בלינג רינג: הבגידה הגדולה של סופיה קופולה

אתמול סוף סוף הלכתי לצפות בסרטה החדש של סופיה קופולה, בלינג רינג. מכיוון שמארי אנטואנט וחמש בנות יפות הם שניים מהסרטים האהובים עלי, הציפיות שלי כלפי בלינג רינג היו גבוהות במיוחד. 'מה יכול להיות רע בעוד סרט של סופיה קופולה על חבורה של מתבגרים עם יותר מדי זמן פנוי על הידיים?', חשבתי לעצמי.

br2

כמה תמימה הייתי. מסתבר שהכל יכול להיות רע בעוד סרט של קופולה על מתבגרים משועממים.

הסרט מספר על אירועים אמיתיים שהתרחשו בקרבת לוס אנג'לס בין 2008 ו-2009. חבורה של צעירים מקלבסס שבקליפורניה, בסדרת אירועים שנפרשו על פני תקופה  של קרוב לשנה, פרצו לבתיהם של סלבריטאים הוליווידיים, ביניהם פריס הילטון, אורלנדו בלום ומייגן פוקס, ושדדו רכוש בשווי של כ-3 מיליון דולר. הצעירים נתפסו בסופו של דבר לאחר שצילומי אבטחה מהשדידות שוחררו לתקשורת, ונידונו לתקופות מאסר הנעות בין שנה וארבע שנים וקנסות כספיים של כחצי מיליון דולר לכל נאשם. הסרט עצמו מבוסס על כתבה שנכתבה אודות האירועים על ידי הכתבת ננסי ג'ו סיילס עבור המזגין Vanity Fair.

לחצו כאן לקריאת The Suspects Wore Leboutins, הכתבה עליה מבוסס סרטה של קופולה

הסיפור נשמע כחומר גלם מושלם עבור במאית כמו סופיה קופולה, שבסרטיה הקודמים עשתה עבודה כה נהדרת בהתמודדותה עם חוויות הבלבול והאובדן של הנוער המודרני. אבל בצפיה בבלינג רינג, הדבר היחיד שמרגישים הוא אכזבה גדולה.

br1

בלינג רינג היה למעשה שעה וחצי של כלום. נתחיל מזה שבאופן מפתיע ולא אופייני, הקאסט היה מזעזע בכישורי המשחק שלו. אמה ווטסון, שאני כל כך אוהבת בדרך כלל, כאילו עשתה רגרסיה לשיטות המשחק המוגזם של תחילת הקריירה שלה בסרטי הארי פוטר הראשונים. ניסיתי לתרץ זאת במחשבה שאולי ניסתה לחקות את אופן הדיבור של אלקסיס ניירס, עליה מבוססת הדמות שמגלמת ווטסון, אבל בצפיה בקליפים של ניירס נכחתי לגלות שזה לא המקרה. גם טאיסה פרמיגה, שהייתה לגמרי בסדר באמריקן הורור סטורי, הפכה לפתע לשחקנית ממש גרועה. למעשה, הייתה רק שחקנית אחת, קלייר ג'וליין, שנתנה הופעה אמינה ולה היו בערך שתי שורות כל הסרט. מביך.

הסינמטוגרפיה והפסקול גם הם היו על הפנים. אם כי לא אהבתי את כל הסרטים הקודמים שלה באותה מידה, תמיד היה אפשר לסמוך על כך שהתוצר של קופולה יהיה אסתטי וייחודי. ומהנה לצפיה. מיוחד. מרגש. שאופן הצילום, התפאורה, המוזיקה, יעוררו איזהשהו רגש. פה הכל היה בנאלי ומשעמם. חוץ מהבגדים היפים, לא היה שום דבר להתרשם ממנו. הפסקול היה הדבר הכי מובן מאליו שהיה ניתן להעלות על הדעת. כל הסרט נראה כמו משהו שהכניסו לתוך איזה מחולל סרטים בשקל שהקיא סרט חסר מעוף וחסר כל פואנטה.

הבלינג רינג המקורי

הבלינג רינג המקורי

מבקרי הסרט הרבה להלל אותו על כך שהוא מציג את "תרבות הפייסבוק והסלבריטי" חסרת התקנה שמשטיחה הכל והופכת את הכל לחסר משמעות. לאחר שיצאתי מהסרט גם אני השתעשעתי עם המחשבה שאולי הסיבה שקופולה עשתה אותו כל כך בנאלי היא בעצם להעביר בדיוק את המסר הזה – שכל הסיפור הזה היה מטופש, צהוב וחסר משמעות. שכחלק מהתמונה הגדולה, לא הייתה לו שום השפעה על שום דבר. הילדים האלה עשו את מה שהם עשו בגלל שהיו משועממים, המשטרה עצרה אותם כי זה מה שהמשטרה אמורה לעשות, בית המשפט נתן להם איזה עונש שכנראה בדיעבד בכלל לא שינה כלום בשביל אף אחד. הכל על אוטומט.

