מיסא, מיסא: שיר הלל למושיעה הלבנה

ב

אני חייבת להודות שכשחשבתי על פוסט סיכום העונה השלישית של משחקי הכס, הייתי בטוחה, כלומר, תכננתי שזה יהיה פוסט דירוג דמויות סטייל שנה שעברה, רק עם נשים. רציתי לעשות מין דירוג של הנשים האהובות במשחקי הכס. אבל אז בפרקים האחרונים הבנתי שלמעשה, אין כל כך דמויות במשחקי הכס שאני ממש אוהבת – לא נשים ולא גברים. כלומר, יש דמויות שמבדרות אותי ויש כאלה שאני די מחבבת אבל מישהו שבאמת אכפת לי ממנו? לא יודעת. בכל אופן, הרעיון הזה עף סופית מהחלון לאחר שצפיתי אתמול בפרק סיום העונה.

dany4

גילוי נאות: לא קראתי את הספרים, ועל כן מה שנאמר פה הוא על סמך חוויית הצפיה שלי בלבד. יכול להיות שלדברים עליהם בחרתי לכתוב ישנה משמעות בקונטקסט רחב יותר ולכן יש לקחת בערבון מוגבל את הביקורת הזו. נא לא לכתוב ספויילרים מפורשים להמשך הסדרה בתגובות לפוסט.

פרק הסיום היה רק בסדר, עם התקדמות עלילתית מעטה. מסתבר שכולנו היינו מאמורים להיות מופתעים מזה שגילינו שרמזי בולטון הוא רמזי בולטון. זה קרה ולא הותיר עלי רושם מיוחד, מעבר לכך שנהניתי מחוש ההומור שלו. חוץ מזה, אריה ביצעה את הרצח הראשון שלה, שהיה די סבבה. סרסיי וג'יימי התאחדו בעשר שניות שהיו לא מספקות בעליל, אבל בואו נמשיך לחשוב שהם יפצו על כך בעונה הבאה. רון סוונסון אביר הבצל גרם לי להתאהב בו, כמו שעשה שוב ושוב במהלך כל העונה. שיי הייתה מהממת. ייגריט וג'ון המשיכו במגמה שהחלה מאז שהם שכבו, ולא היו כאלה מעניינים.

dany10

שיא הפרק היה ללא ספק הסצינה שבה טייוין שלח את ג'ופרי לישון. אם בשבוע בעבר ציינתי שמסתבר שאני די אוהבת את כל הלאניסטרים (אכן תגלית מרעישה) – הפרק הזה די הצליח להדגים בדיוק למה. ג'ופרי היה אידיוט ומרושע – ההתנהלות שלו הייתה הדבר הכי מבדר שראיתי זה זמן מה. טייוין, כנראה הלאניסטר החביב עלי, היה קר ומחושב כהרגלו, השליט האולטימטיבי שלא שם על אף אחד. הסצינה בין טייוין לטיריון הייתה נפלאה. צ'ארלס דאנס ופיטר דינקלג' תמיד מצליחים להוציא את המיטב ממי שמשחק מולם, וכשהשניים עושים סצנה ביחד זה בכלל תענוג יוצא דופן.

אז למרות ששום דבר מרעיש במיוחד לא קרה בפרק, הכל היה מבחינתי טוב ויפה. חזרנו למתכונת הרגילה, והיחסית רגועה, של משחקי הכס. עד שהגיעה סצנת הסיום של הפרק. ועכשיו אם יורשה לי לשאול – מה לעזאזל זה היה??

