הייתי בהופעה של קניה ווסט באיצטדיון רמת גן. ולא נהניתי.

לאחר חודשים רבים של שקט החלטתי לצאת מהמאורה שנוצרה סביבי בתהליכי הקבלה שלי לתואר שני ולכתוב את הפוסט הזה על חוויותיי מהופעתו של קניה ווסט, שהתקיימה אתמול באיצטדיון רמת גן.

הכיוון הראשוני שתכננתי ללכת בו עם הפוסט הזה היה יותר "לא נהניתי, אולי אני מזדקנת" מבואס, אבל הדברים שראיתי היום בתקשורת והתגובות עליהם בפייסבוק גרמו לי לחשוב שאפילו אם גילי המופלג הוא הסיבה שלא נהניתי (מיד נגלה אם זה אכן המקרה), עלי להודות בכך בלי בושה. אז בואו נתחיל בלציין כמה עובדות אודותיי לפני שאנחנו מתחילים:

יש גם תמונות בפנים

אוגוסט 2014: וודי אלן ממשיך להיות מעפן ואני כותבת את פוסט האופנה הראשון שלי

בניגוד לשנים אחרות, חודש אוגוסט השנה עבר יחסית בשלום. עדיין הייתי מובטלת, מה שאומר שלא הייתה לי הזדמנות להתאמלל על עבודה שאני שונאת. אכלתי טוב. ישנתי הרבה. רקדתי על עמוד להנאתי (עדיין עושה את זה) וחוויתי משברים קיומיים לרוב (גם את זה עדיין עושה, הופכת למקצוענית). אלה היו הזמנים. אבל ברצינות אוגוסט, אל תחזור שוב, תודה.

וכמובן, גם כתבתי הרבה. והנה מה שיצא.

וודי אלן ממשיך לזכות מן ההפקר

גם השנה וודי אלן המשיך לנסות. לנסות מה, לא בדיוק ברור. מה שכן ברור זה שללהק את קולין פירת' ואמה סטון בתור זוג, אפילו שהם לא עשו שום דבר בסרט, זה לא מתאים ואפילו קצת דוחה. למרות שבהתחשב בהיסטוריית הזוגיות של אלן, אני מניחה שעבורו זה די סטנדרטי. כלומר, לפחות הדמות של אמה סטון היא לא הבת המאומצת של פירת' או משהו………………………………..

מעבר לכך, הסרט היה משעמם להפליא והראה שוב שהשטיקים הישנים של הבמאי "המוערך" לא עובדים יותר. היית צריך לעצור ב"חצות בפריז", ידידי.

אוגוסט לא יכל להיות לוהט יותר

יוני 2014: לנה דל ריי, אפס ביחסי אנוש, והטוקבקים הכי מכוערים שקיבלתי אי פעם

אם כי ניתן היה להניח אחרת, לא, לא מתתי.

אם כי רובכם יודעים מהפוסט הקודם בבלוג (שנכתב לפני יותר מחצי שנה!!!) שאכן שבתי ארצה לאחר שהייה ממושכת ברחבי יבשת אמריקה, אלה מכם שאינם עוקבים אחרי הבלוג בפייסוש (שעדיין לגמרי פעיל ומתעדכן עם כל טוב, אגב) כנראה לא יודעים שבערך חודש אחרי שחזרתי התמזל מזלי והצטרפתי לצוות מבקרי התרבות של NRG. אז בערך מיוני אני כותבת שם במקום פה.

הנה תמונה של משהו שכתבתי עליו ולא ראיתם.

הנה תמונה של משהו שכתבתי עליו ולא ראיתם.

למרות שאני מאוד נהנית שם, מצער אותי שהבלוג לא מתעדכן, אחרי שכתבתי בו מה שבשלב זה ניתן להגדיר כ"שנים" (ליטרלי שנים). לכן החלטתי לעשות את המעט שאני יכולה לעשות עבורו לאור כמות הזמן הפנוי שעומדת לרשותי בימים עמוסים אלה, ולפחות לרכז כאן את הכתבות שכתבתי שם במקום פה. אפילו עם בונוס – קצת הערות ותוספות שלא יציא לי להכניס בכתבה המקורית. זכיתם.

אז הנה הפוסט הראשון. הידד!

כל הביקורות אצלי

ג'סטין טימברלייק בישראל: 10 שירים שיביאו אותנו לפארק הירקון

מאז שרכשתי כרטיס להופעתו של ג'סטין טימברלייק בעודי מטרקת בין הריסות מאיה ואוכלת טאקו, איכשהו ידעתי עמוק בלב שהפוסט הראשון שאכתוב בבלוג אחרי שאשוב ארצה יהיה הפוסט הנוכחי. עזבו אתכם מניו יורק ומפסטיבל טרייבקה ומיליון הסרטים הכיפיים והסלבס שראיתי בו. זו הייתה אולי אחת החוויות המהנות ביותר בטיול שלי, אבל בואו נודה, that ship has long since sailed.

תמונה: Hedi Silmane for New York Times

תמונה: Hedi Silmane for New York Times

עתה נותרנו עם אירועי התרבות המתקיימים במדינתנו והופעתו של ג'סטין הערב בתל אביב הינה ללא ספק אחד האירועים הגדולים של 2014. בואו נודה שכולנו חיכינו לזה בערך עשור ומצפיה בהופעות חיות של טימברלייק בעבר אני אנחש והאגיד שהציפיה שווה כל רגע.

