אזהרה נוספת: הביקורת הבאה מכילה ספויילרים לכל העונה הרביעית של "ורוניקה מארס". אם טרם צפיתם, נא לא להמשיך!
בסוף התיכון, "ורוניקה מארס" (Veronica Mars) הייתה החיים שלי. באותה תקופה הצד הגיקי שלי היה כבר די דומיננטי, אחרי שנים של "הארי פוטר", שלל סדרות שהייתי רואה שאף אחד בישראל לא התעניין בהן, והרבה חברים אינטרנטיים שמצאתי בהתחלה בפאן-פורום ואז בלייבג'ורנל. ההפיכה למעריצה של "ורוניקה מארס" (וההזדהות עם הבאדאס הבלונדינית שהייתה בערך בגילי ושהייתי בטוחה שאני מגניבה ולא-מובנת ממש כמוה) הייתה שלב טבעי בהתפתחותי כאדם. עד היום, אני תוהה אם נתקלתי בעוד סדרה שההשפיעה עלי בצורה שעונות 1 ו-2 של "ורוניקה" השפיעו עלי.
אי אז ב-2007 כששודרה העונה השלישית, חשבתי שאני נפרדת מ"ורוניקה" וממשיכה בחיי. הפרידה הייתה קצת מבאסת – העונה השלישית הייתה גרועה ונשכחת, ואחרי שהיא שודרה תמיד דאגתי לציין שאני מעמידה פנים שהסדרה בעצם הסתיימה בעונתה השניה, והשלישית לא קיימת מבחינתי. אבל חשבתי ששם זה נגמר.
ואז הגיע הקיקסטארטר ששבר שיאים, שבו מעריצי הסדרה מימנו את יצירתו של הסרט "ורוניקה מארס" על ידי תרומה של 2 מיליון דולרים להפקתו תוך פחות מ-12 שעות. אפשר להגיד שאם הייתה אי פעם דרישה להוכחה ש"ורוניקה" הייתה סדרת קאלט, הקיקסטארטר סיפק את התשובה. הסרט, אגב, בהיותו ממומן על ידי מעריצים ועל כן מיוצר ספציפית עבורם, היה כל מה שרציתי שהוא יהיה. סיום נפלא וקסום לאחת האהבות הגדולות שלי, שהיה פיצוי על העונה השלישית ("הלא-קיימת"). שוב, חשבתי שזה נגמר.
אבל הנה אנחנו היום, בעידן הזהב השני? השלישי? של הטלויזיה, והולו החליטו לזרוק מהכסף שלהם ליוצר הסדרה, רוב תומאס, שיחזיר לתחיה את הבלשית הפרטית לשמונה פרקים חדשים. עונה רביעית ל"ורוניקה מארס".
הנה אנחנו היום, ומשהו מהעבר שלי מת, ביחד עם אחת מדמויות הטלויזיה האהובות עלי.
בתור בלוגרית טלויזיה, קשה שלא למצוא את עצמי חושבת במהלך הצפיה בכל סדרה שהיא מה הייתי כותבת, או מה אכתוב עליה כשאסיים. כך קרה גם עם העונה החדשה של "ורוניקה" שבמשך שמונת פרקיה החדשים עוררה בי מחשבות רבות על איך ורוניקה (קריסטן בל) התבגרה או לא התבגרה (בעיקר לא התבגרה) ואיפה היא מצאה את עצמה בחיים, על כמות זמן המסך שקיבלו הדמויות שאני זוכרת מהעונות הראשונות (היו הרבה דמויות כאלה, ושמחתי לראות אותן שוב), על איך הולו השיגו את פאטון אוסוולט ואת ג'יי קיי סימונס לתפקידים מרכזיים בעונה (כסף של דיסני), על איכותה של תעלומת העונה, וכמובן על מי יימצא האשם בסוף – משחק שמעולם לא הצלחתי לנצח בו.
אבל בסופו של יום, אני לא מבקרת טלויזיה. אני מעריצה של "ורוניקה מארס" שהחיים שלה נראים כמו שהם נראים עכשיו בין השאר בזכות הסדרה הזו. ולכן כל המחשבות לעיל התפוצצו לרסיסים ביחד עם הרכב של ורוניקה בסוף הפרק האחרון של העונה, ביחד עם לוגן אקולס שהיה בתוך הרכב ומת מהפיצוץ, שהיה אחת הדמויות האהובות עלי בסדרה, ואחת הדמויות האהובות עלי בטלויזיה.
לוגן אקולס (ג'ייסון דורינג), שהתחיל את הסדרה בתור הילד הרע והאלים של נפטון, חברה של לילי קיין, בנו של הרוצח של לילי קיין, הפך לאט לאט לאהובה של ורוניקה. ורוניקה ולוגן היו הדבר האמיתי, מה שמעריצים קוראים לו ה-OTP – One True Pairing, וזה הוכח בסרט, שנגמר בוורוניקה ולוגן מחיים שוב את הזוגיות שלהם אחרי שנים בנפרד.
ככה זה היה אמור להיגמר – הסרט נגמר כך משום שרוב תומאס חשב שאחרי הסרט לא יהיה יותר "ורוניקה מארס" לעולם. הוא רצה לתת למעריצים (או למממנים) את הסוף הטוב שהגיע להם, והגיע לשתי הדמויות שנשברו שוב ושוב, ושקרו להם בחיים כל הדברים הכי גרועים שיכולים לקרות. אבל, כאמור, זה לא היה הסוף של "ורוניקה מארס" והנה הסוף החדש שקיבלנו – ורוניקה ולוגן מתחתנים. ורוניקה ולוגן מתכננים לצאת לירח דבש. לוגן נכנס לרכב שיש בו פצצה שנועדה עבור ורוניקה. אין יותר לוגן. יש רק פתח לעונה נוספת של "ורוניקה מארס".
