הטוב, הרע והמכוער: 7 גברים ב'מד מן'

בשעה טובה ומוצלחת הגיעה לה לסיומה העונה השישית של מד מן. על הסדרה הזו מעולם לא התפתיתי להכביר במילים, ולפעמים אני עדיין מרגישה שאני סתם רואה אותה למרות שלא באמת אכפת לי מרוב הדמויות שם. אבל כמו שאומרת קאליסי – People learn to love their chains. אין לי שום יכולת לעשות ניתוח מעמיק לסדרה משום שפרט לרגעים ספורים פה ושם – שום דבר לגבי מד מן לא ממש מצליח להתקבע בזיכרון שלי. נכנס לאוזן אחת, יוצא מהשניה. למעשה, ברגעים אלה ממש אני נזכרת בשלל דברים די חשובים שקרו העונה שכבר הספיקו לפרוח מזכרוני.

mm1

מעריצי הסדרה מבלים זמן רב בהמצאת תיאוריות וניתוח כל פרט ופרט ואני מעריצה אותם על כך. זה משהו שלעולם לא אהיה מסוגלת לעשות עם מד מן. ולכן, בגלל שאני מרגישה ככה ובגלל שיש בי צד די שטחי קצת שתלטן, מה לעשות – החלטתי שפוסט סיכום העונה שלי יהיה קליל ונחמד ולא כבד מדי. פוסט על נשות הסדרה כבר בערך כתבתי, אז הפעם, בסימן "אני רואה סדרות בשביל החתיכים", קבלו בבקשה את דירוג הגברים השווים במד מן.

האמת, אני קצת מרמה. הגברברים הבאים אינם רק דמויות שאני אוהבת אלא כאלה הנעות על הספקטרום הרחב שבין שנאה מוחלטת ואהבה אינסופית. אם כך, מיהן שבע הדמויות שמצליחות לעורר בי רגשות כה עזים? מי יצטרך להסתפק במקום שביעי ולקבל את העובדה ששום דבר שיעשה לעולם לא יהיה מספיק טוב בשבילי? ומי הגבר שיגיע למקום הראשון ויזכה בתואר "אני לא לגמרי רוצה לרצוח אותך עדיין"?

אזהרה: מכיל ספויילרים לפרק סיום העונה.

7 / דון דרייפר

don

מאז ומתמיד שנאתי את דון עד עמקי נשמתי. אם כי הבגידות, השתיה והאגואיזם שלו הוסברו בהרחבה במהלך ששת העונות של הסדרה, אני חוששת שכל התירוצים האלה מעולם לא הספיקו לי. דון הוא ללא ספק דמות מעניינת, אבל באיזהשהו שלב אחרי פעם, פעמיים, שלוש, אפשר למצות את מוטיב הנפש המעונה ולעבור הלאה. מעבר לכך שהוא חרא של בן אדם ואיכשהו עדיין נערץ על ימין ועל שמאל (ניחוש פרוע – על ידי גברים בעיקר) הוא פשוט…לא באמת מתפתח כדמות. הוא אמנם דמות מורכבת, אבל סטטית. אפילו בפרק סיום העונה – מה שמביא את התקווה לשינוי זה לא משהו שדון מחליט, אלא משהו ששותפיו בחברה מחליטים בשבילו. אבל זה לא חדש. אנה עזבה אותו, פגי עזבה אותו, ועתה עוזבים אותו גם מייגן וגם סטרלינג-קופר. בסופו של יום זה כל פעם אותו סיפור: כל פעם מחדש דון מגיע למה שנראה כמו התחתית, תופס את עצמו, ואנחנו נושמים לרווחה ואומרים – הנה, עכשיו הוא ילמד! אבל לא. הוא מבין לרגע, דופק איזה נאום מעורר השראה, איזה מבט מעודד ומלא בכנות/חרטה/ביטחון, ואז…שוב שוכח וחוזר לסורו. מה צריך לקרות בשביל שהאדם העלוב הזה כבר ייקח את עצמו בידיים?

