הייתי בהופעה של קניה ווסט באיצטדיון רמת גן. ולא נהניתי.

לאחר חודשים רבים של שקט החלטתי לצאת מהמאורה שנוצרה סביבי בתהליכי הקבלה שלי לתואר שני ולכתוב את הפוסט הזה על חוויותיי מהופעתו של קניה ווסט, שהתקיימה אתמול באיצטדיון רמת גן.

הכיוון הראשוני שתכננתי ללכת בו עם הפוסט הזה היה יותר "לא נהניתי, אולי אני מזדקנת" מבואס, אבל הדברים שראיתי היום בתקשורת והתגובות עליהם בפייסבוק גרמו לי לחשוב שאפילו אם גילי המופלג הוא הסיבה שלא נהניתי (מיד נגלה אם זה אכן המקרה), עלי להודות בכך בלי בושה. אז בואו נתחיל בלציין כמה עובדות אודותיי לפני שאנחנו מתחילים:

יש גם תמונות בפנים

נפרדים משנת 2013 – חלק I: אלבומי השנה

שבת בערב. שבוע לפני שהבלוג יוצא להפסקה של כמה חודשים ארוכים. למרות שאנו עוד יחסית רחוקים מגל סיכומי השנה, אין לי ברירה אלא לכתוב את שלי כבר עכשיו. בניגוד לשנה שעברה, בגזרת הקולנוע השנה חוויתי אכזבה אחר אכזבה. כמעט אף אחד מהסרטים שבאמת רציתי לראות לא הספיק לעשות את דרכו ארצה, ואלה שכן ראיתי היו ממוצעים ונשכחים במקרה הטוב ולא שווים את זמנו של אף אחד במקרה הרע. ועל כן – השנה אין פוסט סיכום של קולנוע. נותרנו רק עם טלויזיה ומוזיקה, ואני חייבת להודות ששני אלה די פיצו על האכזבות של המסך הגדול.

אם כך, נתחיל במוזיקה, עם אלבומי השנה שלי לשנת 2013.

6 אלבומי השנה