בניסיון נואש למצוא משהו מעניין בסרט הזה, ניתן גם לטעון שכל הסרט הוא בעצם חיקוי של אותן סדרות הריאליטי שאנחנו אוהבים לשנוא – The Hills, משפחת קרדשיאן, ואפילו Pretty Wild, סדרת הריאליטי של ערוץ E! בה כיכבה ניירס, אחת מחברי הבלינג רינג המקורית. הלא אנו צופים בסדרות האלה עם המשחק הגרוע שלהן ואפס היצירתיות ולא מרגישים כלום. מעבירים את הזמן. והנה בא בלינג רינג, כאילו להגיד, הנה, זה בדיוק הזבל שאתם רואים בטלויזיה.

סופיה והבנות

סופיה והבנות

אבל למרבה הצער אני חייבת להודות שזה סתם לתת לקופולה יותר מדי קרדיט. אפילו אם זה באמת מה שהיא ניסתה לעשות, המהלך המחשבתי הזה הוא פשוט מופרך מדי. אם זו באמת המטרה, לא ניתן לצפות בסרט בכלל כיצירת אמנות שעומדת בפני עצמה. למעשה, אם אנו מתבקשים להבין את הסרט כביקורת, עלינו להיות לגמרי מעורים באותה תרבות סלבריטי מאוד ספציפית ובו בזמן גם לסלוד ממנה. ובניגוד למה שנהוג לחשוב, מעטים מאיתנו נופלים לתוך המשבצת הזו.

ראוי לציין כי בשונה מהסרט, הכתבה המקורית עליה הוא מבוסס דווקא עושה עבודה טובה בלעורר רגש כלשהו בקרב הקוראים. אין זו הזדהות עם הפושעים, ואף לא אנטגוניזם כלפיהם. הכתבה עושה בדיוק את מה שהיה אמור הסרט לעשות, וזה ליצור תחושה של אי נוחות לנוכח האופן בו הנוער של היום נשאב לתוך אותה תרבות שטחית של הערצה וצמא לעושר ותהילה.

בלינג רינג בפני עצמו, ללא ידע קודם ומחוץ לקונטסט התרבותי, הוא פשוט סרט ללא משמעות וללא כל ביקורת אמיתית. סרט שיכול היה להיות מסמך תרבותי מעניין ומעורר מחשבה, אך כזה שבחר להיות אסופה של סצנות עם משחק גרוע וכמה שירים פופולאריים שלא רלוונטיים לא לעכשיו ולא לתקופה שעליה הסרט מדבר.

אם זה בידור שאתם מחפשים, חכו שניתן יהיה לצפות בסרט שלא בבתי הקולנוע. בינתיים צפו בפרקי העונה הראשונה של Pretty Wild, סדרת הריאליטי של הנאשמת אלקסיס ניירס, שמתרחשת ממש במקביל להליכים המשפטיים נגד החבורה. כמו כן, הכתבה של ננסי ג'ו סיילס בווניטי פייר גם היא מהנה וכתובה נהדר, וללא ספק תורמת הרבה יותר מהגרסה הקולנועית של קופולה.

ואם בכל זאת חשקה נפשכם בסרט נעורים מופרע, תעשו לעצמכם טובה וצפו בספרינג ברייקרס של הרמוני קורין במקום.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “בלינג רינג: הבגידה הגדולה של סופיה קופולה

  1. אני מסכימה עם רוב הדברים שאמרת אבל דווקא חושבת שאמה ווטסון עשתה עבודה ממש טובה!
    שלחת אותי אל יוטיוב מה שהוביל אותי לסרטון הזה http://www.youtube.com/watch?v=qjWJ4ZWkCow
    ששם רואים ניירס בדיוק כמו שווטסון מגלמת אותה בסרט, לדעתי.
    אני אבדוק גם את pretty wild תכף.

    • אני דווקא צפיתי בזה:

      אני מסכימה איתך שהאופן שבו הן מדברות דומה ואני יכולה לראות שאמה עשתה ניסיון לחקות את אופן הדיבור של אלקסיס, אבל איך שהיא שיחקה ממש נראה כאילו היא מתאמצת, גם לעשות מבטא אמריקאי וגם באופן כללי. הרבה תנועות מיותרות של הגבות שלה היו שם. 🙂
      אלקסיס מדברת ככה אבל זה נשמע טבעי, אצל אמה זה נשמע מאולץ ממש. ואני חושבת באופן כללי שהיא דווקא שחקנית טובה.
      תהני מ-pretty wild!! זה קורע :)))

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s