אם כך, במהלך הסצנה עומדת לה דאני עם האנטוראג' שלה מחוץ לשערי העיר האחרונה שהיא הצליחה לשחרר ממנהיגיה העריצים בעזרת ג'ורה, שרוצה לשכב איתה, ודאריו נהאריס, שרוצה לשכב איתה. מוטיב חוזר משו. היא מחכה, בזמן שהעבדים הקודמים שהיא שחררה עומדים לפניה עם חניתותיהם מופנות כלפי שערי העיר, מוכנים להגן עליה.

dany6

ואז נפתחות הדלתות, ומאות (אלפי?) עבדים שחומי עור מתחילים לזרום מתוך העיר ולעבר הגברת. הם נעצרים. היא מסתכלת עליהם. הם מסתכלים עליה, מלוכלכים, לבושים בסחבות. היא בתורה, עומדת מעליהם נקיה ובלונדינית מאי פעם, עיניה הכחולות גדולות מאי פעם.

ואז היא אומרת להם – אתם לא חבים לי את החופש שלכם. הוא לא שלי. הוא שייך לכם ועליכם לקחת אותו. ואז שתיקה. ואז לאט לאט מתחילים העבדים שזה עתה שוחררו להשמיע את קולם. מיסא, מיסא, מיסא, הם קוראים. מסתבר ש"מיסא" משמעו "אמא". הם קוראים לה אמא. ואז "מיסא" יורדת אל העם ונותנת להם לגעת בה. והפרק מסתיים בזה שקאליסי עושה קראוד סרפינג בין המשוחררים הטריים לצלילי מוזיקה דרמטית שאמורה להישמע כמו משהו שאמור לעודד ולרגש אותנו.

עכשיו, עזבו את העובדה שברור שהם קיבלו אותה בזרועות פתוחות – זה מה שהאנשים האלה עושים כל החיים – מקבלים את מרותו של המנהיג שלהם ועושים את מה שהוא אומר להם לעשות! הם לא מכירים שום דבר אחר! הרי היא אמרה את זה בעצמה, לא? People learn to love their chains, אמרה הבחורה שבעצמה סובלת מסינדרום שטוקהולם. הם לא יודעים מה לעשות עם עצמם אחרי שכל החיים אמרו להם מה לעשות, אז למה היא מצפה בדיוק? מעבר לכך, היא פשוט באה ומחליטה שצריך לשנות את כל המבנה החברתי של האזור שבו היא נמצאת ולשחרר את כל העבדים בלי לחשוב על ההשלכות. אבל בסדר. בואו נעזוב את זה רגע.

dany2

מה עם העובדה שאנחנו אשכרה רואים את הבחורה הלגמרי לבנה הזו הופכת למושיעה של כל העבדים שחומי העור האלה, פעם אחר פעם? אני יודעת שלא כל הצופים התחברו לתחושת האי נוחות שאני הרגשתי, אבל אני יודעת עובדתית שאני לא היחידה שצפתה בזה וחשבה לעצמה שהם לא היו יכולים לעשות את זה יותר גזעני וקולוניאלי ממה שזה יצא. זה כבר היה מוגזם.

אך גם לפני כן היו רמיזות לבעייתיות הזו בסדרה. בעוד שמשחקי הכס אולי טובה בלאתגר נורמות מגדריות, בערך, היא גרועה כשזה מגיע לגזע. ראשית, את מספר הדמויות הלא לבנות שיש בסדרה אפשר לספור אולי על יד אחת. אגב, זה לא שבספרים גם אין כאלה. למעשה, בספרים ישנן כמה דמויות שפשוט לא זכו להשתתף בסדרה. שנית, כשכבר יש כאלה – הן עבדים, או שפחות מין, או ברברים אנסים (אני מסתכלת עליך חאל דרוגו).

