מי מפחד מהזאב הרע: האחים גרים כחול-לבן

ביום שני האחרון נכחתי בהקרנת טרום-בכורה שאורגנה על ידי עין הדג של סרטם החדש של אהרון קשלס ונבות פפושדו, 'מי מפחד מהזאב הרע'. הביקורות משלל הפסטיבלים בחו"ל לא יכלו להיות יותר חיוביות, ובכל פעם שצצה פיסת חדשות מרגשת נוספת אודות הצלחת הסרט הישראלי, כך גם הלכה וגברה הציפיה שלי. אז הלכתי וישבתי באולם מלא לחלוטין באנשים שכמוני, חיכו בכליון עיניים לראות בעצמם את הסרט הקטן הזה שכל המבקרים בחו"ל מהללים.

bbw1

הרשו לי להתחיל עם גילוי נאות: אני לא חובבת גדולה של קולנוע ישראלי. כלומר, אין לי משהו נגד קולנוע ישראלי, לא במיוחד, אבל באופן בלתי מוסבר (או מוסבר באופן שיובן כנראה רק על ידי ולא על ידי אף אחד אחר) מעולם לא היה לי עניין בקולנוע מקומי. חוץ מ'ואלס עם באשיר', אבל מבחינתי זה לא באמת נחשב כי….טוב, זה 'ואלס עם באשיר'. והאמת היא שאני גם לא מתה על סרטי אימה ומתח. בקיצור, זה לא נראה כמו סרט שאני אמורה לצפות בו. ועם זאת.

אז אם לספר בקצרה מה הולך שם, ילדה קטנה נרצחת באכזריות ואביה (צחי גראד) מגייס את עזרתו של שוטר סורר (ליאור אשכנזי) בשביל לעשות, בלשון המעטה, חיים קשים לבחור המסכן שלכאורה רצח אותה (רותם קינן ♥). ואז מצטרף גם דובל'ה גליקמן. יותר מזה לא צריך לדעת.

לפני כמה חודשים כשצפיתי לראשונה בטריילר הייתה לי בעיה מרכזית אחת: הדיאלוגים היו אמנם בעברית, אבל הם היו לעיתים רחוקים מלהישמע אותנטיים. אתם יודעים, כאילו שהתסריט נכתב במקור באנגלית ואז פשוט תורגם לעברית. קיוויתי שזה ירגיש פחות מוזר בסרט עצמו. אמרתי לעצמי שאולי זה סתם בגלל שאני לא רגילה לצפות ביצירות ישראליות. ואכן, רוב הזמן זה דווקא היה בסדר ואפילו היו חלקם שבהם באמת הורגש שההומור הוא ישראלי נטו. עדיין, היו קטעים במהלכם ישבתי וחשבתי לעצמי, לא מדברים פה ככה! אבל זה בסדר. כי יש אלמנטים אחרים בסרט שמכפרים על זה.

bbw5

אין ספק ש'מי מפחד מהזאב הרע' עשוי ממש ממש טוב. הסינמטוגרפיה, הפסקול, המשחק, כל אלה היו מעולים. פרט לכך שהסרט היה בעברית, הכל היה מאוד מאוד לא מקומי, החל מעיצוב התלבושות, הלוקיישנים שחוץ מבניין 'הפניקס' ברקע כמעט ולא הסגירו את העובדה שהסרט צולם במדינתנו הקטנה, וכלה ברפרנסים לשלל אגדות ילדים כמו כיפה אדומה והיפיפיה הנרדמת. מהבחינה הזו, הדבר נראה ברור – הקשר בין האסתטיקה של הסרט לבין יצירה מקומית הוא די רופף, והוא כנראה לא כל כך מכוון לצופה הישראלי הסטנדרטי. ובמקום מסוים זה טוב, ובהחלט מחדש.

