דברים שראיתי בשביל ריז אחמד: מדריך (כמעט) מלא

  1. שיפטי (2008)

כל כך אהבתי את הסרט הזה ששכחתי לשים אותו ברשימה בפעם הראשונה שפרסמתי את הפוסט הזה. אבל ברצינות – שיפטי (Shifty) הוא סרט פסטיבלים קלאסי ולא היה ספק שאהנה ממנו אם הייתי יודעת מראש במה מדובר. הנחתי שזו קומדיית פשע בגלל השם אך בעצם מדובר בדרמת פשע עצמאית, סוג של "טריינספוטינג" לייט, וכפי ששאר רשימת הסרטים הזו מעידה, בחירה ממש לא מפתיעה עבור ריז. "שיפטי" לא מאוד שונה מ"נימוסים רעים" בתמות בהן עוסקים שני הסרטים (כמו כן, גם פה Plan B אחראי לחלק מהפסקול), אבל דווקא מ"שיפטי" נהניתי הרבה יותר דווקא מפני שהוא הרבה פחות מלוטש והרבה יותר raw.

British actor - Four Lions (2010)כשגיליתי שאני הולכת לבלות חודשיים וחצי מחיי בלוס אנג'לס בהתמחות שמעולם בחלומותיי הפרועים לא חלמתי שאשיג, התחלתי לעשות תוכניות לכל הטיולים שאעשה וכל האנשים שאפגוש, וכל הימים שאבלה בחוף הים. בסופו של דבר יצא שכמות הטיולים שעשיתי, וכמות הפעמים שהייתי בחוף הים יכולות להיספר על יד אחת. כמות הסדרות והסרטים שהיה לי זמן להשלים, לעומת זאת, מצריכה כמה וכמה ידיים.

אחת הסדרות שסוף סוף יצא לי להשלים (אולי פוסט נפרד על זה בהמשך אבל בואו לא נהיה אופטימיים מדי) הייתה "ליל האירוע" של HBO שעליה יצא לי לשמוע המון בשנה האחרונה. למען האמת לא ממש תכננתי לצפות בה אבל אחרי שעשיתי בינג' לכמה סדרות אחרות שהיו קלילות הרבה יותר, הבנתי שרשימת ההשלמות הולכת ומתקצרת ויש לצלוח גם את זו. וכפי שכל מי שראה/ראתה את הסדרה בטח כבר יודע/ת, לא התחרטתי.

אחת הסיבות שכה נהניתי מ"ליל האירוע" הייתה לבסוף שטחית למדי – ריז אחמד. ובגלל שכה נהנתי מנוכחותו על המסך שלי במהלך הצפיה, ותכלס גם בגלל שבכל הכנות פשוט אין מספיק פוסטים כאלה בעולם יותר חוץ מפוסטים שטחיים של באזפיד שגורמים לי לרצות למות, החלטתי לעשות מה שכל מעריצה לגמרי נורמלית אחרת הייתה עושה ולנסות לצפות בכל סרט שהוא אי פעם היה בו. Once a fangirl, always a fangirl, זה מה שאני אומרת.

בניגוד לריצ'רד ארמיטאג' וצ'ראלי האנם שכיכבו בסדרות די מהנות ("רובין הוד" ו"ילדי האנרכיה", בהתאמה) כשעברתי את שלב הפאנגירל שלי איתם, חייבת לציין שהפרויקטים שריז לקח על עצמו היו פחות הסגנון שלי. אבל גם את זה צלחתי, וכהוכחה, הנה רשימה יחסית מקיפה של סרטים/סדרות שכדאי לראות אם אוהבים/ות את ריז אחמד.

להמשיך לקרוא

מחשבות על מר רובוט

אז מסתבר שלא כתבתי פוסט אחד בבלוג במהלך 2016. אני מניחה ששבוע לפני שאני עוברת לגור בחו"ל is as good a time as any לכתוב את מה שכנראה יהיה הפוסט האחרון בבלוג אי פעם.

mrrobot2

לפני קצת יותר משבוע סיימתי את עבודתי בחברה שבה עבדתי כארבע שנים. אם כי רבים יחשבו שהדבר ההגיוני לעשות בשבועיים האחרונים של יולי הוא לארוז את כל חיי בשתי מזוודות, אני החלטתי לעשות משהו יותר נחמד ולנסות להשלים את כל סדרות הטלויזיה שפספסתי בזמן שהתרוצצתי בין עבודה במשרה מלאה להקרנות עיתונאים ושיעורי ריקוד על עמוד. בפועל לא הצלחתי להשלים כמו שהצלחתי לדגום.

ראיתי את כל הפרקים של "קטסטרופה", שלא הלהיב אותי בכלל למרות שכל מי שדיברתי איתו שרוף על הסדרה הבסיסית הזו, ראיתי פרקים של "קז'ואל", "מרושעים" (Difficult People), ו-Stranger Things, ופרק אחד מהעונה השלישית של "אורפן בלאק" שלמרות חיבתי העזה לסדרה בעונותיה הקודמות לא עניין אותי בכלל. בקיצור, מסע ההשלמות לא היה רכבת ההרים המדהימה שבניתי עליה.

קרן האור הטלויזיונית היחידה שהצלחתי למצוא הייתה "מר רובוט", שסיימתי לראות תוך יום וחצי בערך (once a binger, always a binger) ולשמחתי מיד אחרי שסיימתי לראות את העונה הראשונה החלה כבר העונה השניה, שאת פרקה השלישי ראיתי שלשום. ועכשיו יש לי מחשבות שלפתע מרגישות לי הרבה פחות קונקרטיות מאיך שזה הרגיש לי עד שהתחלתי לכתוב.

