סיכום 2015 – חלק א': הסרטים הטובים שלא הגיעו לקולנוע

exmachina2

קיבלתי השראה מפוסט סיכום הסרטים של נטע אלכסנדר לעשות את האינטרו קצר, אז ככה זה הולך – השנה, שנת 2015, ראיתי המון סרטים. המון במונחים שלי, אולי יותר ממה שראיתי כל חיי (לפחות כך זה הרגיש). בויכוח בין קולנוע וטלויזיה, אני תמיד לוקחת את צדה של הטלויזיה כי אני מאמינה ש(כמו שדמותה של ג'יין פונדה אומרת להארווי קייטל ב-Youth של פאולו סורנטינו – שלא מופיע ברשימה הזו) טלויזיה היא העתיד, והאמת שגם כבר ההווה. אבל רוב זמני הוקדש השנה דווקא לקולנוע, למרות שרובו היה די חרא אם נודה באמת, היו כמה הברקות. את ההברקות האלה דווקא מצאתי מחוץ לבתי הקולנוע הגדולים – בפסטיבלים והקרנות חד-פעמיות. וכך נוצרה הרשימה הבאה – קבלו את הסרטים שהכי אהבתי, שלא הופצו בשנת 2015.

להיות מגניב | Dope (ריק פמויווה)

dope1

את הסרט החמוד הזה ראיתי בפסטיבל קאן (אחרי שעמדנו בתור כשעה וחצי וכמעט לא נכנסנו מפאת חוסר מקום, ומרי ג'יי בלייג' עקפה אותנו) ופה הוא הגיע היישר לדיוידי תחת השם המביך ביותר "להיות מגניב". סרטו של ריק פמויווה מספר את סיפורו של תלמיד שחור וחנון שמנסה להתקבל להרוורד ומסתבך בעסקת סמים בדרכו לפסגה, וכולל המון צבעים עזים ומוזיקה שחורה של שנות ה-90'. אז מן הסתם אהבתי את הסרט הזה עוד לפני שנכנסתי לאולם. הדבר היחיד שכן עצבן אותי הוא שבאיזהשהו שלב הדמות הראשית, מלקולם, שואלת במן התנשאות שמאפיינת קבוצות נרדפות כאילו שאלה רטורית – "אם לא הייתי שחור, בכלל הייתם שואלים אותי למה אני רוצה ללמוד בהארווד?" ובכן כן, זה מה שוועדות קבלה עושות. אבל מבחינתי זה כמו החלק ההוא בסרטו של נדב לפיד, "הגננת", שבו באורח פלא דלת שירותים בחדר בית מלון ננעלת מבחוץ ולא מבפנים – הדברים הקטנים שסולחים עליהם. בסוף ההקרנה, אגב, הגנבתי מבט לשורת הסלבס שנכחו בה וזכיתי לראות את אסאפ רוקי, שאנל אימאן וזואי קרביץ. בקיצור, "היה מגניב".

אקס מכינה | Ex Machina (אלכס גרלנד)

exmachina3

הסרט נכתב ובוים על ידי אלכס גרלנד שעל פי עבודותיו הקודמות, כמו "סאנשיין" ו-Never Let Me Go, ניכר כי הוא חובב מד"ב גדול למדי. אז "אקס מכינה" היה כנראה סרט המד"ב הטוב ביותר של השנה (אולי רק "מד מקס" משתווה לו מבחינתי – אבל הם לחלוטין שונים זה מזה) – הוא עוקב אחר מתכנת תמים שמוזמן לביתו המרוחק של הבוס הטריליארדר שלו בשביל לתת סיבוב אקסקלוסיבי על האינטליגנציה המלאכותית שהבוס יצר. כדאי בשלב זה להודות שהשחקנים, דומנל גליסון, אוסקר אייזק אליל הדרואידים ואליסיה ויקנדר אלילתי שלי (עליה עוד בהמשך) הרימו את הסרט כמה וכמה רמות ממה שיכול היה להיות אם הקאסט היה פחות מוכשר. מה שיותר מתסכל בזה שהקהל הרחב לא זכה לראות אותו לדעתי הוא שבניגוד להמון המון סרטי מדע בדיוני אחרים, ובמיוחד כאלה העוסקים בקצת יותר מ"מאט דיימון תקוע בחלל", "אקס מכינה" הוא סרט מאוד מתקשר – הוא יכול היה לעורר מחשבה בקרב רבים, ולרגש אף יותר. חבל.

