יוני 2014: לנה דל ריי, אפס ביחסי אנוש, והטוקבקים הכי מכוערים שקיבלתי אי פעם

אם כי ניתן היה להניח אחרת, לא, לא מתתי.

אם כי רובכם יודעים מהפוסט הקודם בבלוג (שנכתב לפני יותר מחצי שנה!!!) שאכן שבתי ארצה לאחר שהייה ממושכת ברחבי יבשת אמריקה, אלה מכם שאינם עוקבים אחרי הבלוג בפייסוש (שעדיין לגמרי פעיל ומתעדכן עם כל טוב, אגב) כנראה לא יודעים שבערך חודש אחרי שחזרתי התמזל מזלי והצטרפתי לצוות מבקרי התרבות של NRG. אז בערך מיוני אני כותבת שם במקום פה.

הנה תמונה של משהו שכתבתי עליו ולא ראיתם.

הנה תמונה של משהו שכתבתי עליו ולא ראיתם.

למרות שאני מאוד נהנית שם, מצער אותי שהבלוג לא מתעדכן, אחרי שכתבתי בו מה שבשלב זה ניתן להגדיר כ"שנים" (ליטרלי שנים). לכן החלטתי לעשות את המעט שאני יכולה לעשות עבורו לאור כמות הזמן הפנוי שעומדת לרשותי בימים עמוסים אלה, ולפחות לרכז כאן את הכתבות שכתבתי שם במקום פה. אפילו עם בונוס – קצת הערות ותוספות שלא יציא לי להכניס בכתבה המקורית. זכיתם.

אז הנה הפוסט הראשון. הידד!

כל הביקורות אצלי

מיסא, מיסא: שיר הלל למושיעה הלבנה

אני חייבת להודות שכשחשבתי על פוסט סיכום העונה השלישית של משחקי הכס, הייתי בטוחה, כלומר, תכננתי שזה יהיה פוסט דירוג דמויות סטייל שנה שעברה, רק עם נשים. רציתי לעשות מין דירוג של הנשים האהובות במשחקי הכס. אבל אז בפרקים האחרונים הבנתי שלמעשה, אין כל כך דמויות במשחקי הכס שאני ממש אוהבת – לא נשים ולא גברים. כלומר, יש דמויות שמבדרות אותי ויש כאלה שאני די מחבבת אבל מישהו שבאמת אכפת לי ממנו? לא יודעת. בכל אופן, הרעיון הזה עף סופית מהחלון לאחר שצפיתי אתמול בפרק סיום העונה.

dany4

גילוי נאות: לא קראתי את הספרים, ועל כן מה שנאמר פה הוא על סמך חוויית הצפיה שלי בלבד. יכול להיות שלדברים עליהם בחרתי לכתוב ישנה משמעות בקונטקסט רחב יותר ולכן יש לקחת בערבון מוגבל את הביקורת הזו. נא לא לכתוב ספויילרים מפורשים להמשך הסדרה בתגובות לפוסט.

People learn to love their chains.

גשמי קאסטמיר: המקום אליו חלומות הולכים למות

השבוע שודרה בארה"ב הסצנה שלה חיכו בציפיה קוראי ספרי משחקי הכס – הידועה גם בשם החתונה האדומה. התגובות, כמובן, היו קיצוניות.

לטובת כל מי שטרם צפה, שאר הפוסט בפנים. ******ספויילרים למשחקי הכס 309******

got3

It's a nice day for a Red Wedding.

