יוני 2014: לנה דל ריי, אפס ביחסי אנוש, והטוקבקים הכי מכוערים שקיבלתי אי פעם

אם כי ניתן היה להניח אחרת, לא, לא מתתי.

אם כי רובכם יודעים מהפוסט הקודם בבלוג (שנכתב לפני יותר מחצי שנה!!!) שאכן שבתי ארצה לאחר שהייה ממושכת ברחבי יבשת אמריקה, אלה מכם שאינם עוקבים אחרי הבלוג בפייסוש (שעדיין לגמרי פעיל ומתעדכן עם כל טוב, אגב) כנראה לא יודעים שבערך חודש אחרי שחזרתי התמזל מזלי והצטרפתי לצוות מבקרי התרבות של NRG. אז בערך מיוני אני כותבת שם במקום פה.

הנה תמונה של משהו שכתבתי עליו ולא ראיתם.

הנה תמונה של משהו שכתבתי עליו ולא ראיתם.

למרות שאני מאוד נהנית שם, מצער אותי שהבלוג לא מתעדכן, אחרי שכתבתי בו מה שבשלב זה ניתן להגדיר כ"שנים" (ליטרלי שנים). לכן החלטתי לעשות את המעט שאני יכולה לעשות עבורו לאור כמות הזמן הפנוי שעומדת לרשותי בימים עמוסים אלה, ולפחות לרכז כאן את הכתבות שכתבתי שם במקום פה. אפילו עם בונוס – קצת הערות ותוספות שלא יציא לי להכניס בכתבה המקורית. זכיתם.

אז הנה הפוסט הראשון. הידד!

כל הביקורות אצלי

נפרדים משנת 2013 – חלק II: שירי השנה

הימים הולכים ואוזלים ועם זאת אני עדיין מרגישה אופטימית לגבי הרעיון של לפרסם את כל סיכומי השנה שרציתי עד יום ראשון בלילה, שאליהם אף התווסף פוסט נוסף בשעות האחרונות. בין התרוצצויות בבנק, כתיבת מכתבי התפטרות וטלפונים לחברות אשראי, מצאתי את עצמי בימים האחרונים תוהה שוב ושוב אילו שירים משנת 2013 יכללו בתוך הפוסט הנוכחי. ועכשיו, עם הרשימה שיצאה יותר ארוכה משציפיתי, נראה לי שאני סגורה על עצמי.

אם כך, בהמשך (אך באופן שכנראה יהיה הגיוני רק לי, לא בהתאם) לפוסט האלבומים של השנה, קבלו את 11 השירים שעשו לי את 2013.

11 שירי השנה של אום כולתורה

נאמן למקור: על הרדידות הפנטסטית של 'גטסבי הגדול'

בשבוע שעבר סיימתי לקרוא את הספר הראשון שקראתי מזה חודשים. כסטודנטית שמאמרים אקדמיים כבר יוצאים לה מכל החורים, אין ספק שיש לי תירוץ לא רע ללמה אני לא קוראת במידה שהייתי רוצה, אבל הפעם החלטתי לעשות מאמץ ולקרוא את גטסבי הגדול הקלאסי רגעים לפני שהסרט יוצא לקולנוע.

THE GREAT GATSBY

הגעתי מוכנה, ועם ציפיות נמוכות. מהספר נהניתי יותר משציפיתי, למרות שהוא הרבה יותר אפל ממה שמציעה השפה הקלילה בה הוא נכתב, ולמרות שרוב הדמויות בלתי נסבלות. מצפיה בטריילר לפני מספר חודשים, מהתוודעות לקאסט ומקריאה של ביקורות פחות ממלבבות, ידעתי שאין טעם להיכנס לכל העניין הזה עם תחושה כזו או אחרת של אופטימיות. ומסתבר שזו הייתה החלטה נבונה.

…ואני אוהבת מסיבות גדולות. הן כל כך אינטימיות. במסיבות קטנות אף פעם אין פרטיות.

