10 סיבות לאהוב את ריהאנה

בשנים האחרונות שבתי ואמרתי לעצמי מספר פעמים שאם ריהאנה תופיע שוב בארץ, אני אלך. בפעם הראשונה שהיא הייתה זה עוד היה מוקדם מדי, אבל מכיוון שהיא מוציאה אלבום חדש כל חצי שנה בערך, הצליחו להצטבר כמה וכמה שירים שלה שאני מחבבת. עד לפני כמה חודשים הרגשתי בשלה לראות אותה בהופעה חיה, ואז הגיע הרגע המויחל, היא החליטה להגיע שוב. לאחר יום יומיים של התרגשות קלה החלו הלבטים, ואז אט אט הגיעה לה ההחלטה הסופית – גם הפעם אני לא אלך להופעה של ריהאנה. אפילו למרות ההיענות המפתיעה למדי מצידם של חבריי.

לי ולרירי יש מערכת יחסים מלאה בתהפוכות, כיאה לבחורה פרועה שכמוה. כיאה גם לבחורה פרועה שכמותי, כנראה. הפוסט הקודם שכתבתי עליה היה הרבה פחות קליל מהנוכחי, זה היה רגע קשה. מאז כבר עברתי הלאה ומעלליה בחייה הפרטים, עד כמה שהם מטופשים ומזיקים, הפסיקו להטריד אותי. שזו דווקא נקודה לרעתה ולא להיפך, אבל ניחא.

בכל אופן, אז החלטתי שלא להוציא ממיטב כספי על הופעתה הקרובה של ריהאנה בארץ כי בואו נודה, זו לא בדיוק ההשקעה הכי מוצלחת, לצפות בה משפשפת את איברי המין שלה בעצלות במקרה הטוב ושכרות במקרה הפחות טוב, בזמן שהיא עושה ליפ-סינקינג ללהיטיה הגדולים. לא שיש לי בעיה עם ליפ-סינקינג. בריטני ומדונה נהדרות עם ליפ-סינקינג. אבל הן בהחלט לא עצלות. כך שבמקרה של ריהאנה אני מוכנה להסתפק בגרסה המעובדת, יצירות הפופ השטחיות ששמים בפול וליום באוטו אחרי יום עבודה ושוכחים מהחיים האמיתיים לכמה רגעים.

לא יודעת אם שמים לב אבל אין ספק שיש לי איזה קטע של לנסות להגן על כל מיני כוכבניות שכולם אומרים שהן תת-רמה, וריהאנה איננה יוצאת דופן. ועל כן, למרות שאני לא הולכת להופעה שלה כי הרגע הכרזתי שלדעתי היא פרפורמרית גרועה ועצלנית, אני עדיין מרגישה את הרצון לפרגן לה. ומשום כך החלטתי לפרגן לה בצורה של רשימה, כמו שהאינטרנט אוהב בימינו. אז לאחר הקדמה ארוכה במיוחד, קבלו את רשימת עשרת השירים האהובים עלי של ריהאנה. הידד!

That Rihanna reign just won't let up~

"דון ג'ון" והפנטזיה האלמותית של האישה המושלמת

השבוע הלכתי לצפות בסרט הביכורים של ג'וזף גורדון לויט, דון ג'ון. יש לי חולשה לסרטים רומנטיים מטופשים, יש לי חולשה לג'וזף גורדון לויט עוד מימי 10 דברים שאני שונאת אצלך ויש לי חולשה גם לסקרלט ג'והנסון בתפקיד פרחה עם מבטא ניו יורקי כבד. והסרט הזה הבטיח לי את כל הדברים הללו, ככה שלא יכלתי לסרב לו.
הו, כמה מבטיח הוא נראה.

דון ג'ון, בחיפוש אחר האישה המושלמת.

טוב, אני לא אגיד שהוא היה ממש גרוע. הוא היה משעשע לעיתים, טוני דנזה היה מעולה בתור האב האיטלקי העצבני, ברי לארסון לא דיברה כל הסרט והייתה מקסימה כתמיד, הכל היה מאוד זורם וכיפי וקליל, וסקארלט….צריכה פשוט לדבר במבטא הזה כל הזמן, זה כל כך הולם אותה. ועם כל זאת, נראה שג'וזף גורדון לויט בכל זאת הצליח לפספס את הנקודה.

לפני שתמשיכו, הפוסט הבא מכיל ספויילרים לסרט. אם טרם צפיתם ואתם לא אוהבים ספויילרים, אל תיכנסו.

My body, my pad, my ride, my family, my church, my boys, my girls. My Porn.

נפרדים מהייזנברג: פרק הסיום של שובר שורות

יום מכונן בקרב אוהבי טלויזיה. אתמול קמתי ב-8 בבוקר, הורדתי את הפרק החדש והאחרון בהחלט של שובר שורות המופתית, נכנסתי בחזרה למיטה וצפיתי בפרק, בחושך, בעודי אוחזת בחוזקה בכרית ובדובי לתמיכה נפשית (סיפור אמיתי). לאחר כ-50 דקות ישבתי בשקט, נשמתי ומחיתי את שתי הדמעות שהזלתי על סיומה של אחת הסדרות הטובות ביותר שנוצרו אי פעם.

אני חייבת להודות – קצת קשה היה לי לכתוב את הפוסט הזה. אבל לא קשה מהסיבות הנכונות. התבשלתי עם הפרק מהבוקר ועד השעות הקטנות של ליל אתמול, עד שויתרתי והחלטתי שבלית ברירה הפוסט ייכתב רק היום. ויותר מיממה לאחר הצפיה, אחרי שגם קראתי ביקורות אחרות שעזרו לי להתחיל להסביר לעצמי את תחושותיי לגבי הפרק, זה מה שיש לי להגיד: האמת, לא עפתי.

אזהרה: למקרה שזה לא היה ברור, הפוסט מכיל ספויילרים רציניים לכל מה שקרה בפרק הסיום.

The lone and level sands stretch far away.