"מקס הזועם: כביש הזעם" – סוף העולם כבר כאן

נראה שהשיטה הכי טובה להביא אותי לכתוב בבלוג זה לאיים עלי עם טיסה קרבה והולכת לחו"ל, ועל כן, אין לי ברירה אלא לכתוב ביקורת על "מקס הזועם: כביש הזעם", שעות ספורות לפני שאני עולה על מטוס ומתעופפת לי לפסטיבל קאן.

אם כך, אתמול צפיתי בסרט הרביעי בסדרת "מקס הזועם". היום כבר כולם הספיקו לכתוב עליו. ואני מבינה אותם, זו הייתה חוויה חושית שקשה מאוד להוציא מהראש ומהגוף. "מקס הזועם: כביש הזעם" הוא כנראה התרגום המביך ביותר שאפשר לתת לשם קיקאס כמו "Mad Max: Fury Road" אבל העובדה שזה יהיה, ללא עוררין, סרט האקשן הכי טוב שתראו השנה, ואם אעז להגיד – סרט האקשן הטוב ביותר שנעשה באני-לא-יודעת-כמה השנים האחרונות, די מפצה על עניין הטייטל המעפן. האמת שאולי אפילו אחד הסרטים הטובים ביותר בזמן האחרון, בלי קשר לז'אנר שלו. פשוט סרט ממש טוב.

אבל לפני שאתם נכנסים לזה, יש כמה דברים שצריך לדעת.

ראשית, אם אתם הולכים לראות אותו, אז רק בתצורתו המשוכללת יותר. כן, זה אומר תלת-מימד. לא, זה לא מציק או מעייף. מתרגלים ממש מהר והחוויה האינטנסיבית גם ככה תהפוך ליותר, וזה טוב. אל תלכו אם יש סיכוי שצבעים עזים ורעשים חזקים עלולים להרוג אתכם, כי….זה יקרה ממש, ממש מוקדם בסרט וזה לא יהיה נעים.

אפילפסיה והרמאות הגדולה

שנית, "מד מקס" הוא סרט אקשן, אבל אני לא הבנתי מה זה אומר עד שהייתי כבר בתוך זה. או שאולי לא חשבתי על זה מספיק לעומק, כי אני נוטה לא לחשוב על סרטי אקשן באופן כללי. במיוחד דברים טובים. הז'אנר שלו לא בא לידי ביטוי בסצנות אקשן מרובות ומרשימות עם רגעי מנוחה של עלילה בין לבין. הו לא. "מד מקס" הוא סרט של שעתיים שהנו פחות או יותר סצנת אקשן אחת מתמשכת וכה אינטנסיבית שלא נראה לי שהצלחתי להרפות את שרירי הגוף שלי בשום שלב במהלך הצפיה בו. והם יודעים שזה מה שקורה, והם עושים את זה בכוונה.

מכירים את המחקר הזה שמראה שהמצב הפיזיולוגי שלנו משפיע על התחושות והרגשות שלנו כלפי דברים? ככה הלך המחקר: לקחו כמה זוגות – גברים ונשים. עבור חלק מהזוגות – אדם אחד נתבקש לחצות גשר בטוח לחלוטין, לא מלחיץ בשום צורה, על מנת להגיע לבת זוגו שחיכתה בצד השני. בקבוצה השניה נעשה בדיוק אותו דבר, חוץ מהעובדה שהגשר שהאנשים האלה חצו היה רעוע ומפחיד ונראה כמו סכנת חיים. חוויה לא נעימה בכלל. בסוף נתבקשו החוצים להגיד כמה הם מחבבים את האדם שעומד מולם. אלה שחצו את הגשר המסוכן דיווחו על כך שהם "אהבו" את בת הזוג שלהם יותר מאלה שחצו בגשר הבטוח. למה? כי כשראו את בת הזוג בסופו של הגשר, הלב שלהם דפק בחוזקה, כפות הידיים שלהם היו מיוזעות – כל הדברים הנחמדים שקורים כשאתם רואים את הקראש שלכם.

מה שבעצם ניסיתי להגיד זה שהניסוי הזה הוא בדיוק מה שקורה במהלך הצפיה ב"מד מקס" החדש. המוזיקה הרועמת לאורך כל הסרט, התזזיתיות, הסכנה שרואים על המסך – בשלב מסוים אתם לא בטוחים אם זה הלב שלכם פועם או שאתם מרגישים דרכו את הרמקולים. אני לא יודעת מה קורה כשרואים את הסרט על מסך קולנוע רגיל, או במקרה יותר גרוע – על מסך מחשב או טלויזיה. אני לא חושבת שזה יהיה סרט לא טוב תחת תנאים כאלה. אבל אני בטוחה שהוא לא יעורר את אותה תגובה כמו שהוא מעורר בעזרתם של אפקטי אולם ה-IMAX  של יס פלאנט. אולי זו קצת רמאות, אבל הסרט הזה יהפוך לקלאסיקת מד"ב/אקשן כל כך מהר שעד שהוא יגיע לטלויזיה לאף אחד לא יהיה אכפת באיזה טכונולוגיה הוא מוקרן.