היי שלום, 2012: פוסט סיכום שנה

בשעה טובה, הגיעה שנת 2012 לקיצה. השנה הייתה אולי העמוסה ביותר וקרוב לודאי שאחת המעצבנות ביותר שחוויתי אי פעם. אבל כמו שאומרים, המצב צריך להתדרדר לפני שהוא יכול להשתפר. ואני שמחה להגיד שכבר נראים ניצנים של שיפור. כחלק מהשאיפה שלי שאכן 2013 תהיה הרבה יותר חיובית ומספקת, החלטתי לכתוב את הפוסט הזה בנימה חיובית, ולכן קטגוריות סיכום השנה שלי יהיו כאלה בלבד ולא יכללו את כל אותם הדברים ששנאתי ושעצבנו אותי השנה כי אני יודעת שלחשוב עליהם ולכתוב אותם פשוט יכעיס אותי מחדש. ולזה אין לי כח בזמן האחרון.

אם כך, ללא התפלספויות נוספות, להלן הסרטים, תוכניות הטלויזיה והמוזיקה שעשו לי את השנה.

טלויזיה

סדרת השנה – בנות

girlsלמרות שהיו הרבה סדרות טובות שצפיתי בהן השנה, חלקן ישנות וחלקן חדשות, אחרי שהסתיימה העונה הראשונה של "בנות" לא היה לי שום ספק שזוהי סדרת השנה שלי. מחד, "בנות" זכתה להמון ביקורת חיובית מהמבקרים, שבהתאם לאימרה של לינה דנהאם בפיילוט, התחילו לתאר את דנהאם ואת הסדרה כ-The voice of our generation. נשימה של אוויר צח, יצירה שמציגה נאמנה את מאבקיהן של בנות בשנות ה-20 שלהן. מאידך, הסדרה נאלצה להתמודד עם הרבה מאוד ביקורת בעקבות חוסר ייצוג של הגיוון האתני שקיים בברוקלין. רבים מהצופים דחו את הסדרה בטענה שהיא אינה יכולה לייצג דור שלם אם כל הדמויות שם הן חבורה של בנות לבנות מהמעמד הבינוני ומעלה. למרות שלמדתי להבין את הביקורת הזו ולהסכים איתה, אני נאלצת להודות שהדבר לא מנע ממני להיות לגמרי מאוהבת בסדרה. אני נאלצת להודות שגם אני בחורה לבנה בשנות ה-20 שלי ושיש לי "בעיות" של "אנשים לבנים" של העולם המערבי. ולכן היה לי המון עם מה להזדהות כשצפיתי בסדרה. אוסיף ואומר שהיו רגעים שבהם אפילו למדתי לקחים מהסדרה והשלכתי אותם על החיים הפרטיים שלי. אבל לא ניכנס לזה. לסיכום – לדעתי, "בנות" אכן הציגה פן נשי ומרענן שעד לאותה עת לא זכינו לראות על מסך הטלויזיה ועל זה אני מודה ללינה דנהאם שלא משנה מה היא תגיד או תעשה, אהבתי אליה כנראה רק תלך ותגדל. ונכון שיש מה לתקן ולשפר, אבל בשביל זה יש עונה שניה, לא? 

כנסו כנסו.

לנה דל ריי / Blue Jeans

הקליפ הרשמי של לנה דל ריי ל-Blue Jeans אפילו לא מופיע ביוטוב עדיין. אבל במקרה נתקלתי בו הרגע והחלטתי לחלוק בפוסט קצרצר שבתקווה יסיים את תקופת היובש של הבלוג.

בקליפ שוב מככב אותו הבחור שהופיע גם ב-Born To Die וזה כנראה בגלל ששני הקליפים האלה הם חלק מטרילוגיה, כאשר נראה לי שהאחרון מביניהם יהיה השיר Carmen אם כי אני לא לגמרי בטוחה שזה רשמי. זו לא הבחירה המועדפת עלי, אבל בסדר.

כששמעתי לראשונה את השיר הזה, הוא מאוד הזכיר לי את Wicked Game של כריס אייזק. גם הקליפ עצמו ויזואלית מזכיר קצת את הקליפ המקורי. מעניין אם זה נעשה בכוונה.

עדכון קל: אז הקליפ המקורי שקישרתי אליו אתמול הוסר. אבל! עכשיו אפשר גם ביוטוב, ובאיכות יותר טובה. תבלו!

אולי לנה דל ריי באמת נולדה למות!

החל מהיום ניתן לרכוש את אלבום ה"בכורה" של לנה דל ריי. כמובן שאנשים שמסתובבים קצת באינטרנט ולא יכלו לחכות כבר הצליחו למצוא אותו בדרכים אחרות.

אז הנה אני פה, עם כמה האזנות טובות אחר כך ומה שיש לי להגיד עליו זה……meh.

המלכה של קוני איילנד.