ביום רביעי בערב התקיימה ב-יס פלאנט ראשל"צ הבכורה החגיגית של "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" (כנראה שגם הם לוקחים את השמות שלהם ממאגר שמות המבצעים של צה"ל). בעוד שרבים מעמיתיי הפכו לפאנגירלז גמורים בשבועות האחרונים, סקרנותי לא הייתה גבוהה במיוחד, אבל קיוויתי שלכל הפחות אחבב את פרקה השביעי בסאגה הקולנועית הפופולארית בעולם. התברר שהסרט היה בדיוק – לא פחות ולא יותר – מה שציפיתי שיהיה.
גילוי נאות: אחד מהחורים הקולנועיים הגדולים שלי, כמבקרת וכבת אנוש, הוא סרטי "מלחמת הכוכבים" הראשונים. כן כן, מעולם לא ראיתי אותם. צפיתי בחדשים יותר כשהייתי טיאנייג'רית והיה לי אכפת מהם בערך לשבוע עד שהם נעלמו מזכרוני. לכן הגעתי לפרק השביעי עם המידע הבסיסי ביותר אודות הרקע העלילתי עם חורים פה ושם – למרות שבצעירותי צפיתי בטלנובלות רבות, המבנה המשפחתי של הדמויות היה קצת מסובך מדי בשבילי.
אז כן, לגבי הסרט – זוכרים את הציטוט הזה מ"10 דברים שאני שונאת אצלך"? I know you can be overwhelmed, and you can be underwhelmed, but can you ever just be whelmed?
ובכן – אכן אפשר להיות just whelmed. זה לא שהייתה לי בעיה מיוחדת עם משהו בסרט, אבל מצד שני גם לא היה לי כל כך אכפת. אהבתי את איך שהעולם שלהם נראה, לפחות חלקיו העניים יותר שמופיעים בתחילת הסרט. רבים יגלגלו עיניהם לנוכח ההשוואה, אבל העולם הזה נורא הזכיר לי את "פיירפליי" של ג'וס ווידון, סדרת ה"בוקרים בחלל" שנגמרה בטרם עת והרגשתי קצת כאילו שני הסיפורים הללו יכלו אולי להתקיים בתוך אותו יקום. ובכלל, מי שקרא את הביקורת שלי על "מד מקס" אי שם באמצע השנה יודע בוודאי שאין משהו שאני מחבבת יותר מעולמות דיסטופיים שבהם כל סיוטינו האקולוגיים הגדולים ביותר התגשמו. בהמשך הסרט כמובן נזכה להיחשף לכוכבי לכת שהיה להם מזל גדול יותר מהבחינה הזו, אבל אלה פחות ריגשו אותי. אם כי זה יכול להיות מפני שבשלב הזה התחלתי לנקר.
באשר לעלילה עצמה – למחרת קיבלתי הסבר מפורט ומאיר עיניים אודות האופן בו הסרט החדש הזה משתלב בתוך הסדרה ככלל והבנתי שהעלילה שלו היא די שחזור של קודמיו. אני מבינה מאיפה העניין הזה מגיע מהבחינה הכלכלית – כמובן שיוצריו רוצים לפנות לקהל הרחב ולרצות כמה שיותר צופים ולכן קיים מחד האלמנט הנוסטלגי הכולל בתוכו את כל הדמויות הישנות והאהובות (לא ספויילר – ראיתם את זה גם בטריילר) ומאידך החלק שפונה לצופים צעירים, סתם אנשים שרצו ללכת לראות סרט, או באופן כללי אנשים שאין להם רגש מיוחד כלפי "מלחמת הכוכבים" המותג – דמויות חדשות לחלוטין וניסיון להחיות את הסיפור ולהתאים אותו לצופה של שנת 2015. כסיפור בפני עצמו, העלילה של "הכוח מתעורר" היא מבדרת בצורה ממוצעת, ולא מתעלה כל כך על כל בלוקבאסטר אחר שראינו בשנה האחרונה (עם דגש, כמובן, על שלל סרטי גיבורי העל).
וזה, פחות או יותר, כל מה שיש לי להגיד על הסרט בתור צופה אובייקטיבית יחסית.
ולסיום, הדבר הטוב ביותר והדבר הגרוע ביותר בסרט –
החלק האהוב עלי (ועל רוב הצופים כנראה) היה כמובן הדרואיד השמנמן BB-8. נאמר לי שהוא גרסה יותר מתוחכמת אך חמודה באותה מידה של R2-D2 אבל מכיוון שכאמור אני לא יכולה לעשות את ההשוואה הספציפית הזו, נאלצתי להסתפק בהשוואה ל-Wall-E האהוב. הדרואיד הקטן היה פחות או יותר היצור הכי רגיש בסרט כולו, ויש סיכוי שגם השחקן הטוב ביותר….