חופש חנוכה: פוסט הטלויזיה הגדול

עברו חודשיים מאז הפעם האחרונה שכתבתי בבלוג. כמה שזה עצוב, אני חייבת להודות שזה לא היה מחוסר זמן, אם כי יצא לי לעשות שלל דברים רנדומליים ומעניינים בחודשיים האחרונים, אלא בעיקר מחוסר חשק. שזה מוזר, כי לאחרונה דווקא יצא לי להיתקל בהמון דברים שהייתי רוצה לכתוב עליהם, באופן תיאורטי. צפיתי בהמון סרטים מעולים בפסטיבל אייקון, הייתי בהופעת קאנטרי לא רעה בכלל, וראיתי המון, המון טלויזיה. עונות שלמות כמעט של טלויזיה. אני חייבת להודות שבאיזהשהו שלב אפילו חשבתי להיפרד מהבלוג ופשוט להמשיך לשים כל מיני דברים לא קשורים בעמוד הפייסבוק, מתי שמתחשק לי. אבל אז נזכרתי שקראתי לאחרונה שבנות שכותבות, אוכלות פחות.

אז זהו. החלטתי לכתוב את הפוסט הזה על טלויזיה. גם בגלל שבשבוע האחרון עלו ברשת עשרות דירוגים מסכמים של שנת 2012, וגם בגלל שבמקרה גם השבוע נגמרה העונה החמישית של ילדי האנרכיה. עוד על זה בהמשך. ובעיקר בגלל שאת הפוסט הזה הייתי אמורה לכתוב לפני יותר מחודש, אחרי שכל הסדרות שאני צופה בהן יחזרו בעונתן החדשה. אני עושה קצת השלמת פערים.

אז מה קרה על המסך הקטן שלי בחודשיים האחרונים?

סיפור אימה אמריקאי – העונה השניה

American Horror Storyברצוני להזכיר ברגע זה שהעונה הראשונה של הסדרה הייתה אחת התופעות הטלויזיוניות שהכי נהניתי מהן בשנים האחרונות. ציפיתי בקוצר רוח לתחילתה של העונה השניה, ולחזרתו לחיי של הקאסט הכל כך מוכשר שפשוט לגמרי מכפר על כל חטאיו של ראיין מרפי. ומסתבר שהוא חוטא המון העונה. השבוע שודר הפרק השמיני של העונה, שכלל בתוכו שלל התרחשויות כמו תקיפה באמצעות קישוט של חג מולד, בערך שני ניסיונות אונס ו…חייזרים. כל הדברים האלה, והפרק הזה היה למעשה אחד מהשפויים והרגועים ביותר ששודרו עד כה. העונה הזאת הייתה פשוט בלאגן אחד גדול, מלאה בעלילות הזויות לחלוטין ועמוסה במידע שלא ניתן לעקוב אחריו. ואפילו הייתה הופעת אורח מאנה פרנק. כן כן.

ועם זאת, כמובן שאני ממשיכה לצפות בסדרה באדיקות כל שבוע. מעבר לכך שזו הסדרה המושלמת לבעלי בעיית קשב שמשתעממים ממש מהר ולכך שסוף סוף התחילו להרוג את דמויות שאני לא סובלת, אני חייבת להזכיר שוב את הקאסט שפשוט מביא אותה שבוע אחר שבוע. ג'סיקה לאנג, לילי רייב, שרה פולסון…והרשימה רק ממשיכה. אנשים מושלמים שצריכים לקבל את כל הפרסים שלתעשייה יש להציע. רק בשבילם שווה לראות את השיטפסט הזה.

אגב, ג'סיקה לאנג? כבר קיבלנו אישור שהיא חוזרת לעונה השלישית.  מסיבה זו בלבד, לא משנה מה ראיין מרפי יעשה, אני נשארת!

נאצים ושירי קאנטרי.

