גיבורי על, כפי שלא הכרתם מעולם.

אתמול הסתיימה העונה שלישית של סדרת המופת הבריטית עברייני על (Misfits), שאני כל כך אוהבת.

העונה השלישית, שזכתה לביקורות מעורבות מהצופים, הסתיימה מבחינתי בהרבה רגשות מעורפלים. כעס? אכזבה? סיפוק? עצב מעורב עם טיפת שמחה, על מה שקרה וימשיך לקרות שוב ושוב. אני מסכימה עם כך שהעונה הנוכחית לא הייתה קרובה לשלמות של שתי העונות הקודמות. ככל שהפרקים התקדמו, כך נהיה לי פחות ופחות אכפת, מה שכנראה מסביר למה לא לקחתי כל כך קשה את פרק הסיום.

אבל מספיק לדבר על העונה השלישית.

אני עושה את הפוסט הזה לכבוד סדרה סופר מגניבה, שאפילו רק בשביל שתי עונות שווה שווה שווה לראות.

עדכונים מהמסך הקטן

אני לא מרגישה בנוח עם לעשות פוסט נוסף אקסקלוסיבי על אמריקן הורור סטורי, למרות שאני ממש רוצה. אז החלטתי לחזור על הפוסט הראשון בבלוג שכתבתי אודות הסדרות החדשות של השנה, ולעדכן מה קרה איתן לכל מי שעדיין לא הספיק לראות, או לא בטוח שהוא כל כך בעניין.

אז ככה.

פעם קודמת החלטתי שלא אמשיך לצפות בערים כל הלילה (Up All Night) של וויל ארנט וכריסטינה אפלגייט. לא עמדתי בהחלטה הזו, ועוד היום אני מתכננת לראות ביחד עם החבר שלי את הפרק התשיעי, ששודר שלשום. אולי אתם תוהים למה אני מציינת את העובדה שאני הולכת לראות את הפרק עם חבר שלי והתשובה היא מאוד פשוטה. אם לא הייתי רואה אותה איתו, לא הייתי רואה אותה בכלל. רוב המשיכה עבורי בסדרה הזו היא שאנחנו יכולים לבלות חצי פרק בלצחוק על כמה שהם מזכירים לנו את עצמנו. זה בטח נשמע די נוראי ועצוב אבל זה פשוט נכון.

מה שלא עצוב זה שאת החצי השני של הפרק אנחנו מבלים בלהנות ממיה רודולף המופלאה, שממשיכה להוכיח כל שבוע מחדש שבלעדיה הסדרה הזו לא שווה כלום:

טלויזיה היא בית הספר של החיים

לנה דל ריי ואדל הולכות ראש בראש……האמנם??

לפני קצת יותר משבוע יצא לי להיתקל בכתבה שכתבה דפנה לוסטיג על לנה דל ריי עבור וואלה!תרבות. בין שאר עלבונות, טוענת לוסטיג כי המוזיקה של לנה דל ריי משעממת ושהיא מנסה להיות אדל. בדרך היא גם קוראת לאדל שמנה (לא במכוון, חס וחלילה) שכנראה לא יכולה להיות סקסית בעיני אף אחד. כי כולם אוהבים אותן יפות ורזות ועם שפתיים של מוצצת, פארדון מיי פרנץ'.

אני רוצה לציין שאין לי רגשות מיוחדים כלפי דפנה לוסטיג לא לכאן ולא כאן, אני לא מכירה אותה או את הכתיבה שלה, וזאת לא הנקודה של הפוסט הזה. רק צובט לי שבמקרה הזה היא מרגישה שהמראה החיצוני של אדל, שאותה נראה שהיא כה מעריכה, יכול להאפיל באיזהשהו אופן על הכישרון שלה. עצוב.

אבל בכל אופן, הרשו לי לציין משהו בנוגע לאדל. אני די אוהבת אותה. אני חושבת שהיא זמרת מאוד מוכשרת, וכותבת ממש לא רע, בייחוד יחסית לגילה הצעיר. אבל מעניינת? היא לא. לא הקשבתם לשלושת הסינגלים האחרונים שלה? הם כולם נשמעים בדיוק. אותו. הדבר.

להמשיך לקרוא