נפרדים משנת 2013 – חלק IV: טלויזיה אהובתי, א'.

עכשיו כבר פחות מ-5 שעות עד הטיסה, והחלטתי להיות שאפתנית ולהספיק לכתוב את הפוסט האחרון בסדרת הסיכומים שלי. שלושה פוסטים כבר הוקדשו למוזיקה, והגיע הזמן עכשיו לעבור לדברים החשובים באמת. אהבתי האמיתית והנצחית, טלויזיה.

הייתה לי שנה מלאה בתהפוכות עם המסך הקטן. כמה אכזבות גדולות, כמה סדרות טריות שבסופו של יום לא הוכיחו את עצמן, וגם כמה סדרות נהדרות שבאמת עשו לי את השנה בטלויזיה. על הסמויה ושובר שורות החלטתי שלא להרחיב פה, גם מפני שאלה לא סדרות חדשות וגם בגלל שהן מבוססות כסדרות שחובה לראות (ובצדק). הפוסט הזה יתרכז באלה שקיבלו פחות תשומת לב משמגיע להן, ועל כולן אני ממליצה בחום ובאהבה רבה.

הבריטיות המוצלחות

השנה צפיתי ביותר טלויזיה בריטית מהרגיל, ולמעשה פרט לכמה סדרות פופולאריות שהן בגדר חובת צפיה פחות או יותר עבור כל מי שעוקב אחר הנעשה בטלויזיה (כמו משחקי הכס, שובר שורות, ואפילו כתום הוא השחור החדש הטריה) היו מעט מאוד סדרות אמריקאיות שטרחתי לבדוק. טלויזיה בריטית לקחה את קדמת הבמה השנה, ללא ספק.

אוטופיה

התחלתי עם השנה עם אוטופיה (Utopia), אחת הסדרות המרהיבות ביותר ביופיין שראיתי אי פעם. אודות העלילה אני ממש לא רוצה לפרט, מעבר לכך שבמרכזה עומד רומן גרפי שבמרכזו מסתתר סוד אפל, ועל חבורה של צעירים המנסים להגן עליו. הם מנסים להגן גם על עצמם, למעשה, בהיותם נרדפים על ידי כוחות עצומים שרוצים לגלות את הסוד בכל מחיר. זה אולי נשמע קיטשי, אבל זה שנון, מעורר מחשבה, אפל וצבעוני וחי בה בעת, וכאמור, אחד הדברים היפים שראיתי בטלויזיה אי פעם. ואם אתם לא מאמינים לי לגבי החלק האחרון, יש לי פוסט שלם שמוקדש רק לזה.

לות'ר

השנה השלמתי גם את הצפיה בשתי העונות הראשונות של לות'ר, סדרת פשע בכיכובו של אידריס אלבה האליל. אין ספק שלא ניתן לעמוד בפני האיש המושלם הזה. גם על לות'ר כתבתי, ובעוד שלא הכל היה חיובי, אין ספק שהסדרה הייתה עשויה היטב. מבחינתי, הכימיה שיש לאלבה עם שאר הקאסט, והדינמיקה הכמעט מושלמת בנוצרת בין הדמויות, שווות את החסרונות שבסדרה. זאת ועוד, אחרי שנה שלמה אני עדיין יכולה להגיד שלות'ר היא אחת מסדרות הפשע היחידות שבאמת הצליחו להטריד אותי בזמן האחרון, ובהתחשב בכמות סדרות הפשע שקיימות, זה בהחלט הישג.

קצה האגם / השעה

ואם כבר מדברים על סדרות פשע. השנה היו שתי סדרות פשע בריטיות נוספות שזכו בשבחים רבים מהמבקרים – קצה האגם (Top of the Lake), טכנית יותר ניו-זילנדית, בכיכובה של אליזבת מוס (מד מן), וברודצ'רץ' (Broadchurch), בכיכובו של דייויד טננט. שתי דרמות שבמרכזן עומד אחד הפחדים הגדולים שניתן להעלות על הדעת – פשע מסתורי שבמרכזו עומד ילד. בקצה האגם, ילדה בת 13 הנכנסת להריון ומחליטה לסיים את חייה, ובברודצ'רץ', ילד שגופתו מתגלה נטושה על חוף הים. במרכז שתיהן, איש/אשת משטרה שבורים המנסים לחבר מחדש את פיסות התעלומה ואת פיסות חייהם שלהם. התמה המערערת והמחרידה של השתיים הינה ללא ספק אחד מכוחות המשיכה החזקים ביותר שלהן. בשבילי, עיקר הקסם נמצא בקאסטים שעשו עבודה נפלאה, בדייויד טננט ואליזבת מוס שעשו עבודה כה שונה מזו שבזכותה אני מכירה ואוהבת אותם, ובאיכות ההפקה יוצאת הדופן אשר רק מחזקת את הטענה שטלויזיה היא הקולנוע החדש.

השעה – עונה 2

השנה נסחפתי גם, באופן מפתיע עד מאוד, אל תוך העונה השניה של הסדרה עטורת השבחים השעה (The Hour). אני חייבת להודות שהעונה הראשונה של הסדרה לא הלהיבה אותי במיוחד עלילתית ולדעתי הייתה איטית ומייגעת למדי. אני אפילו לא יודעת איך הצלחתי לגרום לעצמי לצפות בעונה השניה. הדברים המשוגעים שה-VOD של הוט גורם לי לעשות. אבל כאמור, אני שמחה על כך, כי העונה השניה הייתה פשוט מושלמת, סוחפת ומלאה חיים. הסדרה האחרונה שחשבתי שתרגש אותי, אבל אני חייבת להודות שמצאתי את עצמי בוכה על הספה בחושך בעודי צופה בפרקה האחרון. העונה הזו הייתה ללא ספק אחד הדברים המהנים שצפיתי בהם השנה.