6 / טד צ'ואו

ted

אני חייבת להודות שעד פרק סיום העונה לא היה לי אכפת מטד בשום צורה. על מעלליו עם פגי העונה לא היה לי יותר מדי מה להגיד, אלא רק לגלגל עיניים פה ושם. עד הפרק האחרון, שבו טד הפך מסתם מישהו לעוד גבר מעצבן שלא יודע לשלוט בעצמו ועושה את עצמו כאילו שכן. היה הרי ברור שהלילה הסוער שלו עם פגי לא יוביל לשום מקום. אני אעזוב את אשתי, אמר טד, ואפילו הוא כנראה ידע שזה לא נכון רגע אחרי שהוא אמר את זה. כשהוא שוכב איתך לפני שהוא עוזב את אשתו, זה בדרך כלל מתכון אסון. מה שמצחיק זה שכל העונה ניסה טד להבדיל את עצמו מדון, אבל מסתבר שלמעשה הם יותר דומים אחד לשני משהוא היה רוצה להודות. אני מודעת לעובדה שבהתחשב בנסיבות, טד כנראה עשה את הבחירה הכי נכונה שהוא יכול היה לעשות בכך שבחר להישאר עם המשפחה שלו. אבל בואו נפסיק לתת לו כל כך הרבה קרדיט ולפחות נודה בזה – הוא לא היה חייב לבוא לדירתה של פגי ובטח ובטח שלא לשכב איתה. כל האהבה הזו שלו כלפיה מסתכמת בחשק מיני שברגע שסופק וביטל את הסקרנות ואת הציפיה לאקט המיני, פינה את מקומו לרגשות אשם זולים ונימה מתנשאת של "יום אחד תביני שהחלטתי נכון בשבילך". אין לי שום אמפתיה כלפיו.

5 / פיט קמפבל

pete

מי היה מאמין שיום אחד אני לא לגמרי אשנא את פיט קמפבל הנאלח? והנה היום הזה כאן. פיט, אולי אחת הדמויות השנואות ביותר במד מן, אחרי שש עונות סוף סוף הפכך לנסבל! כלומר, אין ספק שהוא עדיין חתיכת אידיוט ואגואיסט אבל אני חושבת שהוא כבר הגיע לרמה כזו של עליבות שזה נהיה יותר מצחיק ממעצבן. אם בעונות הראשונות היה לו עוד איזהשהו ביטחון עצמי, עכשיו פיט מתחיל להבין שלמעשה אין לו שליטה על כלום, וכל פעם שהוא מנסה הוא שוב איכשהו יוצא מופסד. אבל הוא גדל עם ההפסדים האלה, ובניגוד לדון, באיזהשהו מקום גם לומד מהטעויות שלו. מעבר לכך, פיט הוא מבחינתי משמש גם בתור האתנחתא הקומית של הסדרה, המלאה לרוב בדמויות שרק ממשיכות ללכת למקומות יותר ויותר אפלים. ולמרות שהוא עצמו גם לא נמצא במקום כל כך טוב בחיים, זה מרגיש בסדר לצחוק עליו, כי עם כל מה שהוא עובר בסופו של יום כל מה שאכפת לו ממנו זה הוא עצמו. אין ספק, וינסנט קרת'ייזר מצליח להפוך את דמותו של פיט לאחת המוצלחות והמהנות בסדרה, ובעיקר מצליח להתבלט בקאסט שמלא בשחקנים מוכשרים ומרשימים.