אגב – בימים אלה אלכס גרלנד מעבד לתסריט ועתיד גם יביים את חלקה הראשון של טרילוגיית הספרים המקריפים The Southern Reach מאת הסופר ג'ף ונדרמיר. את הטרילוגיה קראתי במהלך השנה האחרונה והופחדתי כהוגן, ואני מצפה בקוצר רוח לראות מה יעשה איתה גרלנד. הסרט הראשון בסדרה, Annihilation, ייצא ב-2017 ואתם אל תשכחו איפה שמעתם עליו קודם.

יצרני הספין | Merchants of Doubt (רוברט קנר)

merchantsodoubt1

כנראה הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר שראיתי השנה, שהוקרן בפסטיבל דוקאביב וחושף את סודותיהן של התעשיות הגדולות והמזיקות ביותר שמוצריהן נמכרים לנו יום יום על ידי שיווק אגרסיבי ובעיקר – הסתרה מוחלטת ומכוונת של הסכנות מאחורי המוצרים האלה. כמובן שגם סוגיית ההתחממות הגלובאלית נידונה בסרט בהרחבה. אני חסידה גדולה של סרטים דוקומנטריים על תעשיית המזון, ואני מניחה שהסרט הזה גם איכשהו מתקשר לי לנושא הזה – אולי בגלל שסוג השקר שמוכרים לנו די דומה, או אפילו זהה – זה רע לכם, אבל אנחנו נמכור לכם את המוצר הזה בכל זאת – כי כסף. במקרה במאי הסרט הוא גם יוצרו של Food, Inc. המעולה. הייתי מרותקת למסך במשך שעתיים ואז יצאתי מהסינמטק ורציתי להרוג את כולם ולהתאבד כי הכל כל כך נוראי. אבל…בקטע טוב. נראה לי שזה מה שקולנוע טוב עושה לנו. אני חושבת שבשלב הצפיה כבר הייתי צינית מדי בשביל ללמוד משהו חדש על טבע האדם ואהבתו לכסף, אבל לפעמים טוב ומעניין לראות סרטים כאלה כדי לחדד את הידע שלנו, ולדעתי זו גם נקודת פתיחה מרתקת למי שפחות מודע או לא נתקל עד עכשיו. מומלץ בחום, אלא אם בא לכם להישאר אופטימיים.

הלובסטר | The Lobster (יורגוס לנטימוס)

lobster1

גם את "הלובסטר" זכיתי לראות בקאן בפעם הראשונה, ואני שמחה שהצלחנו להביא את סרטו המוזר של יורגוס לנטימוס היווני גם לפסטיבל אוטופיה ממש לפני שבועות אחדים. אני חושבת שכל מי שהיה בהקרנות של "הלובסטר" יצא נסער בצורה כזו או אחרת. בעולם שבו מתרחש "הלובסטר", אין זה חוקי להיות רווק, ולכן אנשים בוגרים צריכים למצוא בן/בת זוג במהרה. אחרת הם הופכים לחיה. כן כן. אולי בתפקיד הטוב ביותר שהוא עשה (או לפחות הפעם הראשונה שבה הוא לא עלה לי על העצבים), קולין פארל מגלים רווק שכזה. "הלובסטר" הוא ביקורת מובהקת על החשיבות העצומה והאיומה שהתרבות שלנו נותנת לזוגיות וליצירת משפחה, המוצגת בצורה של סיפור מצחיק, מבעית, משונה ולעיתים אלים מאוד. הסרט שומר על האופי הייחודי של לנטימוס, אך הרבה יותר קל לצפיה מסרטיו הקודמים – אולי היצירה הייחודית ביותר בקולנוע השנה.

