"בלש אמיתי" ו"נפילות חדות": האם זו תחילת עידן הצפיה הסלקטיבית?

ב

truedetective1

לפני כמה שבועות כשפרסמתי את פוסט סיכום הטלויזיה שלי, חלקתי את הפוסט בפייסבוק עם הסטטוס "באמת שלפעמים אני תוהה איך זה ירגיש להתנזר מטלויזיה למשך איזה שנה ככה" ורק חצי צחקתי. בשנים האחרונות לא רק שיש הרבה, הרבה יותר תוכן, אלא יש הרבה יותר תוכן איכותי. הגישה לתכנים איכותיים אלה גם ברחבי העולם, וגם ספציפית בישראל, היא קלה יותר מאי פעם בזכות הגעתן של נטפליקס ואמזון פריים, והן שידורן הכמעט-מיידי של סדרות חו"ל בהוט, ב-יס, בסלקום tv ומה לא.

אני זוכרת שכשפתחתי את הבלוג השנת 2011, הייתה לי עוד הזדמנות לכתוב לפעמים על דברים שאנשים עדיין לא מכירים בארץ…שלא לדבר על שנות ה-2000 המוקדמות כשאף אחד מהאנשים שהכרתי "בחיים האמיתיים" לא הכיר את רוב הסדרות שאהבתי, ועל כן נאלצתי לשוטט בפורומים אמריקאיים בחיפוש אחר חברים. היום כולם רואים הכל, ואין שום סיכוי שזה יקרה.

אך כפי שרבים מתחילים סוף סוף לשים לב ולהודות, העניין הוא שאי אפשר לראות הכל. כמו שאי אפשר לקרוא את כל הספרים הטובים שאי פעם יצאו. זאת ועוד, אפילו הסדרות האיכותיות מתחילות קצת לחזור על עצמן ורבות מהן לא מספקות חווית צפיה ייחודית או זווית ראיה חדשנית על כל דבר שהוא. לכן לאחרונה התחלתי לשחק עם המחשבה שאולי אשתדל שלא להמשיך לצפות בסדרות אלא אם כן הן משאירות עלי רושם חזק במיוחד.

אז השבוע אני תוהה אם עלי להמשיך לצפות בשתי סדרות שהתחלתי ביומיים האחרונים: העונה השלישית של "בלש אמיתי" הנערצת והעונה הראשונה של "נפילות חדות" (Black Monday) – דרמדיה חדשה של שואוטיים על נפילת השווקים האמריקאיים הגדולה של אוקטובר 1987.

"בלש אמיתי"

true-detective-season-3-episode-1-mahershala-ali-stephen-dorff-scoot-mcnairy

בתור מעריצה גדולה של עונתה הראשונה, המושלמת והמאוד פופולארית של אנתולוגיית הפשע, וגם שונאת גדולה של עונתה השניה (שרדתי פרק וחצי), עוד כשהתחילו לצאת השמועות על העונה השלישית כמובן שהסתקרנתי. עם הגעתו של הטריילר, ואז הגעתן של הביקורות הראשונות על העונה, היה ברור שיש לעונה החדשה סיכוי להחזיר את הסדרה לגדולתה.

צפיתי בשני הפרקים הראשונים, ואכן הם לא היו גרועים כמו העונה השניה, זה כבר היה ברור. בעונה השלישית, מהרשלה עלי (שהוא סיבה בפני עצמו לתת לעונה הזו צ'אנס) מגלם את הבלש ויין הייז, שביחד עם שותפו רולנד ווסט (סטיבן דורף) חוקר את היעלמותם של שני ילדים בשנת 1980. בנוסף, אנו רואים את הייז מעורב שוב באותה פרשיה בשנת 1990, ולבסוף שוב בשנת 2015. המקרה רודף אותו, אך כמובן שרוב הפרטים לא ידועים לנו, ונצטרך להמשיך ולצפות בעונה בשביל להבין כיצד שלוש נקודות זמן אלה מתקשרות אחת לשניה.

truedetective2

משני הפרקים שראיתי עד כה, אני לא חושבת שהעונה הזו היא עוצמתית, או לפחות מיוחדת כמו העונה הראשונה. זאת בעיקר משום שהדמויות של מרטי וראסט מהעונה הראשונה (וודי הרלסון ומתיו מקונוהיי בהתאמה) היו כה בלתי נשכחות, והסדרה הייתה הזויה ומשוגעת לחלוטין כבר מהתחלה. ב-2014, כשהעונה השודרה, היו מעט מאוד סדרות פשע כמו "בלש אמיתי" והיא הייתה יוצאת דופן באיכותה על מסכי הטלויזיה שלנו.  אז גם הייתה זו התקופה בה שחקנים ויוצרי קולנוע "רציניים" רק התחילו להופיע על המסך הקטן.