4 / רוג'ר סטרלינג

roger

רוג'ר הוא לא בדיוק הדמות הכי מוסרית בסדרה, אני אודה. גם לו היו רגעי שפל, משברים והחלטות לא כל כך נבונות. אבל בינינו, מי לא היה רוצה לבלות את הלילה עם רוג'ר בלעשות אסיד בדירה מפוארת של טחונים? רוג'ר ודון שניהם אינם נקיים מחטאים, ובעוד שגם את הרגעים האפלים שלו אנחנו זוכים לעיתים לראות, מה שמבדיל את רוג'ר מדון הוא האופן בו רוג'ר יכול להחזיק את עצמו בשליטה, בעוד שדון רק יוצר אשליה שהוא יכול. רוג'ר לוקח דברים בקלות, הוא לא טראגי, כבד ומחפש תשומת לב. זה מה שנחמד – הוא יכול להיות די חרא של בן אדם לפעמים, אבל הוא מנסה להשתפר ולא פורץ בפרצי זעם ובולמוסי שתיה כל פעם שבחורה זורקת אות. זאת ועוד, בעוד שמערכת היחסים בינו לבין ג'ואני רחוקה מלהיות מושלמת, הזוגיות מלאת הטלטלות שלהם היא איכשהו האופטימית ביותר בסדרה. איכשהו הם גורמים לי להאמין שלא משנה מה יקרה, רוג'ר וג'ואן תמיד ימצאו את דרכם בחזרה זה אל זו.

3 / מייקל גינזברג

gins

גינזברג אולי לא מופיע מספיק בסדרה אבל כשהוא שם, אי אפשר להתעלם ממנו. הקופירייטר היהודי הנוירוטי שלא מעשן סיגריות מצחיקות כי זה עושה אותך משוגע הוא הילד הרגיש של מד מן. כנראה הגבר הישר היחיד שיש בסדרה הארורה הזו. גינזברג הוא בעצם הייצוג המושלם של התקופה הזו של שנות העשרים, כשעדיין יש ערכים ועדיין יש את האומץ לצאת מהבית עם שפם מגוחך, ועדיין יש את התחושה שאתה לא יודע כלום ושאתה רק ילד בן 5 שמתחבא מאחורי הסינר של אמא. ובו בזמן, מתחיל גם לחלחל לתודעה החשד שעם כל ההבנה שמשהו בעולם הזה לא לגמרי בסדר והזעם שמגיע יד ביד עם הבנה זו – אין יותר מדי מה לעשות. אז הוא מדבר ומדבר ומדבר ויוצא לדייטים וכותב למגירה ומנסה להתמודד עם האבא שמנסה לשים אותו באיזה מסגרת, כי זה מה שאנשים באמצע שנות העשרים שלהם אמורים לעשות. וכמובן שהדבר המתבקש הבא, זה שהיה שיא העונה מבחינת דמותו של גינזברג – הוא שכמוהו, הדור שלנו חווה התמוטטות עצבים בתוך משרד חם וקלסטרופובי, מוצפים בפאניקה משתקת מהולה בחוסר אמון ביכולות שלנו ובעולם. רק חבל שאין לנו את…

2 / בוב בנסון

bob

האליל שעושה לכולם את היום. התמוטטות עצבים במשרד אמרנו? אין בעיה, שום דבר שבוב בנסון לא יכול לפתור. בעיות רפואיות? צריך מטפל לאמא המשוגעת שיזרוק אותה מעבר לסיפון ברגע הנכון? מחפשים בחור שיחתוך את תרנגול ההודו בסינר צבעוני שבכלל לא יערער ולו מעט על הגבריות המתפרצת שלו? בוב בנסון יכול לעשות הכל. בוב הוא ללא ספק ה-כוכב של העונה, ולא רק בשל העובדה שג'יימס וולק הוא אחד הגברים היפים ביותר שהופיעו על מסכי הטלויזיה שלנו לאחרונה. המסתורין מאחורי דמותו של בוב הניב אינספור תיאוריות בקרב צופי הסדרה – מהיותו הומו ועד להיותו רוצח סוציופת וסוכן חשאי. בסוף קיבלנו משהו שעדיין לגמרי לא ברור. האם הוא בעצם אוהב בנים? האם הוא היה בעבר נער ליווי של בכירים בעולם הפרסום? האם הוא סתם משחק משחקים בשביל להתקדם בקריירה? האם יבוא יום והוא יפיל את פיט אל תוך פיר מעלית? כל הגילויים המרעישים הללו אודות דמותו של בוב, ואני מרגישה כאילו שאני עדיין לא יודעת עליו כלום. וזה החלק בו שאני כנראה הכי אוהבת (חוץ מהפרצוף היפהפה הזה שלו) – שלסדרה שבה אני זוכים בדרך כלל להיכנס לנבכי נשמתן של כל אחת ואחת מן הדמויות, שבה לעיתים אפילו נכפים עלינו המאבקים הנפשיים שלהן, מגיע לפתע בוב בנסון במסתורי ובהולכו מותיר אחריו שובל של שאלות. מטריד ונהדר.

