Enter the asylum: Best of American Horror Story season 2

Last Wednesday marked the end of the second season of American Horror Story. After completely falling in love with the first season, I had my hopes up high. Too high, probably. AHS Asylum proved to be quite a wild ride. Setting the second season in an insane asylum in the 60's, Ryan Murphy let his imagination run away with him by incorporating a plotline for every single creepy phenomenon he could think of – Alien abduction, WWII criminals, devil possession and much, much more. What were you on, Ryan?? Christ.

ahs

The second season and I have started our relationship on the wrong foot. However, after last week's finale I must admit that looking back, it might've been whack, but it was worth it. And with this optimistic note, let's review my favorite moments of the second season.

Disclaimer: THIS POST CONTAINS SPOILERS FOR AMERICAN HORROR STORY SEASON 2, just in case that wasn't obvious.

If you look in the face of evil, evil's gonna look right back at you.

חופש חנוכה: פוסט הטלויזיה הגדול

עברו חודשיים מאז הפעם האחרונה שכתבתי בבלוג. כמה שזה עצוב, אני חייבת להודות שזה לא היה מחוסר זמן, אם כי יצא לי לעשות שלל דברים רנדומליים ומעניינים בחודשיים האחרונים, אלא בעיקר מחוסר חשק. שזה מוזר, כי לאחרונה דווקא יצא לי להיתקל בהמון דברים שהייתי רוצה לכתוב עליהם, באופן תיאורטי. צפיתי בהמון סרטים מעולים בפסטיבל אייקון, הייתי בהופעת קאנטרי לא רעה בכלל, וראיתי המון, המון טלויזיה. עונות שלמות כמעט של טלויזיה. אני חייבת להודות שבאיזהשהו שלב אפילו חשבתי להיפרד מהבלוג ופשוט להמשיך לשים כל מיני דברים לא קשורים בעמוד הפייסבוק, מתי שמתחשק לי. אבל אז נזכרתי שקראתי לאחרונה שבנות שכותבות, אוכלות פחות.

אז זהו. החלטתי לכתוב את הפוסט הזה על טלויזיה. גם בגלל שבשבוע האחרון עלו ברשת עשרות דירוגים מסכמים של שנת 2012, וגם בגלל שבמקרה גם השבוע נגמרה העונה החמישית של ילדי האנרכיה. עוד על זה בהמשך. ובעיקר בגלל שאת הפוסט הזה הייתי אמורה לכתוב לפני יותר מחודש, אחרי שכל הסדרות שאני צופה בהן יחזרו בעונתן החדשה. אני עושה קצת השלמת פערים.

אז מה קרה על המסך הקטן שלי בחודשיים האחרונים?

סיפור אימה אמריקאי – העונה השניה

American Horror Storyברצוני להזכיר ברגע זה שהעונה הראשונה של הסדרה הייתה אחת התופעות הטלויזיוניות שהכי נהניתי מהן בשנים האחרונות. ציפיתי בקוצר רוח לתחילתה של העונה השניה, ולחזרתו לחיי של הקאסט הכל כך מוכשר שפשוט לגמרי מכפר על כל חטאיו של ראיין מרפי. ומסתבר שהוא חוטא המון העונה. השבוע שודר הפרק השמיני של העונה, שכלל בתוכו שלל התרחשויות כמו תקיפה באמצעות קישוט של חג מולד, בערך שני ניסיונות אונס ו…חייזרים. כל הדברים האלה, והפרק הזה היה למעשה אחד מהשפויים והרגועים ביותר ששודרו עד כה. העונה הזאת הייתה פשוט בלאגן אחד גדול, מלאה בעלילות הזויות לחלוטין ועמוסה במידע שלא ניתן לעקוב אחריו. ואפילו הייתה הופעת אורח מאנה פרנק. כן כן.

ועם זאת, כמובן שאני ממשיכה לצפות בסדרה באדיקות כל שבוע. מעבר לכך שזו הסדרה המושלמת לבעלי בעיית קשב שמשתעממים ממש מהר ולכך שסוף סוף התחילו להרוג את דמויות שאני לא סובלת, אני חייבת להזכיר שוב את הקאסט שפשוט מביא אותה שבוע אחר שבוע. ג'סיקה לאנג, לילי רייב, שרה פולסון…והרשימה רק ממשיכה. אנשים מושלמים שצריכים לקבל את כל הפרסים שלתעשייה יש להציע. רק בשבילם שווה לראות את השיטפסט הזה.

אגב, ג'סיקה לאנג? כבר קיבלנו אישור שהיא חוזרת לעונה השלישית.  מסיבה זו בלבד, לא משנה מה ראיין מרפי יעשה, אני נשארת!

נאצים ושירי קאנטרי.

עדכונים מהמסך הקטן

אני לא מרגישה בנוח עם לעשות פוסט נוסף אקסקלוסיבי על אמריקן הורור סטורי, למרות שאני ממש רוצה. אז החלטתי לחזור על הפוסט הראשון בבלוג שכתבתי אודות הסדרות החדשות של השנה, ולעדכן מה קרה איתן לכל מי שעדיין לא הספיק לראות, או לא בטוח שהוא כל כך בעניין.

אז ככה.

פעם קודמת החלטתי שלא אמשיך לצפות בערים כל הלילה (Up All Night) של וויל ארנט וכריסטינה אפלגייט. לא עמדתי בהחלטה הזו, ועוד היום אני מתכננת לראות ביחד עם החבר שלי את הפרק התשיעי, ששודר שלשום. אולי אתם תוהים למה אני מציינת את העובדה שאני הולכת לראות את הפרק עם חבר שלי והתשובה היא מאוד פשוטה. אם לא הייתי רואה אותה איתו, לא הייתי רואה אותה בכלל. רוב המשיכה עבורי בסדרה הזו היא שאנחנו יכולים לבלות חצי פרק בלצחוק על כמה שהם מזכירים לנו את עצמנו. זה בטח נשמע די נוראי ועצוב אבל זה פשוט נכון.