אני לא חושבת שיוצרי הסדרה עושים את זה בכוונה. הם לא יושבים שם וחושבים לעצמם, הו, בואו נעשה איזה סצנה שיהיו בה מסרים לא מודעים של עליונות לבנה! אלא הם פשוט לא חושבים על זה כשהם בונים את הסצנות האלה, או את הסדרה באופן כללי. למעשה, את רוב הסדרות שמשודרות היום בטלויזיה. לפעמים אני חושבת שאנחנו נותנים להם יותר מדי קרדיט והם בעצם באמת גזענים מוצהרים, אבל ניחא, אתן להם לרגע ליהנות מהספק.

dany3

אני לא יודעת גם עד כמה אפשר להגיד שלעשות את זה במודע זה יותר גרוע מלעשות זאת שלא במודע. בהתחשב בעובדה שיש ביקורת חברתית, הרבה פעמים סביב נושא הגזע, בנוגע לכמעט כל סדרה שקיימת, הייתם חושבים שהם ילמדו לשים לב לדברים כאלה! אבל מסתבר שהם לעולם לא לומדים.

ואם במקרה מישהו חשב להשתמש בתירוץ של "אבל כולם בימי הביניים היו לבנים!" או "אבל הם היו לבנים בספרים!" אז אל. ראשית, זה ספר פנטזיה. לא באמת ימי הביניים. לא נראה לי שההיררכיה הגזעית שלכם תקפה ביקום המומצא הזה. ולא נראה לי שמישהו יתרעם על אי דיוקים היסטוריים כאלה ואחרים אלא אם כן הוא דושבג. שנית, אפילו אם הדמויות במקור היו לבנות (אם כי לפי הבנתי זה לא בהכרח מצוין בספרים) – מה זה משנה?? אתם יודעים כמה פעמים עשו את הטריק ההפוך וליהקו אנשים לבנים בתפקיד שהוא לא של דמות לבנה? רמז – לא מעט. הסדרה והספרים לא תואמים אחד לאחד, ככה שאין שום סיבה להתרעם על שינויים כאלה. שוב, אלא אם כן אתם דושים.

הצדקה נוספת שעלולה לעלות היא העובדה שכיום בטלויזיה אנו רואים גזענות, מיזוגניה, הומופוביה ושלל סוגי אלימות אחרים על ימין ועל שמאל. משתמשים בהן ככלי עלילתי המעצב את הדמויות ומערכות היחסים ביניהן. הרבה פעמים השימוש בכלים אלה נעשה להדגיש את זה שאנו אמורים שלא לקבל את התנהגותן של הדמויות המעורבות, שאנו אמורים ללעוג להן בגלל עמדותיהן או מעשיהן האלימים. הפוסט הזה איננו הצעה מתחסדת להדיח אלימויות אלה ממסך הטלויזיה. ההיפך, יש להשתמש בהן באורח ביקורתי שבסופו של יום לא מנציח אותן אלא בא נגדן. והסצנה של דאני, אם כי אולי לא במכוון, הייתה כזו שמנציחה את הדימוי הבעייתי מאוד של המושיע הלבן.

אם משחקי הכס היה קורה בפייסבוק.
אם משחקי הכס היה קורה בפייסבוק.

אם כך, זו הייתה חווית הצפיה שלי מהפרק האחרון. יש שיגידו שאני צבועה, כי אני מדברת ממקום של אשכנזיה תל-אביבית ממעמד הביניים (מה שזה לא אומר בימינו) ועם השכלה אקדמית. כן, אני לעולם לא באמת אצליח להרגיש איך זה להיות במקום אחר בחברה. ומן הסתם יש דברים שאני בכלל לא שמה לב אליהם, שאחרים מוצאים פוגעניים. אבל די, העניין הזה של שילוב מיעוטים בסדרות טלויזיה זה בערך הדבר הכי קל בעולם לעשות! זה לא מסובך!

הגיע הזמן להכיר בעובדה שתכני הטלויזיה שאנו צורכים הן מושפעים והן משפיעים על ההתנהלות החברתית שלנו. טלויזיה הינה אחד ממוצרי הצריכה העיקריים בימינו. זה כלי חינוך לכל דבר. הגיע הזמן להתחיל להתייחס לטלויזיה ברצינות, כמסמך תרבותי בעל השפעה. לדעת שבעוד שכמובן שאנו יכולים לצפות בה רק לשם ההנאה, בו בזמן אנחנו יכולים גם לפחות להיות מודעים לבעייתיות שלעיתים יש בה ולא לשלול את הביקורת על הסף. די כבר להמציא תירוצים ולהגיד שזה רק בידור, ושבשביל ביקורת חברתית צריך ללכת למקום אחר. אנחנו ילדים גדולים, אז בואו נהיה גם צרכני תוכן חכמים.