תהיות ורגשות על רובוטים ואנשים

סיכום 2015 – חלק ב': הסרטים הטובים בקולנוע

mommy2

כמובטח, להלן חלקו השני של סיכום השנה שלי בקולנוע. והפעם הסרטים שהכי אהבתי שהגיעו לבתי הקולנוע כאן אצלנו. הרשימה היא מצומצמת ביותר – רק סרטים שבאמת הלהיבו אותי ואשמח להמליץ עליהם שוב. היו כמה אחרים שקיבלו אצלי 4+ כוכבים השנה, ביניהם "הקול בראש" שאין צורך להרחיב עליו עוד, קומדיית התיכון הקלילה והכיפית "מתוייגת", "שנה קשוחה מאוד" (שלדעתי כולל את הופעתה הטובה ביותר של שחקנית בקולנוע השנה, למרות שהבנתי שאני בעמדת מיעוט) ואחרים.

עוד, אבל לא המון, כי כמו שכבר ציינתי לדעתי הנצחונות הגדולים באמת בקולנוע היו השנה בשוליים. רוב הזמן נראה שהקהל מחליט אילו סרטים ייעשו ויופצו, אבל לדעתי זה דווקא צריך להיות ההיפך – היוצרים (ובעיקר המממנים) צריכים להיות אלה שמחליטים והקהל צריך להסתגל. רק ככה הקולנוע המסחרי לא יהפוך לבדיחה מוחלטת. אולי בעתיד אוכל גם אני לתרום לשינוי מיוחל זה, אבל בינתיים כל מה שאני יכולה לעשות זה לדרג סרטים בבלוגי הנידח.

אז ללא שהיות נוספות, הנה הסרטים המעטים שעשו לי את השנה.

עוד כאלה בבקשה

סיכום 2015 – חלק א': הסרטים הטובים שלא הגיעו לקולנוע

exmachina2

קיבלתי השראה מפוסט סיכום הסרטים של נטע אלכסנדר לעשות את האינטרו קצר, אז ככה זה הולך – השנה, שנת 2015, ראיתי המון סרטים. המון במונחים שלי, אולי יותר ממה שראיתי כל חיי (לפחות כך זה הרגיש). בויכוח בין קולנוע וטלויזיה, אני תמיד לוקחת את צדה של הטלויזיה כי אני מאמינה ש(כמו שדמותה של ג'יין פונדה אומרת להארווי קייטל ב-Youth של פאולו סורנטינו – שלא מופיע ברשימה הזו) טלויזיה היא העתיד, והאמת שגם כבר ההווה. אבל רוב זמני הוקדש השנה דווקא לקולנוע, למרות שרובו היה די חרא אם נודה באמת, היו כמה הברקות. את ההברקות האלה דווקא מצאתי מחוץ לבתי הקולנוע הגדולים – בפסטיבלים והקרנות חד-פעמיות. וכך נוצרה הרשימה הבאה – קבלו את הסרטים שהכי אהבתי, שלא הופצו בשנת 2015.

גיליתם סרט אחד שמופיע ברשימה, אבל ישנם עשרה נוספים! כמו כן, שני בונוסים בשביל הכיף.

"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" – ביקורת מאוזנת

ביום רביעי בערב התקיימה ב-יס פלאנט ראשל"צ הבכורה החגיגית של "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" (כנראה שגם הם לוקחים את השמות שלהם ממאגר שמות המבצעים של צה"ל). בעוד שרבים מעמיתיי הפכו לפאנגירלז גמורים בשבועות האחרונים, סקרנותי לא הייתה גבוהה במיוחד, אבל קיוויתי שלכל הפחות אחבב את פרקה השביעי בסאגה הקולנועית הפופולארית בעולם. התברר שהסרט היה בדיוק – לא פחות ולא יותר – מה שציפיתי שיהיה.

theforceawakens3

היו הרבה סצנות כאלה

וגם – מה היה החלק הטוב ביותר, ומה היה החלק הגרוע ביותר בסרט? כנסו כנסו.

הייתי בהופעה של קניה ווסט באיצטדיון רמת גן. ולא נהניתי.

לאחר חודשים רבים של שקט החלטתי לצאת מהמאורה שנוצרה סביבי בתהליכי הקבלה שלי לתואר שני ולכתוב את הפוסט הזה על חוויותיי מהופעתו של קניה ווסט, שהתקיימה אתמול באיצטדיון רמת גן.

הכיוון הראשוני שתכננתי ללכת בו עם הפוסט הזה היה יותר "לא נהניתי, אולי אני מזדקנת" מבואס, אבל הדברים שראיתי היום בתקשורת והתגובות עליהם בפייסבוק גרמו לי לחשוב שאפילו אם גילי המופלג הוא הסיבה שלא נהניתי (מיד נגלה אם זה אכן המקרה), עלי להודות בכך בלי בושה. אז בואו נתחיל בלציין כמה עובדות אודותיי לפני שאנחנו מתחילים:

יש גם תמונות בפנים

קאן 2015: סקס, סמים וירושלים – חלק ב'

סופ"ש נוסף, ואיתו חלק ב' ואחרון של דירוג הסרטים שראיתי בקאן. בפוסט הנוכחי יופיעו הסרטים שהגיעו למקומות 5 עד 1, סרטים שמאוד נהניתי מהם ושמחתי שהייתה לי הזדמנות לראות בקונסטלציה של הפסטיבל, ובכלל. ומי הגיע למקום הראשון? כל מי שמספיק מכיר אותי בוודאי לא יופתע, אז without further ado הנה הסרטים הכייייי טובים שראיתי בפסטיבל קאן 2015. אינג'וי!

הסרטים הטובים שראיתי בקאן, מקומות 5-1