"מראה שחורה: חג מולד לבן" | הפולקלור המודרני של ברוקר

"מראה שחורה", סאטירת המדע הבדיוני של צ'ארלי ברוקר, נכנסה לחיינו בדצמבר 2011 והפכה כמעט מיד לאחת היצירות הטלויזיוניות החשובות של השנים האחרונות. בלא פחות מגאוניות צרופה, הצליח ברוקר להעביר באמצעות כל אחד מששת פרקי הסדרה רעיונות ותחושות שלבטח קיימים בכולנו בנוגע למקום שמקבלת טכנולוגיה בחיינו, תחושות שאולי לא הצלחנו לתרגם למילים בעצמנו, אורות אזהרה מפני מה שצופה לנו העתיד הלא רחוק.

קרוב לשנתיים לסיומה של העונה השניה של הסדרה, לפני מספר ימים חזרה "מראה שחורה" להופעת חג מולד חד-פעמית בשביל לשוב ולגרום לנו להתמודד עם הבבואה המעוותת שמשקפת את מערכת היחסים שלנו עם הטכנולוגיה. כנראה על מנת להתחבב על קהל הצופים האמריקאי, אשר זכה להיחשף לסדרה באופן חוקי על מסכיו רק בסוף 2013, הפעם הצטרף לקאסט ג'ון האם. לא אחר מדון דרייפר בכבודו ובעצמו, הגיע האם עם כישוריו השיווקיים של הפרסומאי האיקוני על מנת לשכנע אותנו שטכנולוגיה תוביל אותנו לאבדון. היש דבר יותר טוב מחג מולד מורבידי?

למודאגים: בביקורת זו אין ספויילרים לפרק

חולמים על חג מולד לבן

מראה שחורה: הסיכום הגדול – פרק III

והנה הגיע לסיומו סיכום עונתה השניה של מראה שחורה. פרק שלישי, להנאתכם. ושוב – יהיו פה ספויילרים, ראו הוזהרתם.

פרק 03×2 – "הרגע של וולדו"

bmwmmain

מיד לאחר שסיימתי לצפות בפרק הסיום של עונה, תהיתי מה היה לברוקר להגיד בפרק הזה שחידש משהו. על פניו, נראה כי הפרק היה סטרייטפורוורד – כולם משקרים, הפוליטיקאים צבועים, אין זה מפתיע שעם השלטון המושחת שלנו אנשים אשכרה ילכו ויצביעו לדמות וירטואלית. וכולי. זה פשוט לא אמור להפתיע אף אחד.

דובים כחולים מצוירים בפנים.

מראה שחורה: הסיכום הגדול – פרק II

נמשיך את הסיכום של עונתה השניה של מראה שחורה עם ביקורת של פרקה השני. זהירות! גם פה יש ספויילרים.

פרק 02×2 – "דב לבן"

bmwbmain

מתוך שלושת הפרק של העונה, הפרק הזה היה בהחלט גולת הכותרת מבחינתי. מעבר לכך שרבים מהצופים ימצאו שהפרק מאוד מזעזע ומאוד קשה לצפיה (אם כי לי אישית הוא בקושי הזיז), הוא העלה הרבה מאוד שאלות שאינן פשוטות כלל שקשה לי אפילו להתחיל דון בהן בגלל שאני יודעת שזה יהיה כמו להיכנס למבוך ללא מוצא. בימים האחרונים מצאתי את עצמי נכנסת אל המים העמוקים הללו – אבל רק עד הברכיים. ואז ברחתי חזרה לחוף מבטחים. אבל כן הייתי רוצה להעלות את השאלות האלה כאן שוב, בקצרה, אפילו רק בשביל לעשות סדר בכל הבלאגן.

החיים הם פיקניק.

מראה שחורה: הסיכום הגדול – פרק I

השבוע הסתיימה לה העונה השניה של סדרת המופת של צ'ארלי ברוקר, מראה שחורה. העונה השניה, כמו הראשונה, הייתה מורכבת משלושה פרקים כאשר עלילתו של כל אחד מהם עמדה בפני עצמה. ברוקר הצליח לעמוד בציפיות הגבוהות שהציבו צופי ומעריצי העונה הראשונה, ושוב סיפק לנו חומר לשלל דיונים סוערים ומטרידים אודות עתידנו בעולם עתיר הטכנולוגיה בו אנו חיים.

בניגוד לפוסט הקודם שלי על העונה הראשונה, שבו רק נתתי אאוטליין של הסדרה, הפעם החלטתי להיכנס קצת יותר עמוק לעלילתם של כל אחד משלושת הפרקים. ולכן – מי שלא צפה עדיין, ממליצה קודם לצפות ואז לקרוא – כי יהיו פה ספויילרים.

הפעם גם החלטתי להקדיש לכל פרק פוסט נפרד, ככה שהנכם מוזמנים לבקר שוב ביומיים הקרובים לסיכומי הפרק השני והשלישי. בינתיים בואו נתחיל עם הראשון.

פרק 01×2 – "מיד אשוב"

balckmain1

עד כמה רחוק תהיו מוכנים ללכת?

מבט מטריד על חברת המידע

אתמול הלכתי לישון ב2 בלילה כי לא יכלתי להפסיק לראות טלויזיה. כשאני חושבת על זה, זה משפט די אירוני להגיד בהתחשב בנושא עליו אני כותבת היום.

מה שהדיר שינה מעיני, גם אחרי שסיימתי לצפות, הייתה סדרה חדשה בשם מראה שחורה (Black Mirror) ששודרה בבריטניה בחודש האחרון. מדובר בסדרת דרמה בת שלושה פרקים בלבד, אשר עוסקת בצורה שבה הטכנולוגיה משפיעה על החיים בעולם בכלל ובתרבות המערבית בפרט, וכיצד היא מתווכת את המציאות שלנו.

זאת הייתה חוויה. חוויה במובן הטוב כי מאוד מאוד נהניתי לצפות בשלושת הפרקים, אבל לא רק. היא הייתה מזעזעת ולעיתים קשה לצפיה גם בשל קווי העלילה המופרכים וגם משום שכשחושבים על זה, הם הרבה יותר קרובים למציאות ממה שהיינו רוצים להאמין.

אם כי לי זה לא הפריע מאוד, אני רוצה לציין שהביקורת על החברה שלנו בכל אחד מהפרקים ברורה לחלוטין, ברמה שחלק מהצופים בטח ירגישו זלזול מסוים באינטליגנציה שלהם. אחת הביקורות על הסדרה הייתה שהיא לא ממש השאירה מקום למחשבה, אבל כאמור, לדעתי הספיקה העובדה שלפחות היא הצליחה להזכיר לצופים באיזה מציאות אנחנו חיים ולעבר איזה עתיד אנחנו מתקדמים.

ובכן, לסדרה 3 פרקים באורך ממוצע של 50 דקות לפרק, כאשר בכל פרק עלילה שונה לגמרי ולא קשורה לקודמתה.

זה העתיד שלנו, חברים.