למקום שני הגיע כמובן אוסקר אייזק בתור הטייס פו דמרון, שלאחר שראיתי אותו בתפקיד זה אני יכולה רשמית להגיד שהוא לא רק סקסי, אלא גם יפה.
ועתה לדבר הגרוע ביותר בסרט. רבים אחרים בוודאי מצאו בו חסרונות גדולים ומשמעותיים יותר, אבל אני חייבת להודות שמה שהכי צרם לי (עד כדי מבוכה אפילו) היה המשחק הנוראי של אדם דרייבר. לא ניכנס לפרטים אודות הדמות שהוא מגלם או סיפור הרקע שלה כי אין צורך. רק אגיד שבתור מישהי שצפתה בו ב"בנות" במשך 4 עונות (ואני כמעט בטוחה שהייתה לפחות סצנה אחת שבה בכנות התרשמתי מכישורי המשחק שלו – אם לא יותר) הופתעתי לגלות שבמקום לגלם את הדמות שהוא אמור לגלם, דרייבר בעצם החליט לגלם את דמותו של אדם סאקלר (יענו, מי שהוא משחק ב"בנות") שמגלם דמות ב"כוח מתעורר". אולי זה לא ברור כל כך לאנשים שלא צפו בשחקן בתפקידו הטלויזיוני, אבל אני כמובן לא הצלחתי לפספס ולא להתעלם מהטיקים המאוד ספציפיים של הדמות שאני שונאת כבר שנים. זה אולי עבד לו עם "כשנהיה צעירים" המעפן של נוח באומבך, בו הוא שיחק היפסטר מת שרוצה להיות יוצר קולנוע. פחות עובד עם האפיות של "מלחמת הכוכבים". ליהוק מביך ביותר ומאוד משונה.
לסיכום – "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" בא, ו"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" הלך. אני לא חושבת שמישהו ידבר על הסרט הזה בעוד שבועיים או מקסימום חודש אחרי שכל מי שרצה לראות אותו ייראה אותו. למה? כי הוא פשוט נורא גנרי ולא מעורר מחשבה בשום צורה שהיא. האמת היא שבמובן הזה, נראה לי ש"הכוח מתעורר" די זהה באיכותו לשאר סאגת "מלחמת הכוכבים", לא?
אום כולתורה 
כל מילה בדבר המזלזל הזה שכתבת ובצורה המזלזלת שזה נכתב זעקה="היפסטרים הם אלה אשר מביעים זילזול כשתציינו בפניהם שאתם אוהבים להאזין למוזיקה של להקת קולדפליי. הם אלה שלובשים חולצות עם ציטוטים מסרטים שמעולם לא שמעתם עליהם והם היחידים בארצות הברית שעשויים לחשוב ש-Pabst Blue Ribbon היא בירה טובה. …וכל הפריטים שהם לובשים נבחרו בקפידה אך במטרה שתחשבו שהם לא השקיעו מאמץ רב בבחירת פרטי הלבוש שלהם".(ויקיפדיה)
אהבת או לא אהבת את הסרט, זו בקורת ?
נו באמת,
ואגב אני גם לא מעריצה מושבעת, אפילו לא מעריצה כלל! אבל אי אפשר היה שלא להתקומם נוכח אסופת מילים אלו שנכתבו.
1. לא ברור לי כל כך למה עשית קופי פייסט להגדרה של היפסטר מויקיפדיה אבל בסדר.
2. לא יודעת כמה ביקורות קולנוע קראת בחייך אבל אגלה לך שכמו "החיים עצמם" גם ביקורת קולנוע היא לא שחור ולבן – היא אמורה להגיד קצת יותר מ"אהבתי/לא אהבתי".
3. זו בערך הביקורת הכי פחות מקוממת שכתבתי אי פעם – אם זו התגובה הרגשית שהייתה לך אליה אמליץ לך להיזהר עם האחרות.
ותודה לך על התגובה ההזויה הזו בשבת על הבוקר.
אין לי בעיה עם מקומם, יש לי בעיה עם זלזול. (התנשאות?) וזה מה שאת עושה, גם בתגובתך זו.
יד על הלב, כל בקורת שלא תקבלי ,ששונה ממה שאת חושבת תהיה הזויה לא?
אז למה את תוקפת?