אך כמובן שיש 'אבל'.** למעשה, לי יש כמה 'אבל-ים'. ראשית, בעוד שהסרט הוא ללא ספק ראווה לעיניים, מצאתי אותו סך הכל די שטחי. כן, הסיפור שמהווה את הרקע לעלילה הוא מחריד, אבל מהר מאוד הוא מאבד את המשמעות הגדולה יותר בבליל של אלימות ובדיחות. הרבה אלימות, הרבה הומור. אולי יותר מדי הומור. הרבה גברים שמשחקים אותה קשוחים לנוכח העובדה שילדה קטנה נאנסה ונרצחה בעינויים, ושום ניואנסים המעידים על כך שלמישהו באמת אכפת. הכל בשביל המשחק החולני, הכל בקור רוח. המוטיבים מאחורי המעשים הנם אולי ברורים מאליהם, אבל הם לא אמינים. אני לא זרה לדמויות אלימות בצורה קיצונית, אבל אני יודעת שאפילו עם הדמויות האלימות ביותר ניתן לעיתים להזדהות, ולהבין אותן. פה, למרות שכולנו יודעים למה אנחנו אמורים להבין ולהזדהות, זה פשוט לא עובד. משהו לא בסדר כשכל כך מאכילים את הצופים בכפית, והחלקים עדיין לא מתחברים.

לצעוק? מה לצעוק? חשבתי שהולכים לקוויקי במרתף!

לצעוק? מה לצעוק? חשבתי שהולכים לקוויקי במרתף!

מה שמוביל אותי לנקודה הבאה. אני בטוחה שמדבריי יכול להשתמע שאני פשוט…בחורה. רגישה מדי. מחפשת להרגיש דברים! כל הזמן! אולי בגלל זה הסרט לא "עבד" בשבילי. אכן, לא מקום לבחורות רגישות. את זה דאגו להבהיר יוצרי הסרט היטב. אין בחורות בסרט. טוב, בעצם יש. יש את הילדות הקטנות, קורבנות הרצח והאונס. יש את הנודניקיות בטלפון. האמא הפולניה, האקסית המעצבנת. אה וכן, הבחורה ההיא שנראית כמו שנראות סוכנות נדל"ן. עכשיו, באופן עקרוני הייתי מוכנה להחליק על זה. אילולא תגובת היוצרים לטענה שאין ייצוג מספק של נשים בסרט, שהייתה כה מזלזלת ומוגזמת.

בפאנל שהתקיים לאחר ההקרנה, בהשתתפות הבמאים והשחקנים, נאמרו כמה דברים מאוד משונים אודות ייצוגן (למעשה חוסר ייצוגן) של הנשים. בין השאר עלה שמו של טרנטינו וסרטו 'כלבי אשמורת' שבו, כמובן, לא היו שום נשים….אבל טרנטינו לא קיבל על זה על הראש, לא…?! ראשית, אני די בטוחה שכן התלוננו על זה גם בזמנו, אבל כמובן שאף אחד לא לקח ברצינות את תלונותיהן של הנשים הבכייניות האלה, נכון? כמו שאיכשהו עדיין אנשים חושבים שאין ביקורת על המחסור בייצוגי מיעוטים במדיה. אז זהו, שיש. שנית, זה שטרנטינו הוא מושא האוננות של רוב יוצרי הקולנוע ונספחיהם, לא ממש נותן את הלגיטימציה להתחבא מאחוריו בתגובה לטענות הגיוניות לחלוטין.

רק גבר גבר יכול להניף את חפירה.

רק גבר גבר יכול להניף את חפירה.