1 / סטן ריזו

stan

עם כל אהבתי לבוב (ויש הרבה אהבה), סטן הוא למעשה האחד שלי. אני לא יודעת מתי זה קרה, ולמען האמת אני עדיין די בטוחה שהתפנית הגדולה ביחסיי עם סטן שהיו די רעועים עד לעונה השישית היא בעיקר בעקבות הדבר הסקסי הזה שגדל לו על הפרצוף. הו, הזקן הזה. אבל ברצינות עכשיו – כשרק הגיע לסדרה, סטן היה די מעצבן. קצת דושבג ושוביניסט, אפילו. טוב האמת, יש מצב שהוא עדיין קצת כזה. אבל מערכת היחסים שהחלה להירקם בינו לבין פגי, למעשה כבר בעונה שעברה – ההקנטות במשרד, שיחות הטלפון הליליות, המתח המיני הלא ממומש, הידידות הזו שתמיד הרגישה כמו קצת מעבר – די קנו אותי. פשוט אי אפשר לעמוד בפני הכימיה המטורפת שיש בין אליזבת מוס וג'יי ר. פרגוסון, מה שלדעתי בא לידי ביטוי בצורה מושלמת העונה בסצנה המחשמלת שבה השניים מתנשקים. זה פשוט משהו שמרגיש כאילו שהוא צריך לקרות, אולי משהו שכשאנחנו בעצמנו חווים, זה מרגיש אמיתי. אבל דמותו של סטן היא לא רק זו של "סטן ופגי" אלא גם דמות העומדת בפני עצמה. סטן נתפס בעיני כאחת הדמויות היחידות בסדרה שיש להן תשוקה מסוימת לחיים שאין לאחרות, משהו מציאותי ועם זאת אופטימי ולא הרסני. כמו שנכחנו לגלות בפרק סיום העונה, יש לו את הרצון לבנות משהו משלו ואת הכוח לעמוד על שלו ככל שהוא יכול. ללא שקרים ומזימות וללא תסביכי ילדות משונים. סטן עם הזקן שלו, בלי שטויות ומשחקים – הוא אולי הגבר היחיד במד מן שאפשר לסמוך עליו.

לקריאה נוספת:

להתראות בעונה הבאה,

tumblr_mowgsquHQD1qa601io2_500

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “הטוב, הרע והמכוער: 7 גברים ב'מד מן'

  1. איזה כייף!! פוסט חדש של נט!! 🙂

    טוב, אז הולכת להגיע חפירה, ראי הוזהרת- מסכימה איתך עם היחס לסדרה- גם אני לא משתפחת ממנה כמו הרבה אנשים אחרים, נראה לי שאני קוראת את כל התיאוריות כי אני רוצה להרגיש "אחת מהחבר'ה" (לחץ חברתי לראות מאד מן, מי יאמין שיהיה דבר כזה :-P). יש בה דברים טובים, אבל באופן כללי היא דיי אוברייטד לדעתי, זה לא שזה סבל לצפות בה, אבל זה לא מה שעושים ממנה.

