מחשבות על מר רובוט

אז מסתבר שלא כתבתי פוסט אחד בבלוג במהלך 2016. אני מניחה ששבוע לפני שאני עוברת לגור בחו"ל is as good a time as any לכתוב את מה שכנראה יהיה הפוסט האחרון בבלוג אי פעם.

mrrobot2

לפני קצת יותר משבוע סיימתי את עבודתי בחברה שבה עבדתי כארבע שנים. אם כי רבים יחשבו שהדבר ההגיוני לעשות בשבועיים האחרונים של יולי הוא לארוז את כל חיי בשתי מזוודות, אני החלטתי לעשות משהו יותר נחמד ולנסות להשלים את כל סדרות הטלויזיה שפספסתי בזמן שהתרוצצתי בין עבודה במשרה מלאה להקרנות עיתונאים ושיעורי ריקוד על עמוד. בפועל לא הצלחתי להשלים כמו שהצלחתי לדגום.

ראיתי את כל הפרקים של "קטסטרופה", שלא הלהיב אותי בכלל למרות שכל מי שדיברתי איתו שרוף על הסדרה הבסיסית הזו, ראיתי פרקים של "קז'ואל", "מרושעים" (Difficult People), ו-Stranger Things, ופרק אחד מהעונה השלישית של "אורפן בלאק" שלמרות חיבתי העזה לסדרה בעונותיה הקודמות לא עניין אותי בכלל. בקיצור, מסע ההשלמות לא היה רכבת ההרים המדהימה שבניתי עליה.

קרן האור הטלויזיונית היחידה שהצלחתי למצוא הייתה "מר רובוט", שסיימתי לראות תוך יום וחצי בערך (once a binger, always a binger) ולשמחתי מיד אחרי שסיימתי לראות את העונה הראשונה החלה כבר העונה השניה, שאת פרקה השלישי ראיתי שלשום. ועכשיו יש לי מחשבות שלפתע מרגישות לי הרבה פחות קונקרטיות מאיך שזה הרגיש לי עד שהתחלתי לכתוב.

תהיות ורגשות על רובוטים ואנשים

סיכום 2015 – חלק ב': הסרטים הטובים בקולנוע

mommy2

כמובטח, להלן חלקו השני של סיכום השנה שלי בקולנוע. והפעם הסרטים שהכי אהבתי שהגיעו לבתי הקולנוע כאן אצלנו. הרשימה היא מצומצמת ביותר – רק סרטים שבאמת הלהיבו אותי ואשמח להמליץ עליהם שוב. היו כמה אחרים שקיבלו אצלי 4+ כוכבים השנה, ביניהם "הקול בראש" שאין צורך להרחיב עליו עוד, קומדיית התיכון הקלילה והכיפית "מתוייגת", "שנה קשוחה מאוד" (שלדעתי כולל את הופעתה הטובה ביותר של שחקנית בקולנוע השנה, למרות שהבנתי שאני בעמדת מיעוט) ואחרים.

עוד, אבל לא המון, כי כמו שכבר ציינתי לדעתי הנצחונות הגדולים באמת בקולנוע היו השנה בשוליים. רוב הזמן נראה שהקהל מחליט אילו סרטים ייעשו ויופצו, אבל לדעתי זה דווקא צריך להיות ההיפך – היוצרים (ובעיקר המממנים) צריכים להיות אלה שמחליטים והקהל צריך להסתגל. רק ככה הקולנוע המסחרי לא יהפוך לבדיחה מוחלטת. אולי בעתיד אוכל גם אני לתרום לשינוי מיוחל זה, אבל בינתיים כל מה שאני יכולה לעשות זה לדרג סרטים בבלוגי הנידח.

אז ללא שהיות נוספות, הנה הסרטים המעטים שעשו לי את השנה.

עוד כאלה בבקשה

סיכום 2015 – חלק א': הסרטים הטובים שלא הגיעו לקולנוע

exmachina2

קיבלתי השראה מפוסט סיכום הסרטים של נטע אלכסנדר לעשות את האינטרו קצר, אז ככה זה הולך – השנה, שנת 2015, ראיתי המון סרטים. המון במונחים שלי, אולי יותר ממה שראיתי כל חיי (לפחות כך זה הרגיש). בויכוח בין קולנוע וטלויזיה, אני תמיד לוקחת את צדה של הטלויזיה כי אני מאמינה ש(כמו שדמותה של ג'יין פונדה אומרת להארווי קייטל ב-Youth של פאולו סורנטינו – שלא מופיע ברשימה הזו) טלויזיה היא העתיד, והאמת שגם כבר ההווה. אבל רוב זמני הוקדש השנה דווקא לקולנוע, למרות שרובו היה די חרא אם נודה באמת, היו כמה הברקות. את ההברקות האלה דווקא מצאתי מחוץ לבתי הקולנוע הגדולים – בפסטיבלים והקרנות חד-פעמיות. וכך נוצרה הרשימה הבאה – קבלו את הסרטים שהכי אהבתי, שלא הופצו בשנת 2015.

