אוגוסט 2014: וודי אלן ממשיך להיות מעפן ואני כותבת את פוסט האופנה הראשון שלי

בניגוד לשנים אחרות, חודש אוגוסט השנה עבר יחסית בשלום. עדיין הייתי מובטלת, מה שאומר שלא הייתה לי הזדמנות להתאמלל על עבודה שאני שונאת. אכלתי טוב. ישנתי הרבה. רקדתי על עמוד להנאתי (עדיין עושה את זה) וחוויתי משברים קיומיים לרוב (גם את זה עדיין עושה, הופכת למקצוענית). אלה היו הזמנים. אבל ברצינות אוגוסט, אל תחזור שוב, תודה.

וכמובן, גם כתבתי הרבה. והנה מה שיצא.

וודי אלן ממשיך לזכות מן ההפקר

גם השנה וודי אלן המשיך לנסות. לנסות מה, לא בדיוק ברור. מה שכן ברור זה שללהק את קולין פירת' ואמה סטון בתור זוג, אפילו שהם לא עשו שום דבר בסרט, זה לא מתאים ואפילו קצת דוחה. למרות שבהתחשב בהיסטוריית הזוגיות של אלן, אני מניחה שעבורו זה די סטנדרטי. כלומר, לפחות הדמות של אמה סטון היא לא הבת המאומצת של פירת' או משהו………………………………..

מעבר לכך, הסרט היה משעמם להפליא והראה שוב שהשטיקים הישנים של הבמאי "המוערך" לא עובדים יותר. היית צריך לעצור ב"חצות בפריז", ידידי.

אוגוסט לא יכל להיות לוהט יותר

נפרדים משנת 2013 – חלק IV: טלויזיה אהובתי, א'.

עכשיו כבר פחות מ-5 שעות עד הטיסה, והחלטתי להיות שאפתנית ולהספיק לכתוב את הפוסט האחרון בסדרת הסיכומים שלי. שלושה פוסטים כבר הוקדשו למוזיקה, והגיע הזמן עכשיו לעבור לדברים החשובים באמת. אהבתי האמיתית והנצחית, טלויזיה.

הייתה לי שנה מלאה בתהפוכות עם המסך הקטן. כמה אכזבות גדולות, כמה סדרות טריות שבסופו של יום לא הוכיחו את עצמן, וגם כמה סדרות נהדרות שבאמת עשו לי את השנה בטלויזיה. על הסמויה ושובר שורות החלטתי שלא להרחיב פה, גם מפני שאלה לא סדרות חדשות וגם בגלל שהן מבוססות כסדרות שחובה לראות (ובצדק). הפוסט הזה יתרכז באלה שקיבלו פחות תשומת לב משמגיע להן, ועל כולן אני ממליצה בחום ובאהבה רבה.

על שיבוטים, זומבים ושוטרים.

אורפן בלאק: דברים טובים כן יוצאים מקנדה

בתקופה האחרונה אני מתחילה להתאפס על כל הסדרות החדשות/פחות חדשות שקיבלתי עליהן המלצות ולא יצא לי להגיע אליהן עד כה. ביום ראשון שעבר צפיתי בעונה הראשונה של סדרת הזומבים, In the Flesh. אם כי היא לא זכתה בפוסט משלה, אציין רק שהסדרה, שמכילה בסך הכל שלושה פרקים, הייתה חביבה ביותר ונתנה טוויסט מרענן לז'אנר הזומבים שעד כה לא התחברתי אליו כלל. מומלץ ביותר אם יש לכם שלוש שעות פנויות או משימה מעיקה שאתם מנסים למצוא תירוצים להתחמק ממנה.

or2

לאחר מספר ימים של מנוחה החלטתי לתת הזדמנות לסדרה חדשה בשם אורפן בלאק (Orphan Black) שעליה התחלתי לשמוע יותר ויותר דברים טובים לאחרונה. אורפן בלאק היא סדרת מד"ב קנדית שהייתה משודרת בערוץ BBC America, ועונתה הראשונה הגיעה לקיצה בתחילת יוני. בסדרה מככבת טטיאנה מסלני (Tatiana Maslany), המגלמת את דמותה של שרה מאנינג, עבריינית צעירה שנתקלת בבחורה שנראית בדיוק כמוה, וגונבת את זהותה לאחר שזו משליכה את עצמה על פסי רכבת.

הביקורת הבאה היא ללא ספויילרים, להנאתכם.

הכירו את הדבר החם הבא בטלויזיה שלכם