לכבוד המאורע, החלטתי להמשיך את המסורת שהתחלתי עם ריהאנה ולעשות דירוגון של עשרת השירים האהובים עלי של ג'סטין. זו הייתה משימה לא פשוטה בכלל ונאלצתי לעשות כמה הקרבות קשות, כפי שתראו. התוצאה לפניכם.

איך בוחרים רק עשרה שירים טובים של ג'סטין?

פוסט בזק: פסטיבל טרייבקה 2014

למי שחיכה בסבלנות, בשורות טובות. תאריך חזרתי לארץ מתקרב בצעדי ענק וביחד איתו רשימת פוסטים…שכנראה לעולם לא ייכתבו. אבל היי, לפחות אהיה דחיינית-על בתל אביב ולא בהוסטל מעופש.

הסיבה לפוסט הקצרצר הבא היא אירוע מרגש שלו חיכיתי המון זמן. היום בערב נפתח רשמית פסטיבל הקולנוע של טרייבקה בניו יורק ואני מתכננת לבלות את עשרת הימים הבאים בצפיה בסרטי הפסטיבל. הייתי רוצה להגיד שזה יכלול גם סיקור שלהם ממש כאן בבלוג אבל אני לא רוצה להבטיח הבטחות שווא. אולי במקום זאת אבחר לצאת במסע חיפושים אחר הקאפקייק הטוב ביותר בניו יורק.

image

בכל אופן, הערב נפתח הפסטיבל עם הקרנת בכורה של הדוקו Time is Illmatic, המציין 20 שנה ליציאת אלבום הבכורה המופתי של הראפר נאס. בתיאטרון הביקון המלא מעריצים ואנשים עם קשרים, נשא רוברט דה נירו דברי פתיחה ואחר כך הוקרן הסרט, קצר יחסית, זורם, ומעניין. לא באתי עם ידע מוקדם עם חייו של נאס ועל כן אני לא יכולה להגיד עד כמה הוא היה מחדש, אבל לאנשים כמוני זו הייתה הקדמה מושלמת ואני בטוחה שהמעריצים נהנו לא פחות אפילו רק בשביל הערך הסנטימנטלי שבצפיה.

האירוע הסתיים בהופעה חיה של נאס מיד לאחר ההקרנה, בה הוא ביצע את Illmatic במלואו. ההופעה הייתה גולת הכותרת של הערב והסרט היווה הכנה מושלמת בשבילה. החיסרון היחיד היה שהתיאטרון, או למעשה כל תיאטרון שהוא, אינו מקום מתאים להופעה מסוג זה, שעבורה הלהט של הקהל, הקירבה, הרצון לגעת ולזוז, הנם כמו אויר לנשימה. אבל כנראה שיש דברים שמוכרחים ללכת לאיבוד בשביל הפריווילגיה של לפתוח את אחד מפסטיבלי הסרטים הגדולים בעולם.

ובנימה זו, אני מזמינה אתכם לשוב ולבקר פה בימים הקרובים ולהתעדכן על ההצלחות, הנפילות, והניסיונות שלי להשיג סלפי עם בריאן קרנסטון.

פסח שמח!

נפרדים משנת 2013 – חלק III: אמן השנה

הפוסט הנוכחי והשלישי בסדרת הסיכומים שלי הוא בעל משמעות מיוחדת עבורי. החלטתי שלא לעשות דירוג הפעם, בגלל של הרגשתי שאת הפוסט הזה אני צריכה להקדיש לבן אדם אחד, ולו בלבד.

אמן השנה שלי הוא ג'ייסון מולינה, יוצרו של ההרכב המדהים Songs: Ohia, שהיה פעיל בארצות הברית בין 1996 ל-2003. מולינה היה מוזיקאי מדהים ושונה מכל דבר אחר שיצא לי להיתקל בו, או לאהוב עד כה. אחרי הפסקה של הרבה שנים, לפני מספר חודשים התחלתי להאזין לו שוב ולהשלים את הפערים שהיו לי בהיכרות עם המוזיקה שלו, שמעבר ל-Songs: Ohia כללו גם אלבומי סולו ודיסקוגרפיה מרשימה של Magnolia Electric Co., ההרכב האחרון שהוא היה חבר בו. זמן קצר לאחר שהתחלתי עם זה, התברר לי שמולינה נפטר במרץ השנה, לאחר מאבק של עשור עם התמכרות לאלכוהול.

I guess it´s the proper way to go on to loving begin with nothing begin with nothing begin with nothing

נפרדים משנת 2013 – חלק II: שירי השנה

הימים הולכים ואוזלים ועם זאת אני עדיין מרגישה אופטימית לגבי הרעיון של לפרסם את כל סיכומי השנה שרציתי עד יום ראשון בלילה, שאליהם אף התווסף פוסט נוסף בשעות האחרונות. בין התרוצצויות בבנק, כתיבת מכתבי התפטרות וטלפונים לחברות אשראי, מצאתי את עצמי בימים האחרונים תוהה שוב ושוב אילו שירים משנת 2013 יכללו בתוך הפוסט הנוכחי. ועכשיו, עם הרשימה שיצאה יותר ארוכה משציפיתי, נראה לי שאני סגורה על עצמי.

אם כך, בהמשך (אך באופן שכנראה יהיה הגיוני רק לי, לא בהתאם) לפוסט האלבומים של השנה, קבלו את 11 השירים שעשו לי את 2013.

11 שירי השנה של אום כולתורה