הייתי בהופעה של קניה ווסט באיצטדיון רמת גן. ולא נהניתי.

לאחר חודשים רבים של שקט החלטתי לצאת מהמאורה שנוצרה סביבי בתהליכי הקבלה שלי לתואר שני ולכתוב את הפוסט הזה על חוויותיי מהופעתו של קניה ווסט, שהתקיימה אתמול באיצטדיון רמת גן. הכיוון הראשוני שתכננתי ללכת בו עם הפוסט הזה היה יותר "לא נהניתי, אולי אני מזדקנת" מבואס, אבל הדברים שראיתי היום בתקשורת והתגובות עליהם בפייסבוק גרמו…

אוגוסט 2014: וודי אלן ממשיך להיות מעפן ואני כותבת את פוסט האופנה הראשון שלי

בניגוד לשנים אחרות, חודש אוגוסט השנה עבר יחסית בשלום. עדיין הייתי מובטלת, מה שאומר שלא הייתה לי הזדמנות להתאמלל על עבודה שאני שונאת. אכלתי טוב. ישנתי הרבה. רקדתי על עמוד להנאתי (עדיין עושה את זה) וחוויתי משברים קיומיים לרוב (גם את זה עדיין עושה, הופכת למקצוענית). אלה היו הזמנים. אבל ברצינות אוגוסט, אל תחזור שוב,…

יוני 2014: לנה דל ריי, אפס ביחסי אנוש, והטוקבקים הכי מכוערים שקיבלתי אי פעם

אם כי ניתן היה להניח אחרת, לא, לא מתתי. אם כי רובכם יודעים מהפוסט הקודם בבלוג (שנכתב לפני יותר מחצי שנה!!!) שאכן שבתי ארצה לאחר שהייה ממושכת ברחבי יבשת אמריקה, אלה מכם שאינם עוקבים אחרי הבלוג בפייסוש (שעדיין לגמרי פעיל ומתעדכן עם כל טוב, אגב) כנראה לא יודעים שבערך חודש אחרי שחזרתי התמזל מזלי והצטרפתי לצוות מבקרי…

ג'סטין טימברלייק בישראל: 10 שירים שיביאו אותנו לפארק הירקון

מאז שרכשתי כרטיס להופעתו של ג'סטין טימברלייק בעודי מטרקת בין הריסות מאיה ואוכלת טאקו, איכשהו ידעתי עמוק בלב שהפוסט הראשון שאכתוב בבלוג אחרי שאשוב ארצה יהיה הפוסט הנוכחי. עזבו אתכם מניו יורק ומפסטיבל טרייבקה ומיליון הסרטים הכיפיים והסלבס שראיתי בו. זו הייתה אולי אחת החוויות המהנות ביותר בטיול שלי, אבל בואו נודה, that ship has…

פוסט בזק: פסטיבל טרייבקה 2014

למי שחיכה בסבלנות, בשורות טובות. תאריך חזרתי לארץ מתקרב בצעדי ענק וביחד איתו רשימת פוסטים…שכנראה לעולם לא ייכתבו. אבל היי, לפחות אהיה דחיינית-על בתל אביב ולא בהוסטל מעופש. הסיבה לפוסט הקצרצר הבא היא אירוע מרגש שלו חיכיתי המון זמן. היום בערב נפתח רשמית פסטיבל הקולנוע של טרייבקה בניו יורק ואני מתכננת לבלות את עשרת הימים…

נפרדים משנת 2013 – חלק III: אמן השנה

הפוסט הנוכחי והשלישי בסדרת הסיכומים שלי הוא בעל משמעות מיוחדת עבורי. החלטתי שלא לעשות דירוג הפעם, בגלל של הרגשתי שאת הפוסט הזה אני צריכה להקדיש לבן אדם אחד, ולו בלבד. אמן השנה שלי הוא ג'ייסון מולינה, יוצרו של ההרכב המדהים Songs: Ohia, שהיה פעיל בארצות הברית בין 1996 ל-2003. מולינה היה מוזיקאי מדהים ושונה מכל…