גיליתם סרט אחד שמופיע ברשימה, אבל ישנם עשרה נוספים! כמו כן, שני בונוסים בשביל הכיף.

"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" – ביקורת מאוזנת

ביום רביעי בערב התקיימה ב-יס פלאנט ראשל"צ הבכורה החגיגית של "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" (כנראה שגם הם לוקחים את השמות שלהם ממאגר שמות המבצעים של צה"ל). בעוד שרבים מעמיתיי הפכו לפאנגירלז גמורים בשבועות האחרונים, סקרנותי לא הייתה גבוהה במיוחד, אבל קיוויתי שלכל הפחות אחבב את פרקה השביעי בסאגה הקולנועית הפופולארית בעולם. התברר שהסרט היה בדיוק – לא פחות ולא יותר – מה שציפיתי שיהיה.

theforceawakens3

היו הרבה סצנות כאלה

וגם – מה היה החלק הטוב ביותר, ומה היה החלק הגרוע ביותר בסרט? כנסו כנסו.

הייתי בהופעה של קניה ווסט באיצטדיון רמת גן. ולא נהניתי.

לאחר חודשים רבים של שקט החלטתי לצאת מהמאורה שנוצרה סביבי בתהליכי הקבלה שלי לתואר שני ולכתוב את הפוסט הזה על חוויותיי מהופעתו של קניה ווסט, שהתקיימה אתמול באיצטדיון רמת גן.

הכיוון הראשוני שתכננתי ללכת בו עם הפוסט הזה היה יותר "לא נהניתי, אולי אני מזדקנת" מבואס, אבל הדברים שראיתי היום בתקשורת והתגובות עליהם בפייסבוק גרמו לי לחשוב שאפילו אם גילי המופלג הוא הסיבה שלא נהניתי (מיד נגלה אם זה אכן המקרה), עלי להודות בכך בלי בושה. אז בואו נתחיל בלציין כמה עובדות אודותיי לפני שאנחנו מתחילים:

יש גם תמונות בפנים

קאן 2015: סקס, סמים וירושלים – חלק ב'

סופ"ש נוסף, ואיתו חלק ב' ואחרון של דירוג הסרטים שראיתי בקאן. בפוסט הנוכחי יופיעו הסרטים שהגיעו למקומות 5 עד 1, סרטים שמאוד נהניתי מהם ושמחתי שהייתה לי הזדמנות לראות בקונסטלציה של הפסטיבל, ובכלל. ומי הגיע למקום הראשון? כל מי שמספיק מכיר אותי בוודאי לא יופתע, אז without further ado הנה הסרטים הכייייי טובים שראיתי בפסטיבל קאן 2015. אינג'וי!

הסרטים הטובים שראיתי בקאן, מקומות 5-1

קאן 2015: חיים בסרט, או ארבעה – חלק א'

כמעט שבועיים עברו מאז שחזרתי מפסטיבל קאן המדובר, וכפי שחלקכם ראו כבר העליתי את רשמיי "על הנייר" באייטם שפורסם ב-NRG. אבל 800 מילים אינן מספיקות לכסות כמעט עשרה ימים של הקרנות, פגישות, קוקטיילים, עמידות בתורים, ארוחות במקדונלדס ואת טירוף החושים והדעת הכללי שהינו אחד מפסטיבלי הקולנוע הגדולים בעולם. ולכן חזרתי לפה, אם לא להמשיך לחפור על איך בקושי ראיתי סלבס ומה אכלתי כל יום לארוחת בוקר, אז לפחות לפרט אודות הסרטים היחסית מעטים אך הטובים (או לפחות ממוצעים) שראיתי במהלך הפסטיבל.

אם כך, להלן לחלקו הראשון של סיקור הסרטים שלי. נתחיל באלה שהיו טובים, או טובים מספיק בשביל שלא אצא מהם באמצע (וגם זה קרה לא מעט).

הסרטים הטובים שראיתי בקאן, מקומות 11-6