סיכום 2015 – חלק א': הסרטים הטובים שלא הגיעו לקולנוע

exmachina2

קיבלתי השראה מפוסט סיכום הסרטים של נטע אלכסנדר לעשות את האינטרו קצר, אז ככה זה הולך – השנה, שנת 2015, ראיתי המון סרטים. המון במונחים שלי, אולי יותר ממה שראיתי כל חיי (לפחות כך זה הרגיש). בויכוח בין קולנוע וטלויזיה, אני תמיד לוקחת את צדה של הטלויזיה כי אני מאמינה ש(כמו שדמותה של ג'יין פונדה אומרת להארווי קייטל ב-Youth של פאולו סורנטינו – שלא מופיע ברשימה הזו) טלויזיה היא העתיד, והאמת שגם כבר ההווה. אבל רוב זמני הוקדש השנה דווקא לקולנוע, למרות שרובו היה די חרא אם נודה באמת, היו כמה הברקות. את ההברקות האלה דווקא מצאתי מחוץ לבתי הקולנוע הגדולים – בפסטיבלים והקרנות חד-פעמיות. וכך נוצרה הרשימה הבאה – קבלו את הסרטים שהכי אהבתי, שלא הופצו בשנת 2015.

גיליתם סרט אחד שמופיע ברשימה, אבל ישנם עשרה נוספים! כמו כן, שני בונוסים בשביל הכיף.

"מקס הזועם: כביש הזעם" – סוף העולם כבר כאן

נראה שהשיטה הכי טובה להביא אותי לכתוב בבלוג זה לאיים עלי עם טיסה קרבה והולכת לחו"ל, ועל כן, אין לי ברירה אלא לכתוב ביקורת על "מקס הזועם: כביש הזעם", שעות ספורות לפני שאני עולה על מטוס ומתעופפת לי לפסטיבל קאן.

אם כך, אתמול צפיתי בסרט הרביעי בסדרת "מקס הזועם". היום כבר כולם הספיקו לכתוב עליו. ואני מבינה אותם, זו הייתה חוויה חושית שקשה מאוד להוציא מהראש ומהגוף. "מקס הזועם: כביש הזעם" הוא כנראה התרגום המביך ביותר שאפשר לתת לשם קיקאס כמו "Mad Max: Fury Road" אבל העובדה שזה יהיה, ללא עוררין, סרט האקשן הכי טוב שתראו השנה, ואם אעז להגיד – סרט האקשן הטוב ביותר שנעשה באני-לא-יודעת-כמה השנים האחרונות, די מפצה על עניין הטייטל המעפן. האמת שאולי אפילו אחד הסרטים הטובים ביותר בזמן האחרון, בלי קשר לז'אנר שלו. פשוט סרט ממש טוב.

אבל לפני שאתם נכנסים לזה, יש כמה דברים שצריך לדעת.

"מהיר ועצבני" מי??