אין תיאוריות לגבי זה – לוגן אקולס (באמת אחד הדברים הכי טובים שלסדרה היה להציע) מת ברגעים האחרונים של העונה החדשה כדי שלא יהיה משעמם בעונה הבאה, שרוב תומאס מקווה לקבל מהולו. ישירות מפי הסוס. לטענתו של תומאס, פשוט אי אפשר היה להמשיך את העלילה כאשר לוורוניקה ולוגן זוגיות בריאה ומתפקדת, ופשוט לא היה לו מקום בסדרה יותר. מותו של לוגן הוא טרגדיה נוספת שאמורה לעצב את אישיותה של ורוניקה ולעזור לה להמשיך לשלב הבא בחייה, כך הוא אמר. מה שאני רוצה להגיד הוא שתומאס מצא את הדרך הכי עצלה שיש לקדם את העלילה (שאולי לא תהיה קיימת! אף אחד עדיין לא אישר עונה חמישית) במקום לחשוב על משהו יותר יצירתי שלא היה לוקח מהצופים דמות שהייתה עשירה בפני עצמה, שהראיתה את ההתפתחות המשמעותית ביותר במהלך 15 שנות הסדרה (אפילו יותר מוורוניקה עצמה), דמות אהובה שלא הייתה אמורה להיות רק כלי לקידום העלילה.
בראיונות שנתן לאחר ההתרעמות על סוף העונה החדשה (והייתה הרבה התרעמות), טען תומאס כי אם הסדרה תמשיך לעונות נוספת בהולו, הוא מתכנן לשים יותר דגש על הפן המסתורי/בלשי של הסדרה ופחות על פן אופרת הסבון שאפיין אותה עד כה. הוא רוצה להתרחק מה"טין דרמה" ש"ורוניקה" הייתה לאורך כל הדרך. אממה, ואולי מישהו צריך לעדכן אותו, אופרת הסבון זה מה שהיה חשוב בסדרה. פרט מבעונה הראשונה, לא נראה לי שלמישהו באמת היה אכפת באופן יותר משטחי מהי התשובה לפתרון התעלומה. הסיבה שהיה לנו אכפת בעונה הראשונה מי רצח את לילי ומי אנס את ורוניקה, היא שהיה לנו אכפת מהדמויות הללו ומהחברות שלהן, היה לנו אכפת ממערכות היחסים המורכבות של ורוניקה עם חבריה. בקיצור, היה לנו אכפת מאופרת הסבון.
אני לא חדשה למיתות (או סופים מסוגים אחרים) טראגיים של דמויות ראשיות – צפיתי ב"באפי", עדיין צופה ב"מאה", קראתי מספיק על "הסופרנוס" (כן חברים, "משחקי הכס" לא הייתה חלוצה בתחום). כשצופים הרבה בטלויזיה לומדים להבחין בין מוות הוגן, שמתיישב עם העלילה, לבין מוות של "נמגרו הרעיונות בחדר הכתיבה". לפעמים, אם הכותבים טובים מספיק, אפילו לא שמים לב שמוות של דמות הוא תוצאה של בעיות מאחורי הקלעים – בתור דוגמא, קחו את ריקי וויטל/לינקולן ב"מאה" (בניגוד למוות הלא הוגן של לקסה באותה סדרה או למוות של טרה ב"באפי").
מה שקרה ללוגן לא היה מוות הוגן, וזה מה שמעצבן אותי. יש שאומרים שסופו של לוגן מתיישב בדיוק עם הטון האפל של הסדרה – אין לי בעיה עם הטענה ש "ורוניקה מארס" הינה יותר אפלה מהטין דרמה הסטנדרטית שלכם, אבל זה לא היה הזמן הנכון ולא הדרך הנכונה. זאת ועוד, המסר שמתחת לפני השטח עלול להתפרש בתור "זה מה שמגיע לאישה שהיא אגרסיבית מדי" – עונש לוורוניקה, שבסופו של דבר תאבד הכל כי היא בחרה את החיים שיש לה עכשיו על פני להיות עורכת דין מצליחה עם משרד פינתי בגורד שחקים בניו יורק. כמו שבן אדם רגיל היה עושה.
אולי זוהי בעצם השלכה של רוב תומאס. ורוניקה היא ההיפך ממישהי שממנפת את מה שקרה לה בשביל להתקדם בעולם כפי שאנחנו מכירים אותו. עם תארים מקולומביה וסטנפורד, עתיד מזהיר לפניה, היא חוזרת לעיירת חוף קטנה שאם הסדרה הייתה סדרת פנטזיה, כנראה הייתה יושבת על פי הגיהנום, סטייל סאנידייל. חוזרת בשביל לעבוד בעסק המשפחתי שבקושי מממן דירה מצ'וקמקת, עבור אנשים שמרובם היא סולדת. בניגוד לוורוניקה, תומאס לקח את המשרד הפינתי – נכנע להולו ולהון שהחברה אולי תציע לו על להמשיך לעשות עוד עונות אם הרייטינגים יהיו טובים מספיק. אולי עינוייה של ורוניקה היא דרכו לשכנע את עצמו שהוא זה שעשה את הבחירה הנכונה ובמקום לרצות את המעריצים שבלעדיהם הוא היה כלום, החליט לרצות את בעלי הארנק.
אם אי פעם תהפוך העונה החמישית למציאות, אנחנו נגלה מי צדק – הפחדן ההוליוודי או הדמות הבדיונית שהוא יצר. כמו אהבתם של לוגן ו-וורוניקה, גם אהבתם של המעריצים אולי תגיע לסיום עצוב. ההבדל היחיד הוא שהפעם, זה יהיה הדבר הנכון לעשות.
אום כולתורה 