נהר אבוד | Lost River (ראיין גוסלינג)

lostriver1

הסרט הזה הוא אחד מהצ'יטים שלי כי טכנית הוא מ-2014. אבל אצלנו הוא הוקרן (לדעתי רק) במסגרת פסטיבל אוטופיה אי שם בספטמבר, ובתחלת דצמבר של השנה. אזכיר למבולבלים – מדובר בבכורת הבימוי של ראיין גוסלינג, בכיכובם של כריסטינה הנדריקס ("מד מן"), סירשה רונן, אווה מנדס, בן מנדלסון….בקיצור, המון אנשים יפים מאוד. הסרט קיבל ביקורות די שליליות ממבקרים מאז סבב הפסטיבלים שלו, בטענה שהוא יומרני ביותר. אבל בעיני הוא היה יפהפה. סיפורו של פרבר כמעט נטוש, מקום מפגש של פנטזיה וריאליזם, שבו אם ובנה המתבגר מנסים לשרוד, כל אחד בדרכו שלו. ניכר כי גוסלינג מושפע מאוד מהבמאי ניקולס וינדינג רפן, שאיתו עבד בעבר על "דרייב" ו"רק אלוהים סולח" (שני סרטים יוצאים מן הכלל גם כן), אבל בניגוד לטענות אודות יומרתו האינסופית, דווקא מצאתי באופן שבו גוסלינג יצר את הסרט משהו מאוד צנוע. אולי צנוע היא לא בדיוק המילה – אבל הורגש שהוא יודע שזהו סרטו הראשון, ושהוא סתם רצה להתנסות עם דברים שמוצאים חן בעיניו. ואם כי יש מקום לשיפור, "לוסט ריבר" לדעתי היה דווקא התחלה טובה מאוד.

מיסטרס אמריקה | Mistress America (נוח באומבך)

mistressamerica1

לא הייתי רוצה להיות דרמטית ולהגיד שהסרט הזה הוא מבחינתי "ההפתעה הגדולה של השנה" אבל האמת – הופתעתי. סרט של נוח באומבך, שאני שונאת, בכיכובה של גרטה גרוויג, שאני שונאת. מזל שאני מסוקרנת תמיד מסרטים עצמאיים על אנשים חסרי כיוון שחיים בניו יורק, אחרת בטח לא הייתי טורחת. "מיסטרס אמריקה" הוא סיפורה של נערה צעירה אשר מגיעה ללמוד בקולג' בניו יורק, ומחליטה ליצור קשר עם אחותה לעתיד, שמתגלה כיצור מלא חיות וחלומות, אבל אבוד בצורה בלתי אפשרית. לא הרבה שונה פה מסרטיו הקודמים של באומבך, שכמובן שנאתי גם כן. אבל יש בסרט הזה משהו נסבל, והוא הצליח להצחיק אותי (בקול!) כמה וכמה פעמים. לכן אני נאלצת להודות, הפעם כתב באומבך תסריט מצוין, וגרוויג מצוינת בתפקיד. אני בטוחה שהדברים ישובו לסדרם בסרטם הבא.

 

Slow West (ג'ון מקלין)

slowwest1

המערבון שקיבל תשבוחות מפה עד להודעה חדשה נכנס גם הוא לרשימה הזו די ברגע האחרון. זהו הפיצ'ר הראשון של ג'ון מקלין, העוקב אחר בחור צעיר שמגיע למערב הפרוע והמסוכן של ארצות הברית של סוף המאה ה-19 בניסיון להתחקות אחר עקבותיה של אהובתו. בדרך פוגש הנער את סיילאס (מייקל פסבנדר, שבעיקר בזכותו בכלל החלטתי לצפות במערבון), גבר מפוקפק שמעוניין לעזור לנער להגיע ליעדו בשלום, אבל לא ממניעים תמימים במיוחד. מה שהכי נהניתי ממנו בסרט היה הנופים (צולם בניו זילנד, סקוטלנד וקולורדו – שאותה מזהים יופי), אבל לא ניתן להחזיק סרט על נופים בלבד ואני יכולה להגיד שבתור אחת שהקשר בינה לבין מערבונים רופף אם בכלל קיים, נהניתי מהאופן בו סופר הסיפור הדי פשוט והצנוע הזה, ואת הקלות הבלתי אופיינית לז'אנר שבה הסרט התנהל. בונוס – הוא באורך שעה וחצי, אנשים צריכים להתחיל להבין שיותר קשה לפשל עם אורך כזה. לתשומת לבם של יוצרי קולנוע באשר הם.