תירוץ נוסף, והחביב עלי, היה שאם הייתה אישה בסיטואציה שסביבה סובב הסרט היא הייתה משמשת כ"קול ההיגיון" ואז כל הסרט היה מגיע לקצו. רגע, שניה….חשבתי שאנחנו היסטריות ורגשניות ולא יכולות לשלוט בעצמנו! So which one is it? כי עכשיו אני מבולבלת. אתם מבינים, נשים הן סופר-הגיוניות כשזה נוח, ובו בזמן….מטורפות. כשזה נוח. איכשהו יוצא שאף פעם אנחנו לא ממש מתאימות. מעניין. מה גם שכנראה שלמישהו יש תפיסה מאוד כללית של מה נשים יכולות או לא יכולות להיות. אני מבטיחה, אם יש גברים שיכולים לעשות את מה שעושים הגברים בסרט, גם יש נשים שיכולות. כלומר…אם כבר בטרנטינו אהובכם עסקינן, האין ביאטריקס קידו לגמרי סותרת את כל התיאוריה הזו? הממ.

למען השם, אפילו להגיד שזה יצא ככה במקרה היה עדיף על כל התירוצים המביכים האלה. בסופו של דבר, אם כך, הכל מוביל לנקודה שנשים מהוות קצת יותר מחצי מהאוכלוסיה, וברוב המקרים פשוט אינן מקבלות ייצוג ראוי במדיה. אם היה ליוצרים מספיק אכפת, יכול היה להיות ייצוג נשי יאה בסרט. באמת שזה לא היה כזה מסובך. הבעיה היא שהרבה גברים מניחים שאם נשים מזדהות בקלות עם דמויות גבריות (ואנחנו באמת טובות בזה כי אין יותר מדי ברירה), זה אומר שזה בטח בסדר שאין ייצוגים מספקים של נשים בקולנוע. אנחנו, הנשים, כבר נסתדר. ובכן, כיום אין זו הנחה שאפשר לקחת כמובנת מאליה. וסתם עצה מטורפת לעתיד, אולי לראות נשים כבני אדם יהיה הרבה יותר פשוט והרבה פחות מעייף מלחפש תירוצים שלא עובדים יותר, הא?

עד כאן הדיבורים הפמינסטיים וחסרי חוש ההומור שלי.

bbw2

כנראה שהביקורת הזו יצאה פחות אוהדת משקיוויתי ותכננתי, אך למרבה ההפתעה השורה התחתונה מבחינתי נותרת בעינה. 'מי מפחד מהזאב הרע', למרות מגבלותיו, נותר סרט ישראלי מהפכני, מהנה, עשוי היטב ובעל קאסט מעולה ומוכשר, ואין ספק שמרבית הקהל שיבחר לצפות בו לא יתאכזב. האם שווה להגיע לבתי הקולנוע בשבילו? חד משמעית, כן. רק אל תשכחו לקחת לתשומת לבכם שמעבר למה שאמרתי עד כה, הסרט עמוס באלימות וגם עמוס בלא מעט קלישאות. מצד שני, לא מצריך יותר מדי חשיבה, ולפעמים זה בדיוק מה שאנחנו צריכים.

'מי מפחד מהזאב הרע', החל מה-15.8 בבתי הקולנוע. לא לחלשי לב ופמיניסטיות.

**הכל נכתב באהבה רבה ופרגון, אפילו החלקים הביצ'יים במיוחד.

מודעות פרסומת

13 מחשבות על “מי מפחד מהזאב הרע: האחים גרים כחול-לבן

  1. preach!
    אין גם מה להתנצל, הבמאים בטוח לא התנצלו על השטויות שהם העיפו לחלל האוויר בפנאל 🙂

  2. זו את ששאלת את השאלה הטרחנית? לא שמת לב שכל האולם התקומם על הניג'וס הזה? אם כל פעם שכותבים סרט יכריחו עצמם הכותבים לתקוע 50 אחוז דמויות גבריות בדיוק, איך תראה היצירה המוגמרת? זה לא היה המקום להתבכיין על הדרת נשים, זה הקרנת סרט בידורי! סתם חיפשת להציק, לדעתי התגובה שלהם הייתה מאופקת אל מול הפרובוקציה המנדנדת שלך. חוצמזה = ביקורת מדוייקת, עם שורה תחתונה ברורה ומהימנה.

