אורפן בלאק: דברים טובים כן יוצאים מקנדה

בתקופה האחרונה אני מתחילה להתאפס על כל הסדרות החדשות/פחות חדשות שקיבלתי עליהן המלצות ולא יצא לי להגיע אליהן עד כה. ביום ראשון שעבר צפיתי בעונה הראשונה של סדרת הזומבים, In the Flesh. אם כי היא לא זכתה בפוסט משלה, אציין רק שהסדרה, שמכילה בסך הכל שלושה פרקים, הייתה חביבה ביותר ונתנה טוויסט מרענן לז'אנר הזומבים שעד כה לא התחברתי אליו כלל. מומלץ ביותר אם יש לכם שלוש שעות פנויות או משימה מעיקה שאתם מנסים למצוא תירוצים להתחמק ממנה.

or2

לאחר מספר ימים של מנוחה החלטתי לתת הזדמנות לסדרה חדשה בשם אורפן בלאק (Orphan Black) שעליה התחלתי לשמוע יותר ויותר דברים טובים לאחרונה. אורפן בלאק היא סדרת מד"ב קנדית שהייתה משודרת בערוץ BBC America, ועונתה הראשונה הגיעה לקיצה בתחילת יוני. בסדרה מככבת טטיאנה מסלני (Tatiana Maslany), המגלמת את דמותה של שרה מאנינג, עבריינית צעירה שנתקלת בבחורה שנראית בדיוק כמוה, וגונבת את זהותה לאחר שזו משליכה את עצמה על פסי רכבת.

הביקורת הבאה היא ללא ספויילרים, להנאתכם.

אני לא רוצה לחשוף יותר מדי מהעלילה, פרט לדבר אחד מרכזי ולא ספוילרי כי מגלים אותו די מיד והוא העובדה שלמעשה לא מדובר רק בשרה ובחורת פסי הרכבת (ששמה בת') – שרה מגלה כי בנוסף לשתיהן יש עוד כמה בנות שנראות בדיוק כמוה. העלילה סובבת בעיקר סביב שרה, וניסיונותיה להבין את משמעות הגילוי הזה ולהתמודד עם השלכותיו.

or1אני אודה. אני חושבת שאני עדיין לוקה בתסמונת פוסט-צפייה-בסמויה שמונעת ממני להעריך נכונה את טיב הסדרה. הכל נראה כל כך אחרת אחרי הסמויה. אבל! אין ספק שנהניתי. סמכו עליי, אין כל כך צורך לדעת על העלילה מעבר למה שאמרתי עד כה, כי בעוד שהיא מקורית ומעניינת היא לא הדבר המרכזי שמחזיק את הסדרה.

מה, או ליתר דיוק "מי", שמחזיק את הסדרה זו השחקנית הראשית. טטיאנה מסלני הקנדית, שבסדרה מספיקה לגלם שלוש אמריקאיות, שתי בריטיות, גרמניה ואוקראינית, באה אלינו די משום מקום. אמנם יש לה כבר רזומה די ארוך ואפילו פרס בחירת השופטים מפסטיבל סנדאנס על סרטה Grown Up Movie Star, אבל אני די בטוחה שרוב האנשים מעולם לא שמעו עליה. מה שהופך להרבה יותר מרגש את הגילוי שהיא מוכשרת בטירוף.

כמו שאמרתי, בעוד שהעלילה סובבת סביב שרה בעיקר, חוץ ממנה מסלני מופיעה באופן קבוע גם בתור אליסון, קסימה והלנה, ובתור דמויות נוספות בתפקידים אורחים. כל אחת ואחת מהדמויות הללו הינה שונה בתכלית מהאחרות. לכל אחת את המניירות שלה, את אופן הדיבור שלה. מה שמדהים זה שמסלני באמת מצליחה באופן יוצא מן הכלל להביא לידי ביטוי את השוני הזה בין הדמויות.  ישנן סצנות בהן אחת הדמויות נדרשת להתחזות לאחרת ואפילו אז, קל מאוד להבחין בניואנסים של הדמות המקורית שנשמרים בעוד זו מנסה להתחזות לחברתה. מהנה במיוחד גם העובדה שכאשר הדמויות מופיעות ביחד בסצנה, קל מאוד לשכוח שמגלמת אותן אותה שחקנית יחידה שמזגזגת בין דמות לדמות כאילו שזה הדבר הכי קל בעולם.