נפרדים משנת 2013 – חלק II: שירי השנה

הימים הולכים ואוזלים ועם זאת אני עדיין מרגישה אופטימית לגבי הרעיון של לפרסם את כל סיכומי השנה שרציתי עד יום ראשון בלילה, שאליהם אף התווסף פוסט נוסף בשעות האחרונות. בין התרוצצויות בבנק, כתיבת מכתבי התפטרות וטלפונים לחברות אשראי, מצאתי את עצמי בימים האחרונים תוהה שוב ושוב אילו שירים משנת 2013 יכללו בתוך הפוסט הנוכחי. ועכשיו,…

נפרדים משנת 2013 – חלק I: אלבומי השנה

שבת בערב. שבוע לפני שהבלוג יוצא להפסקה של כמה חודשים ארוכים. למרות שאנו עוד יחסית רחוקים מגל סיכומי השנה, אין לי ברירה אלא לכתוב את שלי כבר עכשיו. בניגוד לשנה שעברה, בגזרת הקולנוע השנה חוויתי אכזבה אחר אכזבה. כמעט אף אחד מהסרטים שבאמת רציתי לראות לא הספיק לעשות את דרכו ארצה, ואלה שכן ראיתי היו…

10 סיבות לאהוב את ריהאנה

בשנים האחרונות שבתי ואמרתי לעצמי מספר פעמים שאם ריהאנה תופיע שוב בארץ, אני אלך. בפעם הראשונה שהיא הייתה זה עוד היה מוקדם מדי, אבל מכיוון שהיא מוציאה אלבום חדש כל חצי שנה בערך, הצליחו להצטבר כמה וכמה שירים שלה שאני מחבבת. עד לפני כמה חודשים הרגשתי בשלה לראות אותה בהופעה חיה, ואז הגיע הרגע המויחל,…

מיילי סיירוס לא יכולה להפסיק

אז שבוע שעבר התקיים טקס פרסי ה-VMA של ערוץ MTV. בטח כולכם כבר שמעתם עליו, לאור העובדה שבמהלכו התקיימה אחת ההופעות הכי מוזרות ומביכות של העת האחרונה. אבל תכל'ס – בגלל זה דיברו עליה ימים ועוד ממשיכים לדבר עליה. וכל פרסום הוא פרסום טוב, לא? בוודאי ניחשתם שאני מדברת על הופעתה של מיילי סיירוס, כוכבת…

נאמן למקור: על הרדידות הפנטסטית של 'גטסבי הגדול'

בשבוע שעבר סיימתי לקרוא את הספר הראשון שקראתי מזה חודשים. כסטודנטית שמאמרים אקדמיים כבר יוצאים לה מכל החורים, אין ספק שיש לי תירוץ לא רע ללמה אני לא קוראת במידה שהייתי רוצה, אבל הפעם החלטתי לעשות מאמץ ולקרוא את גטסבי הגדול הקלאסי רגעים לפני שהסרט יוצא לקולנוע. הגעתי מוכנה, ועם ציפיות נמוכות. מהספר נהניתי יותר משציפיתי,…

חופש פסח. חופש פסח לנצח, ביצ'ז.

בימים האחרונים מדברים רבות אודות ספרינג ברייקרס, סרטו החדש של הרמוני קורין בכיכובן של בוגרות דיסני ונסה הדג'נס וסלינה גומז. בעוד שרבים מהצופים בוודאי ציפו לחווייה ורדרדה וקיטשית שאינה אלא בזבוז זמן וכסף (בגלל הקאסט), ואחרים ידעו לצפות למשהו קצת יותר רציני או הזוי (בגלל הבמאי), קשה לי להאמין שמישהו יצא מהסרט הזה במחשבה שקיבל…