    • האמת שלא, אני לא הייתי זו ששאלה את השאלה הטרחנית. למרבה ההפתעה זה היה בחור ששאל את השאלה, אבל אני תומכת בו לחלוטין על זה ששאל אותה. זה בדיוק העניין, ב90% לפ-ח-ו-ת (או בטוחה שזה יותר קרוב ל100%) דמויות הנשים בקולנוע אינן מספקות, אם בכלל הן מופיעות בסרט. זו בושה שכל התעשיה הקולנועית מונעת על ידי דמויות גבריות *לבנות* יש לציין, כשכל השאר – נשים, מיעוטים – הם רק אביזרים. זה מסריח וזה לא בסדר.
      אז נכון, כמו שארהון אמר, יש גם סרטים "על גברים" וכן, לפעמים זה לגיטימי. יש גם סרטים על נשים באופן אקסקלוסיבי, אבל אפשר לספור אותם על יד אחת וכמובן שהם מיועדים אך ורק לנשים, כי איזה גבר יצפה לראות סרט שהרוב בו היא נשי? מעבר לזה, לא יכול להיות שכמעט כל הסרטים הם "סרטים על גברים". זה מעיד על כך שבמקרה הטוב היוצרים מתעלמים בלי מחשבה מיותר חצי מהאוכלוסיה, ובמקרה הרע – שהם עושים זאת בכוונה (ולא, אני לא אופתע אם יש הרבה כאלה). מה שאותי אכזב מאוד הוא התגובה שלו שהייתה ממש, ממש, ממש לא מאופקת. אם לא שמת לב, הבחור ששאל אפילו לא המשיף לדחוף את הנושא וקיבל הרצאה ארוכה וקולנית מאוד, יש לציין, של 'אוי אוי אוי תפסיקו כבר לשאול את השאלה הזו'. זו שאלה לגיטימית לחלוטין ופרובוקטיבית רק אם אתה דושבג, מצטערת.
      חוץ מזה – תודה על ההערה האחרונה. למרות הכל, באמת חשבתי שהסרט שווה צפיה.

      • וגם, מוסיף, עצם קיומו של "פסטיבל סרטי נשים" מעיד ומחזק את חוסר השיוויון המגדרי במדיום.
        עד שלא יהיה שינוי תפיסה/דפוס חשיבה, נמשיך לחזות בהיעדרן של נשים מנוף סרט כזה או אחר, או שהן יהיו על תקן רקע עלילתי סתמי.

        • אני עדיין מתלבטת עם עצמי בנוגע לקיומם של "פסטיבלי נשים/להב"ט" וכולי, באופן דומה לתחושה לגבי "חודש ההיסטוריה השחורה" בארה"ב למשל. מצד אחד זה ממש טוב ומעורר שיח, מצד שני זה א. ממשיך לשמר את התפיסה שהקבוצות האלה הן "ייחודיות" וב. נותן לגיטימציה לאנשים להגיד שאין שום בעיה בחברה ספציפית בגלל שהנה, יש לכם את "שבוע/פסטיבל [הכנס מיעוט כאן]", אז על מה אתם מתלוננים? you know?

    • השאלה לא הייתה טרחנית כלל וכלל. תשובת הבמאי לעומת זאת – לחלוטין הייתה.
      אין צורך "להתאמץ לתקוע" בסרט נשים… אם כבר, זה היה נראה כאילו הבמאים התאמצו בכל כוחם שלא "לתקוע" נשים בסרט. ברור לי שהם לא עשו זאת בכוונה, אבל אם כבר טרחו להשיג שחקניות מוערכות לדוגמת רבקה מיכאלי – אז למה רק לשמוע את קולן בשיחת טלפון?! אם האמא הינה כל כך טורדנית, היה זה דווקא הגיוני ש*היא* תגיע לדירת בנה עם או בלי בעלה! לאחר מכן, לצורך קידום העלילה, יכלו לגרום לה לצאת מהבית מבלי שתפריע למתרחש, אבל הניסיון המוגזם למנוע מהופעתה של אישה בפריים היה מקומם.