מה שלא עצוב זה שאת החצי השני של הפרק אנחנו מבלים בלהנות ממיה רודולף המופלאה, שממשיכה להוכיח כל שבוע מחדש שבלעדיה הסדרה הזו לא שווה כלום:

טלויזיה היא בית הספר של החיים

American Horror Story היא הטראש הכי טוב שאתם לא רואים…עדיין.

לפני כשבועיים הזכרתי בפוסט הראשון שלי את הסדרה החדשה של ראיין מרפי, American Horror Story. שני פרקים אחרי, אני יכולה להגיד שהיה למה לצפות.

מאז שהתחילה הסדרה, יצא לי להיתקל מספר פעמים בהשוואה שלה לטווין פיקס, שהיא ללא עוררין אחת היצירות הטלויזיוניות הטובות ביותר בכל הזמנים. אז בואו נתחיל מזה שהיא לא טווין פיקס, ולמרות שמרפי מנסה ממש, הוא לעולם לא יהיה דיוויד פאקינג לינץ'. סורי, ראיין. ועם זאת….אם יש לכם זמן פנוי ותיאבון בריא לקצת מתח ואימה, אני ממליצה בחום שתתנו לסדרה הזו הזדמנות.

כיאה לראיין מרפי, ל-AHS אין יותר מידי עומק. הפרקים עמוסים במידע ומעבר לסצנות דרמטיות בצורה מוקצנת במיוחד אין יותר מידי על מה לחשוב. זה השטיק של מרפי, לא? להעניק לצופים הכל על מגש של כסף (ראו ערך Glee). אפילו ה"רמזים הדקים" לעתיד העלילה הם לא משהו שקשה לפספס. האם זה טוב או רע? זו כבר שאלה אחרת. אני אישית החלטתי לקבל את זה, פשוט כי לפעמים אנחנו צריכים טראש על מסך הטלויזיה שלנו ואנחנו לא רוצים לפנות לריאליטי טיפשי בשביל לקבל אותו. לא שזה מונע ממני לצפות במשפחת קרדשיאן כל פעם שיש את זה בערוץ E! אבל ניחא.

אז ככה, הסדרה משודרת בערוץ FX שהוא בתשלום בארה"ב אז מותר להם לקלל ולצעוק בקולי קולות מילים כמו Pussy והם בהחלט מנצלים את זה. באופן כללי כולם שם די סוטים.

האפקטים מושקעים, נפלאים וכיפיים לצפיה. במיוחד אם אתם אוהבים דם, כי יש שם הרבה ממנו. לא יצא לי להתעמק כל כך בז'אנר האימה אף פעם, אבל אומרים שמרפי אוהב לעשות הומאז'ים לדברים, ולכן בשני הפרקים הראשונים יש אלמנטים שמאוד מזכירים סרטי אימה מפורסמים. כאמור, לי זה לא מזיז כי אני לא מכירה את הז'אנר. הצופים שיותר מבינים יכולים לבחור להתעצבן על זה שהוא מעתיק ועצלן ולא מקורי, או לחלופין לקבל את זה בתור מחווה ולהמשיך הלאה.

כשזה מגיע לקאסט, רק בשביל ג'סיקה לאנג שווה לתת לסדרה הזו צ'אנס. היא מושלמת בתפקיד השכנה המטורפת. באמת, אני לא יכולה להדגיש את זה מספיק, אם הייתי צריכה לבחור סיבה אחת לראות את זה, זו ג'סיקה לאנג. אין כמוה. עם זאת, הדמות של דילן מק'דרמוט מזעזעת ובלתי נסבלת. אני מקווה מאוד שמרפי התכוון שישנאו אותו כי אני לא רואה שום סיבה אחרת לזה שהוא כל כך גרוע. לגבי שאר הדמויות לא ארחיב פרט ללציין כי הן יותר ומנסבלות באופן כללי נראות די מבטיחות עד כה, אם כי אני לא יכולה להגיד שהצלחתי להתחבר לאחת או אחרת במיוחד בינתיים.

בינתיים מסתמן שאני אמשיך לצפות בסדרה עד שהיא תהפוך לממש גרועה, כמו שבדרך כלל קורה ליצירות של מרפי. היא כיפית, בעלת קצב מהיר ודואגת להשאיר את הצופים ערניים בכל רגע ורגע. אם אתם קצת פחדנים, כמוני, לא הייתי ממליצה לראות את הסדרה הזו בחושך כשאתם לבד בבית.

לילה טוב!

אז מה שווה לראות העונה?

אוקיי, אני מודה. אני לא ממש פריקית של טלויזיה, בהשוואה לאחרים. כלומר, יש לי כמה אובססיות פה ושם אבל אני לא רואה את כל הפיילוטים החדשים כל שנה, ואני משתעממת די מהר. לא הייתי אומרת שאני מחפשת אקטיבית סדרות חדשות לראות. כשחושבים על זה, נראה לי שהסדרות היחידות שראיתי בקביעות במהלך השנה האחרונה היו קומיוניטי ודוקטור הו (עליהן ארחיב בהמשך, אבל אם לא ניסיתם אותן עדיין אני משתתפת בצערכם).

בכל אופן, השנה היו כמה פיילוטים שנשמעו די מושכים, בעיקר בגלל הקאסט שלהם.

ניסיתי שלושה מהם עד כה (כולם קומדיות) ולהלן התוצאות…