In the Flesh

ולסיום, פנינה טלויזיונית מקסימה. אני לא נהנית מעלילות הסובבות סביב זומבים, אבל אני מוכרחה להודות שבזמן האחרון ישנם יוצרים שמצליחים להביא את הז'אנר הזה לרמה שמצריכה בחינה מחודשת. In the Flesh הינה אחת מהיצירות הללו. דרמת מד"ב שאורכה שלושה פרקים בלבד, In the Flesh חושפת בפנינו את העולם שלאחר מתקפת זומבים עצומה. פיתוחים מדעיים מאפשרים לזומבים לחזור לתחיה, להשתקם ולהצטרף בחזרה לחברה. הסדרה מספרת את סיפורו של קירן, בחור זומבי צעיר החוזר בחזרה אל משפחתו ונאלץ לחוות ביחד איתם הסתגלות קשה להזדמנות השניה שניתנה לו. כמו סדרות המד"ב הטובות ביותר, הפן העל-טבעי הוא לא זה שתופס את הפוקוס בסדרה. מה שהופך אותה לנפלאה הינה דווקא האנושיות המתקיימת בתוך העל-אנושי והחיים הצומחים מתוך המוות. שלושת הפרקים אולי עוסקים במתים, אך הם נוגעים בחיים הרבה יותר משניתן לדמיין.

הקנדיות הבועטות

כפי שאמרתי כבר לפני כמה חודשים, אכן, דברים טובים יכולים לצאת מקנדה. השנה היו אלה שתי סדרות חדשות שהצליחו להרשים אותי וצופים רבים אחרים, למרות שעל הנייר שתיהן נשמעו כהימור די רציני. האחת, שורשיה נטועים עמוק בקרקע, בהיסטוריה האנושית. השניה צופה קדימה, אל עתיד שבו הקונספט עצמו של האדם והאנושיות מוטל בספק.

ויקינגים

ויקינגים (Vikings) הינה סדרת דרמה קנדית (ואירית) שעונתה הראשונה שודרה בערוץ ההיסטוריה הקנדי במרץ. הסדרה איננה דוקומנטרית כשלעצמה ואינה טוענת לדיוק היסטורי, אך מבוססת על סיפורי עמים אודות הויקינג רגנאר לוטברוק, אחד הגיבורים הנורדיים הידועים, והידועים לשמצה ביותר. בערך הסדרה האחרונה שהייתי בוחרת לראות ביום רגיל, אבל אני פשוט סאקרית של פרצופים יפים ובסדרה הזו ישנם די והותר כאלה. רבים אומרים שהיא מזכירה את משחקי הכס, אבל מי שצופה בה יודע שזה לא ממש נכון. לא שזה משנה, היא נהדרת בפני עצמה. דרמה היסטורית קלאסית מצד אחד, אבל מאוד אמיצה עם הדמויות שלה, המתגלות כחזקות, מורכבות וכובשות. ערוץ ההיסטוריה לקח סיכון עם סדרה כזו, שיכלה להיות כישלון יבש ומשעמם, וניצח בגדול.

אורפן בלאק

את הסדרה השניה אתם בוודאי מכירים כבר טוב מאוד מהפוסט שכתבתי עליה. אורפן בלאק המרעננת היא אולי קמפית, יותר מידי לעיתים, אבל היא נועדה בשביל להראות לנו שאין קץ לכישרון האנושי. טטיאנה מסלני המדהימה לוקחת את הסדרה לרמות שאליהן היא לעולם, לעולם לא הייתה יכולה להגיע בלעדיה. טטיאנה מסלני היא ללא ספק כוכבת השנה, בחורה מוכשרת בצורה יוצאת דופן שמחזיקה על כתפיה סדרה שלמה באופן שעד כה אף אחד לא עשה. רק בשביל לחזות בעבודה הנפלאה שמסלני עושה בסדרה שווה לתת לאורפן בלאק הזדמנות, אפילו אם אינכם אנשי מד"ב.

זהו לא סוף הברבורים שלי אודות כמה שאני אוהבת טלויזיה, אלא רק סופו של החלק הראשון. כן, גם אני הופתעתי. אבל אל ייאוש, החלק הבא והאחרון כבר כתוב.

לחצו כאן לדירוג של 3 סדרות השנה של אום כולתורה לשנת 2013.

לפוסטים נוספים בסדרה:

נפרדים משנת 2013 – חלק I: אלבומי השנה

נפרדים משנת 2013 – חלק II: שירי השנה

נפרדים משנת 2013 – חלק III: אמן השנה

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “נפרדים משנת 2013 – חלק IV: טלויזיה אהובתי, א'.

  1. לאן את טסה, אם אפשר לשאול? (ובלי לדעת אני אומרת "גם אני רוצה!").
    זה מסביר גם את הסיכום המוקדם של שנת 2013, עוד לפני שארקייד פייר הספיקו להיכנס פנימה…
    מסע נעים וקל לך!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s