זה מדהים – חצי מהדמויות בסדרה, אם לא יותר, מגולמות על ידי אותה שחקנית מהממת שמחזיקה את הכל על כתפיה. היה מאוד מאוד קל לסדרה ליפול אילו היא לא הייתה כזאת טובה, אבל מסלני לגמרי מצליחה להפוך את אורפן בלאק לאחת הסדרות המהנות והחזקות של התקופה האחרונה.

or3

ועכשיו שסיימתי עם מכתב האהבה שלי לטטיאנה, מספר שורות על הסדרה. אורפן בלאק היא לא סדרה עמוקה במיוחד. העלילה עתירת האקשן פשוט לא מאפשרת לה להיות כזו, וזה בסדר. אני אודה שישנם כמה סוגיות לקראת אמצע העונה שנידונות כיום גם מחוץ מעולם המד"ב, שהייתי שמחה אם היו מתייחסים אליהן יותר לעומק בסדרה. למשל מה שקוראים לו בסדרה Neolution הוא למעשה פשוט מה שחלקנו מכירים בתור התנועה הטראנס הומניסטית – גישה הגורסת כי אנחנו יכולים להתעלות על המגבלות הביולוגיות שלנו באמצעות הטכנולוגיה. עם משהו דומה התמודדה כראוי בטלסטאר גלקטיקה המופתית, אך במקרה של אורפן בלאק הסוגיה מופיעה כמעין אביזר, ליצור איזה אווירה קריפית של אנשים מטורפים עם זנבות ושיער מצחיק ועיניים מוזרות. הייתי נותנת ליוצרים ליהנות מהספק ואומרת שאולי הם יתייחסו לזה יותר לעומק בעונה הבאה, אבל אני לא חושבת שזה ייקרה. בעוד שאני מוכנה להשלים עם זה, אני חושבת שזה יכול היה להיות דווקא די מעניין.

מעבר לכך, בעוד שהאינטרקציה בין הדמויות של טטיאנה לבין עצמן היא נהדרת, אני מרגישה שמערכות היחסים בין הדמויות הללו לבין שאר הדמויות בסדרה עדיין לא ממש הגיעו לבשלות. יחסיה עם דמויותיהם של ארט, פול, ואפילו פליקס (שעוד איכשהו מתקרב לרמת המורכבות שאני מצפה לה אבל עדיין לא לגמרי), איכשהו עדיין לא עומדים בדרישות, למעט כמה רגעים בודדים פה ושם. כל מה שיש לי להגיד בעניין הזה הוא שהוא קורה גם בסדרות אחרות, ומרבה המזל העלילה מספיק מעניינת בשביל להחליק גם את זה לעת עתה. ספציפית כאן דווקא נראה כי זה משהו שישתפר ככל שהסדרה תתקדם, אם לא במכוון, אז בטוח בגלל שזה יהיה בלתי נמנע לאחר היכרות מספקת עם הדמויות.

or4ולסיום, תמיד כיף לצפות בסדרה עם דמות נשית חזקה, והנה עכשיו אנו זוכים באחת עם כמה וכמה דמויות כאלה. שרה ונספחותיה אינן בחורות מסכנות שצריכות שיצילו אותן. אפילו לא אלה שמשחקות דמויות של "עלמות במצוקה". לכל אחת ואחת מהן יש במידה מסוימת את מה שעושה אותה לחזקה. כמו באפי, סידני בריסטו, ורוניקה מארס, כך גם הן דמויות ראשיות אשר יכולות להיות נשיות ובו בזמן יוזמות ועצמאיות. וזה מבורך.

הסדרה כבר חודשה לעונה שניה, ובינתיים ברשת נשמעים פה ושם רחשים אודות מועמדות לאמי עבור מסלני. האם היא תקבל את המועמדות? היינו רוצים לקוות שכן, אם כי ההיסטוריה של טקסי הפרסים עם סדרות מד"ב באשר הן אינה כל כך מבטיחה. אבל בינינו – מישהו בכלל שם עדיין על טקסי פרסים? בסופו של יום, כל מה שצריך לדעת הוא שאורפן בלאק היא סדרה מעניינת, מרעננת ומיוחדת, אפלה במידה הנכונה, עכשיוית במידה הנכונה, וכזו ששווה לצפות בה ולו רק עבור הופעתה הנהדרת של טטיאנה מסלני היפיפיה.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “אורפן בלאק: דברים טובים כן יוצאים מקנדה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s