חבורת נערות | Bande de Filles | Girlhood (סלין סיאמה)

girlhood1

עוד צ'יט שלי כי הסרט הזה היה גם בפסטיבלים אצלנו כבר ב-2014, אבל אני עדיין ניסיתי להתאושש מהחזרה לארץ אחרי טיול של חצי שנה, אז את "חבורת נערות" ראיתי במסגרת פסטיבל מובוסין לקולנוע צרפתי דווקא השנה. "חבורת נערות" מגולל את סיפורן של קבוצת בנות מפרבר פריזאי לא ידידותי במיוחד, שהחיים בו מצריכים עור עבה וגישה אגרסיבית. אבל כפי שהסרט מראה בחן רב, זה בסך הכל מה שהן – ילדות אשר נקלעו למצב מאתגר, ומנסות לשמור על התמימות שלהן כמה שהן יכולות למרות המעטה הפחות מנחמד. וכמובן, אי אפשר לשכוח שהסרט מכיל את הביצוע הטוב ביותר שנעשה אי פעם ל-Diamonds של ריהאנה, רגע קולנועי בלתי נשכח.

נסיך | Prins | Prince (סם דה יונג)

prins1

את "נסיך" ראיתי בפסטיבל הקולנוע בירושלים – דרמת התבגרות הולנדית ויצירתו הראשונה של הבמאי סם דה יונג, העוקבת אחר ילד שמתגורר בפרבר חסר קסם (מוטיב חוזר בסרטים שאני אוהבת, מסתבר) ומנסה לכבוש את לבה של בת השכנים. אבל זה לא רק סיפור על זה, אלא יותר סיפור על התבגרות ומה שנקרא "הפיכה לגבר" כאשר על רקע ההתאהבות הילדית הזו הבחור הצעיר גם נאלץ להתמודד עם כל פושעי השכונה שמנסים א. לגבור עליו ו/או ב. להפוך אותו לעוד בורג במערכת המפוקפקת שלהם. אחד הדברים שתפסו אותי, באופן לא מפתיע בכלל, הוא האסתטיקה – הקיטש הצבעוני המנצנצץ על רקע הבניינים האפורים והישנים. כבר כתבתי פה על "לוסט ריבר" – אז כזה, רק יותר מתון ופחות what the fuck did I just watch. אפשר להגיד שדי קל לקלוע לטעם שלי.

Liza the Fox-Fairy (קארוי אוי מיסארוש)

lizathefoxfairy1

הגרסה ההונגרית ל"אמלי" הצרפתי, עם נגיעות של תרבות פופ יפני, Liza the Fox Fairy הוא סרט על בחורה בודדה שעובדת כאחות ומטפלת באישה מבוגרת במשרה מלאה, בעודה חולמת למצוא את אהוב לבה ולהקים משפחה. רק מה – משהו משונה קורה וכל בחור שליזה פוגשת שעלול להפוך לאותו בן זוג אוהב – מת לו. אולי זה קשור לרוח רפאים של כוכב פופ יפני שרק ליזה יכולה לראות, ששר לה שירים כדי לבדר אותה, ואולי לא. לליזה לוקח די הרבה זמן לפענח את התעלומה. סרט מקסים וקליל עם אסתטיקה שתספק כל מעריץ של ווס אנדרסון, שלצערי ממש עבר מתחת לרדאר. אבל היי, בשביל זה יש רשימות סוף שנה, לא?

 

Crumbs (מיגל לנסו)

crumbs1

ללא ספק הסרט הכי משונה שראיתי השנה היא סרט אתיופי של במאי ספרדי, והוא לא הסרט הכי "מתקשר". סיפור אהבה שמתרחש בעולם דיסטופי, בו כנראה רוב האנושות חיה בחלל החיצון, ורק כמה אנשים נשארו מאחור בתקווה שעוד יחזרו בשבילם. בינתיים הם סוגדים לאלילים כמו מייקל ג'קסון ודמויות איקוניות אחרות מתרבות הפופ העכשיווית, נלחמים אחד בשני בחרבות פלסטיק וסוחרים בצעצועים שכיום ניתן להשיג על ידי אכילת ביצת קינדר. זה סרט הזוי לחלוטין אבל יש בו משהו קסום שלדעתי ימשוך לתוכו אנשים שמוכנים להתמסר. אין סיכוי שתיתקלו בו במקרה, אבל אני מאמינה שמי שילך לחפש אותו מיוזמתו, לא יתאכזב.