בכל אופן כשקראתי אותך, כל מה שעלה לי מתוכן כתיבתך היה "זלזול!" בעיקר זלזול בקורא. ואכן צדקתי, תקראי את התגובה שלך.
ואם מה שכתבתי מקומם אותך, כנראה שאת יודעת למה.
אני רק אניח פה בקורת שמכבדת בעליה, בעיקר כי היא מכבדת את הקוראים שלה.
מי יודע אולי גם יצא מזה משהו, בשבת של בוקר זה.
http://srita.net/2015/12/17/star-wars-the-force-awakens-review/#more-29231
שלום לך!
ראשית, אני עדיין בכנות לא מבינה באיזה שלב בביקורת שלי מצאת התנשאות/זלזול (ועוד בקורא??) – איפה?? סך הכל אמרתי שהסרט היה סבבה ועם זאת חסר ייחוד מבחינת הסיפור. אפילו אמרתי דברים לטובתו.
ובאשר לתגובתי אלייך – אני לא מוצאת אותה מזלזלת במיוחד, להיפך, ריסנתי את עצמי. אבל מכיוון שמצאת את הביקורת על הסרט מקוממת, אני יכולה להבין איך פירשת את התגובה ככזו גם כן. כלפי חבריי מ"סריטה" יש לי הערכה רבה על הסובלנות שהם מראים למגיבים מסויימים אבל כדאי לזכור שזו סבלנות שהם לא חייבים לאף אחד. בכל זאת, זהו בלוג פרטי. יש לי כבר אאוטלט אחד שבו משלמים לי על כתיבתי ובו אני חייבת לחשוב פעמיים על מה שאני כותבת. זה לא המקרה עם "אום כולתורה". צר לי אם נעלבת, אבל מבחינתי הבלוג הזה הוא המקום שבו אני יכולה לדבר בחופשיות אז אם יש לך עניין בתכני הבלוג, ועניין לנהל בו דיון פרודוקטיבי אשמח. אם את מעוניינת להמשיך בטון שבו התחלנו גם אין בעיה מבחינתי, סתם חבל.
אחד הדברים הכי משמעותיים בסרטים הישנים של מלחמת הכוכבים הוא העובדה שזה דווקא כן גרם לך לחשוב, גם עבורי כילד קטן, ואני מאמין מאוד שגם עבור כל הדור שראה מלחמת הכוכבים זאת חוויה דומה למה שעברתי/נו כשראיתי מטריקס בפעם הראשונה.
יש פליאה שנובעת מהסרטים הללו, צפיה כנה בהם גורמת לך לחשוב שהכל אפשרי. לדעתי, היום הדמויות האלו נטמנו כל כך בתודעתנו, הפכו לכל כך לעוסות, וגם זה שאיכות הטרילוגיה די נהרסה בסרטים החדשים (עדיין לא ראיתי את ההכי חדש), שאנחנו כבר לא זוכרים שהעולם הזה, וגם הסיפור!, פורץ גבולות בדמיון שלו ובאפשרויות שלו. מעבר לביקורת, שנראית לי לענין, נראה לי שזה ממש פספוס עצום להגיד שמלחמת הכוכבים לא מעורר מחשבה.
מקבלת את עמדתך ומסכימה שיש סיכוי טוב שאני אומרת את מה שאני אומרת מנקודת מבט של צופה "חדשה". לגבי העולם שבו הסיפור מתקיים אני מסכימה שבזמנו הוא היה לגמרי חדש ומעורר פליאה ומבינה למה זה הלהיב את הצופים, לגבי הסיפור עדיין לא לגמרי בטוחה אבל אני יכולה להבין את הטענה שזה משום שמאז שיצאו הסרטים הראשונים זכינו להיתקל בסיפורים חדשניים לא פחות, ואולי אם משווים את מלחמת הכוכבים לסיפורים אלה (למשל כמו המטריקס שציינת), העלילה שלו יכולה להיתפס כחסרת ייחוד.
תודה על התגובה!
מאחר ולא ראיתי "בנות" אני לא יכול להסכים או לא עם האבחנה שלך לגבי המשחק של דרייבר. אבל הדמות שלו פשוט נוראית. דארת' אימו. הניתוח שלך הוא הסבר לא רע
עשיתי חיפוש קצר ביוטיוב וזה הסרטון שהכי קרוב למה שהוא עשה לדעתי בסרט:
מבחינת הדמות – אני יכולה להבין לאן הם ניסו לחתור אבל לדעתי זה נעשה בצורה שטחית מדי. וכאמור – ליהוק גרוע…