אוגוסט 2014: וודי אלן ממשיך להיות מעפן ואני כותבת את פוסט האופנה הראשון שלי

בניגוד לשנים אחרות, חודש אוגוסט השנה עבר יחסית בשלום. עדיין הייתי מובטלת, מה שאומר שלא הייתה לי הזדמנות להתאמלל על עבודה שאני שונאת. אכלתי טוב. ישנתי הרבה. רקדתי על עמוד להנאתי (עדיין עושה את זה) וחוויתי משברים קיומיים לרוב (גם את זה עדיין עושה, הופכת למקצוענית). אלה היו הזמנים. אבל ברצינות אוגוסט, אל תחזור שוב,…

נפרדים משנת 2013 – חלק IV: טלויזיה אהובתי, א'.

עכשיו כבר פחות מ-5 שעות עד הטיסה, והחלטתי להיות שאפתנית ולהספיק לכתוב את הפוסט האחרון בסדרת הסיכומים שלי. שלושה פוסטים כבר הוקדשו למוזיקה, והגיע הזמן עכשיו לעבור לדברים החשובים באמת. אהבתי האמיתית והנצחית, טלויזיה. הייתה לי שנה מלאה בתהפוכות עם המסך הקטן. כמה אכזבות גדולות, כמה סדרות טריות שבסופו של יום לא הוכיחו את עצמן,…

אורפן בלאק: דברים טובים כן יוצאים מקנדה

בתקופה האחרונה אני מתחילה להתאפס על כל הסדרות החדשות/פחות חדשות שקיבלתי עליהן המלצות ולא יצא לי להגיע אליהן עד כה. ביום ראשון שעבר צפיתי בעונה הראשונה של סדרת הזומבים, In the Flesh. אם כי היא לא זכתה בפוסט משלה, אציין רק שהסדרה, שמכילה בסך הכל שלושה פרקים, הייתה חביבה ביותר ונתנה טוויסט מרענן לז'אנר הזומבים…