    טוב חדל ברברת, בואי ניגש לעניין החשוב והעמוק ביותר בסדרה (ובכל בעולם!) דירוג גברים!!
    האמת שאחד הדברים שמבאסים אותי במד מן, ואת זה גיליתי עוד בעונה שעברה, שאין אף דמות גברים שעושה לי את זה לגמרי. אני הכי אוהבת לפתח קרשים טלוויזיוניים על גברים חמודים, אני יודעת שסדרת טלוויזיה לא אמורה להיות בנויה על זה, אבל בחייאת ראבק, זה כזה בונוס כייפי. ברייקינג באד היא עדיין סדרה מעולה, אבל נוכחותו של ארון-תבשל לי קריסטל-פול בסדרה בהחלט לא מזיקה להתמכרות הבלתי נלאית שלי אליה. סדרה שאין בה כמעט גבר אחד לרפואה (יש פה ושם ותכף אגיע לזה) ששווה קראש רציני היא מבאסת ביותר (אגב, אחת הסיבות שגם הסופרנוס ביאסה לי תצורה). ואני לא בררנית, אני אוהבת אותם היפים, אני אוהבת אותם משוגעים, אני אוהבת אותם מטורפים, אני אוהבת אותם גיקים, באמת שיש לי קראשים על דמויות טלוויזיוניות מכל הסוגים והמינים (מ-אריק פורמן משנות ה-70, עד פריי מפיוצ'רמה!). אין לי טייפ, אתה רק צריך ללחוץ לי על נקודה מסוימת, ואתה כובש אותי.

    אז להלן תגובתי על רשימתך:

    ראשית- אש"כ! (איך שכחת את)- קני!! עלם החמודות המרנין הזה שלגמרי לא מקבל מספיק זמן מסך. המהפך שהוא עבר מהעונות הראשונות, שהיה עוד בחור סקסיסט ודוחה מהמעניין, לגבר רגיש, חמוד, עם ערכים.- שהזדעזע מהרעיון לסרסר בג'ואן, בעוד פיט לא הניד עפעף, שבא לנחם את פגי אחרי שדון צועק עליה, שלא מוכן לסכן את יחסיו עם המשפחה בשביל קמפיין בניגוד לפיט, שמוותר על קמפיין כמו שבי, כי הוא עומד להיות אבא, שיש בו צד יצירתי בדמות כתיבת סיפורים, ולא לשכוח שהוא בהחלט נכנס לקטגוריה של בחורים שכייף להסתכל עליהם (נראה טוב קיצור). לא יודעת אם הוא היה מקום ראשון אצלי, אבל בטוח היה נכנס לרשימה.
    לגבי אייב- אגב, אני חצויה, אהבתי אותו מאוד בעונות הקודמות, אבל בעונה הזאת הוא היה מעצבן (שלא לדבר על הדבר המפלצתי הזה שהוא גידל על הפרצוף. אז לא יודעת, אבל הוא שווה איזכור, לדעתי).

    ועכשיו לרשימה שלך:
    דון- לא היה נכנס אצלי גם לטופ 20. זה לא הבגידות, זה גם לא שהוא דוש לפעמים ודופק אנשים, זה כל ההתנהלות הכבדה שלו- של אוי אוי אוי, אני כזה מסכן והייתה לי ילדות נוראית ולכן כל מה שאני עושה מוצדק, ואז אני הולך לקטע של הרס עצמי, שותה את עצמי למוות למתבוסס ברחמים עצמיים, ולא משנה את מי אני דופק, או כמה חרא אני מתנהג לאנשים, כולל הילדים שלי, אשתי (שתיהן), העובדים שלי, הכל בסדר כי הייתה לי ילדות קשה. ויותר מזה- דיי להיות כ"כ רציני!! דיי תחייך פעם אחת. נשבעת לך שזה לא יהרוג אותך. זה לא שאני רוצה דמויות מושלמות, וזה פסדר שיש פגמים, אבל צריך למצוא איזון. לא אומרת שאין בו דברים טובים, או שהוא לא עושה לפעמים דברים טובים (לקיחת החסות על פגי, הניסיון למנוע את הסירסור של ג'ואן), אבל זה רק גורם לי לחשוב, בסדר, יש בו צדדים טובים. אין בו משהו שמצליח למשוך אותי. קיצר- לא מבינה את המשיכה הדון דרייפרית. אחד ממסתורי העולם מבחינתי הוא למה נשים נופלות לרגליו. אני לא פענחתי את הצופן הזה עדיין.

