נפרדים משנת 2013 – חלק I: אלבומי השנה

שבת בערב. שבוע לפני שהבלוג יוצא להפסקה של כמה חודשים ארוכים. למרות שאנו עוד יחסית רחוקים מגל סיכומי השנה, אין לי ברירה אלא לכתוב את שלי כבר עכשיו. בניגוד לשנה שעברה, בגזרת הקולנוע השנה חוויתי אכזבה אחר אכזבה. כמעט אף אחד מהסרטים שבאמת רציתי לראות לא הספיק לעשות את דרכו ארצה, ואלה שכן ראיתי היו ממוצעים ונשכחים במקרה הטוב ולא שווים את זמנו של אף אחד במקרה הרע. ועל כן – השנה אין פוסט סיכום של קולנוע. נותרנו רק עם טלויזיה ומוזיקה, ואני חייבת להודות ששני אלה די פיצו על האכזבות של המסך הגדול.

אם כך, נתחיל במוזיקה, עם אלבומי השנה שלי לשנת 2013.

6. טיילר, דה קריאייטור / Wolf

עד עכשיו לא יצא לי להזכיר את טיילר בבלוג. הרומן שלי עם הראפר הצעיר התחיל בכלל מפרנק אושן, ששיתף איתו פעולה באלבומו הקודם עם השיר She, שדווקא מאוד מתון ביחס לטיילר. הרבה פעמים קשה (היה, לי) להתרגל להאזין לכל כך הרבה אלימות, אבל טיילר הוא טעם נרכש. האלבום החדש שלו, Wolf, היה כבר הרבה יותר פשוט לעיכול עבורי. לדעתי הוא גם היה עשוי הרבה יותר טוב מקודמיו. עדיין ארוך מדי, ותמיד באיזהשהו שלב אני מאבדת אותו, אבל אין ספק שב-Wolf ישנן כמה יצירות נפלאות.

5. קיטי / D.A.I.S.Y Rage

הראפרית הצעירה שחררה ממש בתחילת השנה את האי.פי החדש שלה, ולמרות שעדיין במוזיקה שלה יש משהו שהוא עדיין לא מעוצב, זה דווקא מה שקוסם לי בה. הילדותיות הזו, של מישהי שעדיין בוחרת להציג את עצמה שוב ושוב ממקום של קורבן, חוסר אחריות של שנות ה-20, גיל ההתבגרות החדש. הרגעים האלה לפני ההתבגרות. והיכולת למצוא את החלק הזה בי עצמי, רגע לפני שהוא הולך לאיבוד.

4. FKA Twigs / EP2

בזמרת הבריטית בת ה-25 נתקלתי ממש ממש במקרה בזמן שיטוטיי בפייסבוק, כאשר היא הוציאה לפני כשלושה חודשים את הקליפ המשונה של Water Me. הסינגל הזה הוא כנראה דווקא הסאונד האקספרימנטלי ביותר שלה, ומלווה בוויזואליה מהפנטת. שלושת השירים הנותרים באי.פי קצת יותר ידידותיים למאזין, אך מדהימים לא פחות. האי.פי הזה היה פיסת המוזיקה הראשונה שאי פעם שילמתי עליה באינטרנט, וכל דקה ממנו שווה את המחיר.

3. ספרינג ברייקרס / OST

את הפסקול של ספרינג ברייקרס כבר ציינתי בפוסט שכתבתי אודות הסרט, וכבר אז הייתי לגמרי מאוהבת בו. אז כתבתי שהוא בן לוויה נהדר לפנטזיית האלימות של הרמוני קורין, ועד עכשיו הוא אחד האלבומים שכנראה האזנתי להם הכי הרבה השנה. הפסקול מלא ביצירות שלדעתי היו מושלמות עבור הסרט וקצת קשה לי לבחור אחת שתייצג את העבודה המעולה שסקרילקס וקליף מרטינז עשו עליו. אז בחרתי את השיר מסצנת הפתיחה של הסרט, שכמוה זורקת את הצופה (והמאזין) היישר למים העמוקים שהנם יצירתו האפלה של קורין.

2. CHVRCHES / The Bones of What You Believe

בכל שנה ושנה אוחז בי פחד, מטופש מעט אמנם, אבל עדיין פחד – שתבוא שנה ואני לא אגלה אף אמן מוזיקלי חדש שיגרום לי להתאהב בו. והשנה הרגשתי שהפחד הזה הולך סוף סוף להתגשם כשהסתיים לו אוגוסט ועדיין לא היה שום אקט מוזיקלי חדש שירגש אותי מספיק בשביל להרגיע את סערת הנפש שאיימה להתחולל בי. עד שהגיעו CHVRCHES ולורן מייברי המהממת, עם אלבום בכורה הקרוב לשלמות, שהצילו אותי מכליה מוזיקלית. עכשיו אני מאוהבת.

ואלבום השנה….

1. קניה ווסט / Yeezus

עם כל אהבתי לאלבומם של CHVRCHES, האלבום המנצח של השנה מבחינתי הוא ללא ספק Yeezus של קניה ווסט. אם כי לדעתי כל שיר בפני עצמו קצת קשה לעיכול, בטח ובטח בהאזנות הראשונות, אבל כולם יוצרים יחדיו אלבום שהוא לא פחות מיצירת אומנות. האגו העצום של קניה לעיתים מהווה הסחת דעת מהיכולות המוזיקליות שלו, אך לא ניתן להתעלם מאלה לאורך זמן. כישרונותיו ככותב, כמבצע, ולדעתי בעיקר כמפיק, זורחים באלבומו האחרון, שבו הוא עושה את מה שחשבתי שיהיה כמעט בלתי-אפשרי, ומתעלה על עצמו עם יצירה שהינה אולי שנויה במחלוקת ואולי פגומה לעיתים, אך עוצמתית ומעוררת התפעלות.

הפוסט הבא, עשרת (או יותר) שירי השנה, יפורסם בימים הקרובים. יהיו, כמובן, מלא דברים טובים. Stay tuned!

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “נפרדים משנת 2013 – חלק I: אלבומי השנה

  1. פינגבק: | גפרורים 4.11.2013הקונכייה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s