 להתראות בעונה הבאה!

מודעות פרסומת

6 תגובות הוסף תגובה

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    מאוד מסכימה. ואת לא היחידה ששמה לב לאירוניה הזאת. זה דיי הרס לי את הדמות של דאני, וזה הזכיר לי את סצנת ה- "You are all individuals!" מ-Life of Brian.

    אין לי בעיה עם זה שהיא משחררת עבדים. זה גם בסדר לדעתי שהיא "משנה" את המבנה החברתי של האזור (כאילו מה עדיף, שהיא תשאיר אותם עבדים?). אבל לפחות שתשאיר מישהו בכל עיר שישלוט עליה וינהיג בה דמוקרטיה כמו שצריך.

    וכן, כל הקטע של הקראוד סרפינג היה ממש מגוחך. ואת צודקת. הטלוויזיה באמת סובלת קשות מסטריאופטיזציה וחוסר ייצוג של בני מיעוטים. והסצנה הזאת אכן הייתה חורקת מאוד בקטע הזה.

    רציתי להגיב לך בפוסט לתגובה שכתבת לי, ובמיוחד על הקטע שדאני סובלת מתסמונת שטוקהולם. וכן, אני מסכימה, ואני חושבת שהיחסים שלה, והאהבה שלה לדרוגו הם מאוד בעייתיים בגלל איך שהם התחילו. ובכלל העם הדות'וראקי הוא עם דוחה עד מאוד, וההזדהות שלה עם העם הזה ואימוץ השם של המנהיג לפי השפה שלהם (קאליסי) בעייתיים בעיני. בגלל זה שמחתי כשהיא "איבדה" את הדות'ורקאים בהמשך הסדרה וכולי תקווה שהיא תגיע למי שנותר משם ותטבח בתחת של כל דות'וראקי דוחה שנשאר משם.
    אבל בכל זאת, אני מרגישה שהדמות של דאני קצת יותר מורכבת מ- רק סובלת מתסמונת שטוקהולם. ואולי אני אחפור לך עליה עוד מעט, אני צריכה לגייס את הכוח בשביל זה פשוט.

    בינתיים- הנה סוג של סיכום שלי על הפרק האחרון וגם חלק על כל העונה כולה:

    http://www.tve.co.il/forum/?id=64684

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    פאק… כתבתי תגובה והיא נמחקה לאאאאאא…. טוב בקיצור.
    יש המון אמת בדבריך, והסצנה הזאת הייתה אירונית עד כאב. הזכירה לי את הסצנת ה-"You are all individuals" מ- Life of Brian.

    רציתי גם להגיב לך על התגובה שהגבת לי על הפוסט הקודם, ובמיוחד על העניין שדאני סובלת מתסמונת שטוקהולם. וכן אני מסכימה. ויש משהו מאוד בעייתי ביחסים שלה עם דרוגו. ממש לא אהבתי אותם. ובכלל הדות'וראקי הם עם דוחה. אבל בכל זאת, אני מרגישה שהדמות של דאני מורכבת יותר מזה (וכן, גם אני ממש לא אהבתי את הסצנה שלה בפרק הזה).
    אם יהיה לי כוח, אני ארחיב באריכות יותר על דאני מאוחר יותר.
    בגדול- אחלה פוסט. את תמיד מביאה דברים מזוית אחרת לגמרי ממה שאנשים מתמקדים בהם. ואני מאוד מסכימה עם הסטריאוטיפיזציה והייצוג הלקוי של בני מיעוטים במדיה. זו בעייה מאוד מעצבנת.