    טד- אני דווקא הייתי ממקמת אותו הרבה יותר גבוה. דווקא ממש אהבתי אותו, והוא כנראה היה בין הדמויות האהובות עלי העונה, אולי הכי. לא יודעת, אני מאמינה לטד שהוא בן אדם טוב, באמת שאני מאמינה לו. אני מאמינה שכשהוא אמר לפגי שהוא יעזוב את אשתו, באותו רגע הוא התכוון לזה, אני מאמינה שהוא באמת התאהב בה, אני מאמינה שהוא באמת כאב את מות שותפו. תוסיפו לזה מנה של רגשי נחיתות לעומת דון, מסירות לעבודה, ואהבה למשפחה שלו ובסופו של דבר- בחירה בדבר הנכון. כן, הוא עשה טעויות, כמו לשכב עם פגי, כמו לדפוק קצת את העבודה שלו מרוב סחרור אליה (הקטע עם התקציב ההוא). אז מה? עושים טעויות. כולנו בני אדם. אני לא מסכימה עם כל אלה שאומרים שהוא כמו דון- לדעתי כל העונה, ובמיוחד פרק הסיום הוכיחו שבסופו של דבר הוא לא כמו דון. ואגב, לדעתי פגי בכלל לא רצתה שהוא יעזוב את אשתו. לדעתי היא יצאה מהקטע עם אייב ורצתה סוג של ריבאונד, קשר לא מחייב וגבר נשוי זה הכי מתאים. היא לא ביקשה ממנו בכלל לעזוב את אשתו, זה היה כל הזמן רעיונות שלו- להיפך, היא אמרה לו לחכות, ועוד פחדה שהוא עזב את אשתו, לדעתי היא פשוט רצתה להיות המאהבת שלו. לדעתי זה היה קטע שלו- הוא אישית לא היה מסוגל גם להיות נשוי וגם לבגוד ולכן בחר מה שבחר. ולדעתי פגי כעסה עליו בסוף לא כי החליט לא לעזוב את אשתו, אלא כי עזב *אותה* ואת האפשרות שלהם לנהל רומן (אבל זאת כבר חפירה אחרת, אז לא ניכנס לזה). קיצר- טד מושלם? לא, עושה טעויות? בוודאי. אבל הוא כן בן אדם טוב, וכן יש לו לב טוב, וכשהוא עושה טעויות זה כי הוא נסחף עם הרגשות שלו. קיצר- בעיני- שווה עוגיה לגמרי.

    פיט- את רצינית? איבדתי אליו כל סוג של אמפטיה אולי בפרק השני לסדרה בערך. ועוד משהו, לדעתי "וינסנט קרת'ייזר" פשוט משחק גרוע בעונות האחרונות. כל "התקפי הזעם שלו" מרגישים לי כאלה לא אמינים כאילו "אובר אקטינג" או משהו. אבל גם אם הוא היה משחק טוב, הוא כאילו הגרסה הפחות שווה, יותר דוחה של דון דרייפר, שכמו שכבר אמרתי, גם המקור לא כזה אטרקטיבי. הייתי בערך בוחרת כל גבר בסדרה על פניו (כולל פול קינזי!).