גברים טובים באים בשישיות

עד כה לא יצא לי להיתקל בהרבה אנשים שלא צופים במשחקי הכס. אני מכירה אולי שניים-שלושה כאלה. אבל כל שאר מכריי ממש עפים על הסדרה המהוללת של HBO, ובעוד שעקרונית זה בצדק, כשניסיתי לחשוב על מהי הסיבה האמיתית שאנשים רואים את הסדרה הזאת לא הצלחתי להגיע לתשובה. יש הרבה משותף בינה לבין הרבה סדרות טובות אחרות שאנשים צופים בהם, אבל אני לא זוכרת מתי לאחרונה ראיתי אהבה כל כך גורפת לסדרה כלשהי. למעשה, רק בחודש שעבר הכריז מגזין פורבס כי העונה השניה של הסדרה היא the most pirated show of 2012 ובעוד שבכיבול אף סדרה לא שואפת להגיע לטייטל כזה, אני בטוחה שהיוצרים גם לא בדיוק בוכים על מר גורלם.

אני אישית לא מתרגשת מהעלילה כמו רבים אחרים. לא קראתי את הספרים, כך שזו ההיכרות הראשונית של הדמויות ולא פיתחתי כלפיהן יותר מדי אכפתיות. מה גם שבואו נהיה כנים, בעונה השניה לא קרה יותר מידי עד עכשיו (פרט לפרק האחרון) – ת'יאון היה נמושה, אריה וטיווין היו אדירים, לרוב הייתה סצנת סקס מאוד לא מרגשת, ואני למדתי לאהוב את סנסה. שוין. ועם זאת צפיתי באדיקות שבוע אחר שבוע.

בואו נגיע לעניין. כשאני מדברת עם אנשים על הסדרה, תמיד עולה הטענה, או יותר נכון העובדה שלא ניתן להכחישה, שהקאסט של הסדרה מורכב ממלא אנשים ממש ממש יפים. אני אודה – זאת אחת הסיבות שאני נהנית ממנה ואני בטוחה שהרבה צופים יסכימו איתי. נוסיף לזאת את העובדה שהרבה המדמויות אנחנו גם זוכים לראות לפחות בלי חלק עליון וטוב נו…מי יכול לוותר על התענוג הזה. הבעיה היחידה עם העניין היא שבדרך כלל כשרואים אנשים בלי חלק עליון, ולעיתים גם עם חלק תחתון, זה הנשים בסדרה. אין לי בעיה עקרונית עם לראות נשים עירומות בטלויזיה או בכלל, ולדעתי זה לא נעשה בצורה זולה במשחקי הכס, שזה תמיד נחמד. אבל מה עם שיוויון מגדרי בסצנות העירום? למה אני לא יכולה לקבל דברים נחמדים כמו החזה החשוף של ג'ון סנו? למה בזמן סצנת הסקס של רוב בקושי ראיתי פיסת עור חשופה שלו אבל ראיתי את כל האחוריים (הלגמרי מושלמים) של נכדתו של צ'ארלי צ'פלין? אני לא מבקשת הרבה!

אז כמחאה על המחסור בעור גברי חשוף במשחקי הכס, החלטתי לבחור כמה גברים מהסדרה שמעשירים את חוויית הצפיה שלי ולהדגיש שציצים זה לא הדבר היחיד שבא לי לראות. בשביל הכיף גם החלטתי לדרג אותם בסולם אהבה כמו שהייתם מדרגים בחטיבה! זה כי למרות 25 שנותיי, אני עדיין חיה במנטליות של מתבגרת כשזה מגיע לקראשים. תתבעו אותי!

גילוי נאות: לא קראתי את הספרים ולצערי גם לא אקרא אותם בזמן הקרוב. מה שאני כותבת פה מבוסס אך ורק על הסדרה. אין לי מושג וגם לא כזה מעניין אותי איך מוצגות בספרים הדמויות הבאות, ומה קורה איתן בהמשך. כן, אני מודעת לכך שחצי מהגברים ברשימה הזו בטח יהיו מתים באיזהשהו שלב בעתיד, תחת ידו האכזרית של ג'ורג' ר.ר. מרטין. אני לא רוצה לשמוע על זה, שלום ותודה!

אז קדימה לדירוג.

מקום שישי – ז'אקן הגהאר

מיהו הגבר המושלם שזכה בלבי?