היום, עם הפופולאריות הגדלה של ז'אנר הפשע האמיתי והמשיכה לסיפורים בדיוניים באותו סגנון, ההרגשה היא שאנחנו רואים את אותן תעלומות חטיפה ורצח של נשים וילדים בכל מקום, ולכן מבחינתי אין שום דבר שמאוד מייחד את העלילה של העונה השלישית של הסדרה. עם זאת, התעלומה במרכז העונה עדיין קצת מסקרנת אותי ולכן בינתיים אני מתקשה לוותר על העונה הזו אחרי שני פרקים בלבד.

"נפילות חדות"

blackmonday2

ראשית אני חייבת לומר שאני מתקשה להבין למה הסדרה נקראת ככה בעברית ולא פשוט "יום שני השחור" או פשוט "שני השחור" כאשר ישנו אפילו ערך ויקידפיה בעברית שנקרא ככה המתאר את המאורעות בהם עוסקת הסדרה. אין לי ממש בעיה עם שמות מונפצים אבל לא כשזה בא על חשבון שם לגיטימי שנשמע סבבה וגם דומה לשם הסדרה במקור. אבל פסדר.

מ"נפילות חדות" הסתקרנתי כי (א) אחד הכוכבים בה הוא אנדרו ראנלס, שכנראה שהתגעגעתי אליו בתת מודע מאז שגילם את אלייז'ה ב"בנות" ו(ב) כי….אני אוהבת משברים כלכליים. כלומר, אני אוהבת לקרוא וללמוד על משברי עבר ולהיכנס לחרדות ממשברים עתידיים. ואת (ג) גיליתי רק כשצפיתי בטריילר ממש רגעים לפני הצפיה בפיילוט – סגנון שנות ה-80' הכובש שאי אפשר לעמוד בפניו, מסתבר.

blackmonday3

אז ב"נפילות חדות" אנו עוקבים אחרי שלושה משקיעים בניו יורק (בכיכובם של דון צ'ידל, רג'ינה הול ואנדרו ראנלס) שמעלליהם במהלך שנת 87' מובילים לכאורה לנפילת הבורסה החדה ביותר שנחוויתה בוול סטריט מאז המשבר הכלכלי של 1929. ה-19 באוקטובר 1987, בו התרחשה הקריסה, נקרא מאז "יום שני השחור" ובמציאות ישנן מספר תיאוריות למה גרם את הקריסה, אבל אין תיאוריה אחת שכולם מסכימים עליה. המתרחש בסדרה הוא עלילה דמיונית המנסה להסביר את הקריסה בדרך משעשעת ופחות סבירה כנראה.

משלושים הדקות שראיתי מהסדרה אני יכולה להגיד שסך הכל נהניתי – החל מסטייל ה-80' שהזכרתי וכלה בהופעת אורח מפתיעה של לא אחד אבל שני קן מרינו, שמגלם את התאומים לארי ולני ליהמן (מאותה "ליהמן בראדרס" שקרסה במשבר של 2008). מצד שני, התרשמותי הראשונית היא ש"נפילות חדות" היא לא "הזאב מוול סטריט" החדשה – היא שומרת על רמה נמוכה אך יציבה של שעשוע, אבל אין בה אף רגע באמת מצחיק. היא גם לא עמוקה או אמיצה במיוחד. הדמויות הראשיות היו די קלישאתיות ולכן הקשיים שלהן ואיך שהן יפתרו או לא יפתרו אותם נראים גם הם כמו משהו שראינו כבר מיליון פעמים.

blackmonday4

עם זאת, משהו בפרק אותי אישית הצליח להפתיע אז החלטתי שאולי אצפה בעוד איזה פרק או שניים ואז אגיע להחלטה הסופית לגבי הסדרה הזו.

הנאמר לעיל מראה שעם כל המחשבות שלי על עזיבת עולם הטלויזיה, או לפחות על הרצון לבזבז קצת פחות זמן על סדרות שלא מאוד מעניינות אותי, הדרך שלי אישית עוד ארוכה. אני יודעת שהגבלה יזומה ומושכלת היא הדבר הנכון לעשות, ואני יכולה לחשוב על אינספור דברים שכיום אני לא מספיקה ושאולי אוכל לעשות אם פשוט אפסיק. לצפות. בכל. הטלויזיה הזו. אבל מסתבר שנטייה לצפיית בינג' שלקח לי יותר מ-15 שנה לפתח (שלא לומר מה שהתברר גם כנטייה תורשתית מאז שאמא שלי השיגה נטפליקס משלה) היא תכונה שקשה להיפתר ממנה תוך רגע. אבל אני יכולה רק להמשיך לנסות. ועל זאת נאמר, בעיות של אנשים לבנים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s