    רוג'ר- אני יכולה להבין את המשיכה. הוא סוג של גרסה קלילה של דון דרייפר. כן הוא נחש בוגדני, שובניסט כמוהו, אבל לפחות הוא מצחיק גאד דמיט. הוא סיפק כנראה את כל השורות הכי שוות בסדרה, הוא לוקח דברים בקלות, כמו שאמרת, הוא לא נכנס לאטרף של שתייה, כל פעם שהוא טיפה בדאון. אפילו שהוא עובר סוג של משבר- אמצע החיים, הוא עדיין יכול לנפק וואן ליינרים קורעים, ולזרוק משפט כמו- "הייתי על הגג וחשבתי להתאבד פעם", בשיחה קז'ואלית לגמרי. אבל אצלי, מה לעשות, רדיפת שמלות, וסקסיזם גוברים על מגניבות קלילות והומר, אז לא, הוא לא עושה לי את זה (חוץ מזה, הוא זקן, איו..) אבל כן, הייתי מסכימה לצאת איתו לטריפ של LSD.

    אגב- חמוד לאללה- איך הייתה נראית מד מן אם רוג'ר היה הדמות הראשית בסיטקום ב-CBS 🙂 :

    מייקל גינזבורג- לגמרי!! עוד דמות מבוזבזת שלא מקבלת מספיק זמן מסך. שילוב של פסיכיות, רגשי נחיתות, מסתוריות, חוסר טאקט, חשד לאספרגר, ועם זאת חמודיות, ו-awkwardness חמודה סביב נשים, וגם בתולים זה לגמרי turn-on עבורי. הייתי מתה לפצח את החידה הזאת שנקראת מייקל גינבורג, וגם הייתי מתה to deflower him. רק שיוריד את השפם הזה, הוא נראה כמו סרסור.

    בוב בנסון? רציני? כאילו to each his own, אבל לו'ידעת, תקראי לי משוגעת, בחורים עם חיוך קריפי תמידי ושתמיד נחמדים לכולם בלי אג'נדה וצצים משום מקום בלי שום סיבה מקריפים לי תצורה. גם לפני הפרקים האחרונים שחשד ההומואיות/פסיכופאטיות/סיוע לרצח לא היה באויר, הוא לא עשה לי את זה. ככה אני ועם גברים מפחידים.

    סטן- האמת, לא הקדשתי הרבה מחשבה לסטן, בערך אף פעם. לא ממש כדמות לא ממש כגבר. אבל הדבר הזה שגדל לא על הפרצוף לא סקסי! כאילו זיפים זה סקסי, עם זה אני מסכימה, לא זקן דוסים! אבל עכשיו כשאת מביאה את זה לתשומת ליבי, I get the Stan thing. ולא ממש חשבתי אף פעם עליו ועל פגי בקטע הזה (לכן הקטע של הנשיקה בא לי דיי בהפתעה), אבל עכשיו כשאני חושבת על זה, זה יכול להיות מעניין אם הם יהיו ביחד.

    ואחרי כל החפירה הזאת (זאת אשמתך! את צריכה לדעת שכשאת כותבת פוסט, אני אחפור!), אני עדיין עומדת אייתנה בדעה שהגברים הם לא הצד החזק של מד מן. ואני יותר רואה את זה בשביל הנשים. ואהבתי את הפוסט המאלף שלך על הנשים (במיוחד התובנות הכ"כ נכונות על בטי). אבל אני בעיקר אוהבת את פגי. אני חושבת שהיא העוגן הרגשי שלי בסדרה סופו של דבר (את ג'ואן דווקא לא סבלתי בעונות הראשונות, רק בעונות האחרונות אני מתחילה לחבב אותה).
    אני כ"כ רוצה שהשוט המרמז הזה שלה יתגשם והיא תתקדם לתפקיד של דון ותשבור בניטורי על את תקרת הזכוכית הזאת.