בונוס #1: הסרט הגרוע שלא הופץ

יומנה של מתבגרת | The Diary of a Teenage Girl (מריאל הלר)

diaryofateenagegirl1

מתוך הסרטים הלא מופצים, זהו בהחלט הסרט שאני הכי מודה שלא הגיע לבתי הקולנוע. גם ממש לא ברור מה כל ההמולה סביבו – סרט על בחורה מעצבנת בצורה יוצאת דופן שנדלקת על החבר החדש של אמא שלה (מגולם על ידי אלכסנדר סקארסגארד) והוא מן הסתם מחליט ללכת על הקטינה ולשתף פעולה. אם כך מדובר בסרט שלם בו סקארסגארד עושה מין די גראפי עם קטינה, שניהם אנשים נוראיים, כל הקונספט דוחה והכל פשוט מעורר חלחלה וגורם לצופים לרצות למות. מבקרים טענו שהוא ממש תמונה ריאליסטית וגולמית של חווית ההתבגרות הנשית וכל מה שיש לי להגיד בתגובה זה – איכס, לא.

בונוס #2: אשת השנה – אליסיה ויקנדר

alicia1

השוודית הקטנטנה אליסיה ויקנדר ממש כיכבה על מסכינו בשנה האחרונה, ובדרך כלל הייתי אומרת שזה רק בגלל שבמקרה בשנת 2014 היא נהיתה בת זוגו של מייקל פסבנדר אבל אז ראיתי אותה בתפקיד ראשי ב"אקס מכינה" ואיך להגיד את זה בפשטות, עף לי התחת. נראה לי שזה היה המשחק הכי טוב שראיתי בשנה האחרונה. שני הסרטים האחרים בהם זכיתי לראות אותה ("שם קוד מ.ל.א.ך", "משחק באש") היו הרבה פחות מרשימים, אך ממש ברגעים אלה אני מצפה להקרנה של "הנערה הדנית" ביום שלישי הקרוב שבטח תפצה על שניהם ועוד קצת. אם ברי לרסון לא תיקח איזה פרס או שניים השנה על "חדר" (שטרם ראיתי אבל יש לי הרגשה שיופיע בסיכומיי בשנה הבאה), אני מקווה שאליסיה תקבל את ההכרה שמגיעה לה. כמו כן, פליז אל תתחילי לעשות סרטי אקשן ענקי תקציב כל הזמן עכשיו. You're better than that.

כמובן שסיכום השנה שלי לא יהיה שלם ללא הסרטים שהכי אהבתי שכן הופצו בבתי הקולנוע, אז חיזרו בקרוב ותמצאו גם אותו.

עדכון: לחלקו השני של סיכום השנה שלי, שמכיל את הסרטים שהכי אהבתי שכן הופצו בבתי הקולנוע לחצו כאן!

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “סיכום 2015 – חלק א': הסרטים הטובים שלא הגיעו לקולנוע

  1. לפי התיאור של "יומנה של מתבגרת" נשמע שהוא לקח קצת השראה מ"fishtank" הבריטי הממש ממש מומלץ.
    מאמין שאת מכירה, אחרי הכל נראה שאת אוהדת של פאסבנדר.

    • צודק, אכן מבחינת תקציר העלילה הם נשמעים די דומים. את פישטאנק דווקא מאוד אהבתי ומבחינת האווירה שני הסרטים ממש שונים. גם הדמות הראשית בסרט ההוא הייתה די סתומה אבל באופן שונה – היא גרמה לי להאמין שהדפיקות שלה היא משהו שהיה בלתי נמנע בסביבה שבה היא גדלה ולרחם עליה. ב"יומנה של מתבגרת" הילדה היא כמו כל אחת אחרת שהכרתי בחטיבה/תיכון – מישהי ממעמד הביניים שלא ממש חסר לה שום דבר. היא פשוט מפונקת. אין שום תירוץ להתנהגות המזעזעת שלה והיא בוגרת בערך כמו ילדה בת 5.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s