  3. "(רותם קינן ♥)". מכאן הייתי צריך להכריח את עצמי להמשיך לקרוא. ניחא. אבל להקדיש את חלק הארי של ביקורת הסרט להתרעמות על מצב הנשים וייצוגן במדיה כבר יותר קשה לעיכול. במיוחד כשמעל לכל בלטה הטענה "אם היה ליוצרים מספיק אכפת, יכול היה להיות ייצוג נשי יאה בסרט". האם יצירה מחוייבת להצגת נשים? גברים? ילדים? האם על יוצר לעסוק בעולמו הפנימי ובידוע ומובן לו או בדרישות ובציפיות של יישויות חיצוניות? לרשום שהדברים שנרשמו עלולים להשמע בכיינים, תלונתיים ונשיים כמעין הקדמת תרופה למכה לא הופכים אותם למודעים יותר או ללגיטימיים יותר. טרנטינו (שהוא מושא האוננות הנמרץ שלי ד"א) הוא יריעת התחבאות מרשימה כשהנושא הוא נשים, אם חפצת בפנטזיית נקמה נשית הנה לך קיל ביל, אם חפצת במשהו פחות ילדותי הנה לך ג'קי בראון. ייצוגן של נשים בתרבות הכללית הוא נושא חשוב ומורכב אבל אני חושד שדרך תלונות מעט מאוד יושג. לא שאין לך נקודות לגיטימיות בטיפול שלך ביחס לנשים (הדואליות בין אישה מלאך לאישה שטן היא חביבה עלי) אבל אני חושב שבמקום לפרוק את זה על סרט ישראלי קטן תוכלי לכתוב מאמר שעוסק בכך מלכתחילה. או אולי כבר עשית, אני לא יודע. בכל מקרה, כל "הביקורת" הזו (השתדלתי לא לשים מרכאות בפעם הראשונה שהשתמשתי במילה אבל עכשיו נשברתי) מריחה נורא ממרמור.

    • למה מרמור? על מה מרמור?
      זה שזה סרט ישראלי קטן אומר שאסור להגיד עליו שום דבר רע, שחס וחלילה לא יצליח? לאור השבחים בחו"ל, נראה לי שהם יהיו בסדר. רוב הביקורת הייתה מוקדשת לנושא ייצוג הנשים מפני שכמו שאמרתי, זה מה שהכי תפס את תשומת לבי בפאנל שלאחר ההקרנה ולא יכלתי להתעלם. טרנטינו גם הוא הוזכר בפוסט שלי מפני ששמו עלה מפי היוצרים בתגובה לשאלה שנשאלה.
      אגב, מעולם לא כתבתי שדבריי עלולים להישמע בכייניים, אלא שאנשים יחשבו עליהם ככאלה. אם זה נשמע כאילו אני מתנצלת מראש על רגשנות היתר המודעת שלי, זו ממש לא הייתה הכוונה. מה שכתבתי יכול להיתפס רגשני רק בעיניי אנשים מסוג מאוד מסוים. נתקלתי ואני ממשיכה להיתקל בהמון כאלה וקשה לי להגיד שמה שהם אומרים עדיין פוגע בנפשי הנשית העדינה*. (*גם מה שכתבתי פה נאמר בציניות, למקרה שפספסת…)
      בכל אופן, תודה על התגובה, אני באמת מעריכה את ההכרה שלך בכך שנושא הדיון חשוב (הפעם בלי ציניות), אבל עם כל הכבוד אנא אל תכריח את עצמך לקרוא שום דבר שלא בא לך בטוב. האינטרנט מלא בביקורות מהללות על הסרט שרק מחכות שיקראו אותן מרצון.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s