    תודה על עוד פוסט כייפי 🙂

    • ייאיייי סוף סוף הגעתי ללענות לך!!!
      א. גברים שווים בסדרות/סרטים זה נהדר. את לא מבינה בכמה סדרות התחלתי לצפות רק בגלל שהיה שם מישהו שמוצא חן בעיני. ילדי האנרכיה, בשביל צ'ארלי האנם, וגם ראיתי את כל הסרטים שהוא היה בהם אחר כך. ראיתי בערך את כללללל הפילמוגרפיה של ריצ'ארד ארמיטג', כולל 3 עונות של רובין הוד שהיה מממממש גרוע. לות'ר, בשביל אידריס אלבה. וייקינגס, שבלב שלם אני יכולה להגיד שאני רואה אותה *אך ורק* בשביל טרוויס פימל וג'ורג' בלגדן. ממש אתמול התחלתי לראות את חניבעל. הייתי רואה את זה גם בלי קשר כי אני מתה על בריאן פולר אבל יו דנסי…וואו, תתחתן איתי ע-כ-ש-י-ו. בקיצור………אני מסכימה איתך לגבי אנשים יפים.

      ועכשיו לדמויות:
      קני – אני יודעת, הוא חמוד, אבל הוא לא עושה לי שום דבר. הסצנות איתו משעשעות ונחמדות אבל אני אף פעם לא מצפה להן או משהו. הוא פשוט שם רוב הזמן, אז לא עשה עליי רושם.
      כנ"ל לגבי אייב – ממש בהתחלה (לפני עונה? שתיים?) ממש חיבבתי אותו. אבל אז הוא סתם נהיה מעפן ואני מסכימה, שיער פנים עליו זה מה זה לא מראה טוב….

      דון – אני מקווה שלא הבנת לא נכון בטעות. בחייייייים לא הייתי נוגעת בדון with a 10ft pole!!! אני שונאת אותו ממש. אבל הוא (וטד ופיט) נכנס לרשימה כי למרות שאני לא סובלת אותו, לפחות הוא כן מעורר בי רגשות עזים וזה תכלס מה שחשוב לי כשאני רואה סדרה.

      טד – אין לי מה להוסיף. אני יודעת שיחסית הוא יצא בסדר אבל הוא פשוט עולה לי על העצבים.

      פיט – אני יודעת, הוא דוחה לגמרי. בעונות הראשונות השנאה שלי אליו הייתה ברמה של דון וזה אומר משהו. אבל מה אני אגיד, הוא גדל עלי! אין הוא פשוט קורע אותי…..כל האינטרקציה שלו עם בוב העונה הייתה זהב טהור!

      רוג'ר – אין מה להוסיף. הקליפ ששמת היה קורע!!!! קול מי מייבי ברקע הרג אותי!

      גינז – אמ"ל.

      בוב – איך את לא אוהבת אותו?? הוא הדבר הכי יפה בעולם! טוב, בפרק הראשון הוא היה סופר מעצבן אבל הוא לגמרי גדל עלי. יש לי חולשה לפסיכופתים, באמת. הם מגניבים אותי ממש.

      סטן – אני ממש אוהבת את האינטרקציה שלו עם פגי אבל אני לא חושבת שאני רוצה שהם יהיו ביחד. במיוחד אם זה יהיה באמצע הסדרה כי זה מועד לכישלון. לא יודעת, אני חושבת שיש שם משהו אבל בתור זוג, בעוד שהם מתאימים לדעתי, אני לא רואה את זה קורה. הו, סטן. אני אוהבת אותו כל כך. הזקן הזה ממש מושך לדעתי. חחחח

      לגבי הנשים – אני כבר לא יודעת את מי אני הכי אוהבת. אני ממש אוהבת את כולן. באמת, אני לא מצליחה לבחור. אפילו מייגן די התחבבה עלי בסופו של דבר. וסאלי!!!!! סאלי כבר יכולה להיכנס לקטגוריה של "נשות מד מן". היא כזאת כלה!

      טוב, ביוש 3>

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s