מצ'ואים בוכים בלילה

שלישית, וזה כנראה החלק האהוב עלי ביותר בכל העניין – הסרט הזה אולי משווק כסרט אקשן עם גיבור גברי, קשוח, בלתי מנוצח במרכזו (טום הארדי אליל הבנות והכלבים מגלם את מקס), סרט "של גברים". ובעצם איזו הנאה נשים בכלל יוכלו להפיק מהדבר הזה? אבל , ידידיי, זוהי הסוואה בלבד. "מקס הזועם" הרביעי הוא פמיניסטי ויוצא דופן, ובמרכזו העצמה נשית. פיוריאוסה (שרליז ת'רון) היא לא הסיידקיק של מקס, אלא ההיפך. היא הדמות הראשית. גיבורה נשית בסרט אקשן! שמחזיקה את כל הסרט! מי היה חושב?

לא פלא שחברי קבוצת ה-MRA  – Men's Right Activists האמריקאית (כן, זה דבר אמיתי) זועמים וקוראים לסרט "פרופגנדה פמיניסטית". המטומטמים האלה אפילו קוראים להחרים (!!!!!) אותו כי לשרליז יש יותר שורות ונוכחות בסרט מלטום. אוי מסכנים. אוייייייי אוי אוי מסכנים שכמותכם. ואני אומרת – רק בשביל התגובה הזו שווה היה לעשות את הסרט כולו.

בקרוב אצלנו

והדבר הרביעי, אני רוצה לדבר בכמה מילים (או פסקאות) על העולם הזה שבו הכל מתרחש. עולם פוסט-אפוקליפטי, עני במשאבים, עולם שבו כולם נלחמים עד מוות על כל דבר ודבר – מים, נפט, נשק, אוכל. על האפשרות להמשיך להתרבות אם אתה חזק. על האפשרות להמשיך להתקיים, לשרוד, אם אתה חלש. "מקס הזועם" אינו רק סרט אקשן, אלא הוא גם סרט אימה, דיסטופיה שאיננה רחוקה, אם אנחנו מדברים על ציר הזמן, מהמציאות.

שבוע שעבר במסגרת פסטיבל דוקאביב יצא לי לראות סרט שהיה כה מעולה עד שרציתי לזרוק דברים על המסך בזעם וייאוש. ואני לא אומרת את זה בציניות, "יצרני הספין" או בשמו הלועזי Merchants of Doubt, היה סרט עוצמתי, אינפורמטיבי וחשוב. הוא עוקב אחר התעשיות שאט אט הורסות את בריאותנו ואת כדור הארץ – הטבק, הכימיקלים, הנפט (לצערי לא הוסיפו גם את תעשיית המזון מן החי – הפושע הגדול מכולם) – תעשיות שמזיקות לנו בצורה כה עמוקה אך מצליחות, על ידי השקרים הכי גדולים ויקרים בעולם, להמשיך לעשות זאת ואף אחד לא יודע. וכולנו, תמימים, חושבים שהכל בסדר.

אז כל פעם שיש עוד "סרט פוסט-אפוקליפטי", כי אנחנו עושים סרטים על מה שמפחיד אותנו, כמו שקורה עם אגדות אורבניות, אני אומרת לעצמי, טוב, אבל גם בשנות ה-60' וה-70' אמרו שהסוף קרב וזהו אין יותר איך לצאת מהבור שחפרנו. הרי אפילו הסרט הראשון בסדרת "מקס הזועם", גם הוא עסק בדיוק בפחד הזה, והוא יצא בשנת 1979! אבל הנה, אנחנו עדיין פה והכל בסדר והכל טכנולוגי ומשוכלל ולכולנו יש חלב סויה ואייפונים. אנחנו תמיד נפחד, אבל שום דבר לא באמת יקרה.

רק שמה, זה שהערכות הזמן לא מדויקות לא אומר שהכל בסוף יהיה בסדר. אסונות הטבע נעשים יותר ויותר תכופים ויותר עוצמתיים, לא משנה איך מנסים לסובב את הנתונים. רק במאי הזה, במאי!!!! ירד שלג ברוסיה וגשם בתל אביב. והתחממות גלובלית היא שקר? שלא לדבר על הגידול המגוחך בכמות האנשים המיותרים על כדור הארץ.

כך שמבחינתי העולם של "מקס הזועם" may as well be העתיד של כולנו, ולמרות שבטח ברגע זה ממש, אם ראיתם את הסרט, באיזהשהו מקום מוזר זה קצת מגניב אתכם (שרליז ת'רון עם יד תותבת מתכתית וזה), אני לא חושבת שאף אחד מאיתנו יאהב את המקום הזה כשנגיע אליו. ובגלל זה בדובר בסרט אימה, כי רוצים או לא רוצים, לשם אנחנו הולכים. ואיכות הסרט, שגורמת לכם להרגיש הכל בעוצמה הרבה יותר גדולה מהרגיל, מצליחה לייצר גם פחד לא נעים בכלל, מהעתיד.

אין ספק ש"מקס הזועם: כביד הזעם" הוא סרט כביר, מגניב, מטורף, כל המילים שאתם יכולים לחשוב עליהן בשביל לתאר חוויה קולנועית שטלטלה אתכם באיכותה ובעוצמתה. אין ספק שהוא מעלה את הרף עבור כל הז'אנר (בהצלחה עם זה) ובעתיד הקרוב כל סרט אקשן כנראה ינופנף באלגנטיות לטובת "מקס". אבל זהו גם סרט חשוב, שמעבר לפיצוצים והפסקול המעולה והאקשן והאפקטים המהפנטים, צריך לגרום לכם לחשוב טוב טוב אם זה באמת עולם שהייתם רוצים להיתקל בו שוב, ומה אתם יכולים לעשות בשביל שזה לא יקרה.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “"מקס הזועם: כביש הזעם" – סוף העולם כבר כאן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s