היי שלום, 2012: פוסט סיכום שנה

בשעה טובה, הגיעה שנת 2012 לקיצה. השנה הייתה אולי העמוסה ביותר וקרוב לודאי שאחת המעצבנות ביותר שחוויתי אי פעם. אבל כמו שאומרים, המצב צריך להתדרדר לפני שהוא יכול להשתפר. ואני שמחה להגיד שכבר נראים ניצנים של שיפור. כחלק מהשאיפה שלי שאכן 2013 תהיה הרבה יותר חיובית ומספקת, החלטתי לכתוב את הפוסט הזה בנימה חיובית, ולכן קטגוריות סיכום השנה שלי יהיו כאלה בלבד ולא יכללו את כל אותם הדברים ששנאתי ושעצבנו אותי השנה כי אני יודעת שלחשוב עליהם ולכתוב אותם פשוט יכעיס אותי מחדש. ולזה אין לי כח בזמן האחרון.

אם כך, ללא התפלספויות נוספות, להלן הסרטים, תוכניות הטלויזיה והמוזיקה שעשו לי את השנה.

טלויזיה

סדרת השנה – בנות

girlsלמרות שהיו הרבה סדרות טובות שצפיתי בהן השנה, חלקן ישנות וחלקן חדשות, אחרי שהסתיימה העונה הראשונה של "בנות" לא היה לי שום ספק שזוהי סדרת השנה שלי. מחד, "בנות" זכתה להמון ביקורת חיובית מהמבקרים, שבהתאם לאימרה של לינה דנהאם בפיילוט, התחילו לתאר את דנהאם ואת הסדרה כ-The voice of our generation. נשימה של אוויר צח, יצירה שמציגה נאמנה את מאבקיהן של בנות בשנות ה-20 שלהן. מאידך, הסדרה נאלצה להתמודד עם הרבה מאוד ביקורת בעקבות חוסר ייצוג של הגיוון האתני שקיים בברוקלין. רבים מהצופים דחו את הסדרה בטענה שהיא אינה יכולה לייצג דור שלם אם כל הדמויות שם הן חבורה של בנות לבנות מהמעמד הבינוני ומעלה. למרות שלמדתי להבין את הביקורת הזו ולהסכים איתה, אני נאלצת להודות שהדבר לא מנע ממני להיות לגמרי מאוהבת בסדרה. אני נאלצת להודות שגם אני בחורה לבנה בשנות ה-20 שלי ושיש לי "בעיות" של "אנשים לבנים" של העולם המערבי. ולכן היה לי המון עם מה להזדהות כשצפיתי בסדרה. אוסיף ואומר שהיו רגעים שבהם אפילו למדתי לקחים מהסדרה והשלכתי אותם על החיים הפרטיים שלי. אבל לא ניכנס לזה. לסיכום – לדעתי, "בנות" אכן הציגה פן נשי ומרענן שעד לאותה עת לא זכינו לראות על מסך הטלויזיה ועל זה אני מודה ללינה דנהאם שלא משנה מה היא תגיד או תעשה, אהבתי אליה כנראה רק תלך ותגדל. ונכון שיש מה לתקן ולשפר, אבל בשביל זה יש עונה שניה, לא? 

כנסו כנסו.

ילדי הפלא של האינדי השחור

אני לא מתיימרת להבין המון במוזיקה בכלל ובמוזיקה שחורה בפרט. עולם הז'אנרים המוזיקליים הופך מידי רגע וסבוך יותר ויותר והאמת היא שברגע שמנסים לעשות סדר בבלאגן, בסוף פשוט לא יוצאים מזה. שלושת האמנים הבאים, שלושה בחורים שאני מחבבת במיוחד לאחרונה, שואבים השראה מכל כך הרבה מקומות שאני אפילו לא אטרח לנסות לסווג אותם תחת ז'אנר מסויים. אם אני מוכרחה, כנראה שהמתאים ביותר יהיה אינדי היפ-הופ או היפ-הופ אלטרנטיבי, אם כי הסיווג הזה לא יהיה נאמן במיוחד מכיוון שהם הופכים פופולאריים יותר מיום ליום. תחליטו בעצמכם.

שלושה נסיכים בעולם הגדול