    1. נטש הגיב:

      וואי לגמרי הסצנה מחיי בריאן!!!!
      קראתי את התגובה של במסך המפוצל. אני חייבת להודות שאף פעם לא הייתי מעריצה גדולה של דאני אבל זה מצחיק כי אני לא אוהבת אותה בדיוק בגלל שאני כן אוהבת את עומאר, למשל. כי הכל תמיד בא לה בקלות והיא מגניבה ואנחנו יודעים שאנחנו אמורים לאהוב אותה.
      לא יודעת, אני מחבבת אותה אבל אין לי רגשות עזים מאוד כלפיה. גם עכשיו אחרי הפרק הזה אני לא שונאת אותה או משהו, פשוט עצבנית על היוצרים שעשו את הסצנה הזו לכזאת מגוחכת.
      באופן מצחיק, הסדרה דווקא הצליחה ברגעים מסוימים להשכיח ממני את כל הבעיתיות עם דרוגו ולעיתים גם אהבתי אותו. והסצנה מהעונה שעברה שהיא נפגשת איתו ועם הילד שלהם – הרג אותי.
      ותודה!! אני לא יודעת עד כמה מזווית אחרת, אחרי שראיתי את הסצנה ראיתי שדיברו על מה שכתבתי במקומות "לא רשמיים" כמו טוקבקים וכאלה. לא יצא לי לקרוא ביקורות של בלוגרים אחרים אבל זה פשוט מה שבלט לי לעין. אז טוב לדעת שזה מעניין מישהו!

      1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        לא הבנתי את ההשוואה בינה לבין עומאר? את מתכוונת שלו, בניגוד אליה, דברים לא באים בקלות? כי לדעתי דברים באו דיי בקלות גם לו. ואני לא חושבת שהכל הגיע לה בקלות.

        טוב נו.. אני נכנסת לזה. הקטע עם דאני:

        אני מודה. בפרק הראשון אמרתי אוי. הולכים להביא לנו דמות של בחורה מסכנה כזאת שאח שלה מסרסר בה, ואנשים אונסים אותה. ודרוגו היה דוחה בעיני בפרקים הראשונים. עם הזמן זה נראה שזה השתנה, כי נראה שהוא יותר אהב אותה וכיבד אותה. ונכון, גם לי הבעייתיות ביחסים שלהם נשכחה (וכן, גם לי נשבר הלב בסצנה בסוף עונה 2). אבל זה עוד יותר נורא. כי אני זוכרת שהסקסולוגית הזאת שלה בפרק 2 אאל"ט "לימדה אותה איך לענג אותו"- ואז הוא כאילו מתאהב בה, וכל המסר הזה כ"כ דפוק- למדי איך לענג את האנס שלך, והוא יתאהב בך… בלע.
        עוד יותר לא אהבתי כשהיא נכנסה להריון ואמרה שהבן שלה יהיה זה שימלוך על הכס- והייתי כזה אוי, עוד פעם דמות של אמא מיוסרת של המלך. דיי יש מספיק כאלה.
        אבל בפעם הראשונה נראה לי שנדלק אצלי משהו בנוגע אליה היה כשהדות'וראקי כובשים איזה עם ואונסים את הנשים, והיא דורשת מהם לא לאנוס את הנשים. הייתי כזה- או או.. משהו קורה פה. ואז היה את כל קו העלילה עם זה שהיא סומכת על המכשפה הזאת והמכשפה דופקת אותה עם הילד ועם דרוגו. ובהתחלה הייתי כולי- איזה כלבה המכשפה הזאת, הרי דאני הייתה היחידה שהייתה טובה אליה. אבל אז הגיעה השיחה הזאת שהיא מסבירה לדאני למה היא עשתה את זה- והייתי כזה – שיט היא צודקת. הדות'וראקי לקחו את העם שלה כעבדים, הרסו את כל המבנים שלהם, אז מה, היא אמורה להודות לדאני על זה שמנעה מהם לאנוס את הנשים עוד קצת?
        מאוד אהבתי את הרגע הזה, כי זה היה מאוד אפור. וכשדאני שורפת אותה בסוף הרגשתי אמביוולנטיות גדולה.
        ואני לא מסכימה שהכל מגיע לדאני בקלות ממש לא. היא לוקחת המון סיכונים. נכון שיש לה כמה פריווילגיות, אני לא אשקר. העובדה שיש לה את הכוחות האלה להיות "אם הדרקונים" או וואטאבר, זה לא משהו שהיא הרוויחה. אבל מה שיפה בה לדעתי זה, שלמרות שיש לה כוח, היא לא מנצלת אותו לרעה אלא רוצה לעשות טוב.
        וכמו שאמרתי- היא לוקחת סיכונים- למשל בסוף עונה 1- כשהיא נכנסה לאש- ג'ורה דיבר על זה כאילו זה משימת התאבדות. היא גם נדדה עם השבט של במדבר עד שהגיע לעיר הזאת עם הקוסמים. ובסוף עונה 2 היא גם לוקחת סיכון כשהיא נכנסת למקום האשליות הזה- וגו'רה אומר לה שהיא אולי לא תצא משם.
        וגם נגיד, אוקי היא כבשה את העיר הראשונה עם הבלתי טמאים, אבל כשהיא מגיע לעיר השנייה, ג'ורה אומר לה שיש לה מספיק אנשים והיא לא צריכה לכבוד את העיר- והיא אומרת שהיא תעשה את זה בכל זאת כי יש שם עבדים. ואוקי, יש השלכות לשחרור עבדים וכל זה. אבל היא לפחות מנסה! היא פחות עושה משהו אוקי. מה, זה יותר טוב שהיא פשוט תשאיר את השליטים האלה להמשיך להעביד אנשים? לא אמורים להיות לה את כל התשובות. וגם אין לה את הכוח המוחלט. אני מניחה שהיא רוצה לכבוש את הכס, ואז לעשות מעין רפורמה, אבל בינתיים היא צריכה להמשיך ללכת, היא עושה מה שהיא יכולה תוך כדי תנועה. ואני יודעת שהיא עושה את זה כי היא מבינה איך זה להיות לא חופשיה בעצמה- וזה בעיני סוג של שחרור מתסמונת השטוקהולם- כי היא כבר לא מזדהה עם כל השליטים הדוחים האלה שקוראים לה זונה כל פעם, היא כזה מסתכלת עליהם במבט של חכו, חכו. אז איך שאני רואה את זה היא הצליחה להשתחרר מהתסמונת הזאת, ובדיאבד אני שמחה שדרוגו מת, וגם שהילד שלה. כי אני לא רוצה שהם ישלטו- אני רוצה שהיא תשלוט.
        וכמו שאמרתי, כן יש לה יתרונות ופריוויליגיות, כמו הדרקונים. אבל זה באותה מידה אפשר לומר שלסטאניס יש פריווליגיות בגלל האישה האדומה הזאת עם הכוחות. אבל הוא משתמש בזה לרעה. הוא לא מנסה לעזור לאנשים באמצעות זה. הוא רוצה את הכס רק כי זה שלו ע"פ תואר, אבל לא עושה רושם שהוא רוצה להיות מלך טוב. ואף אחד בעצם לא. לא גרג'וי האב (אם הוא בכלל במירוץ, לא ברור), לא פריי, בטח לא ג'ופרי כמובן. היא היחידה שנראה שיכולה להיות שליטה טובה כי היא יודעת דיכוי מהו. (בעצם רוב גם היה יכול להיות מנהיג רחום, אבל זה היסטוריה, והוא גם ככה אמר שהוא לא רוצה את הכס, אלא רק להיות מלך הצפון)
        אני גם הייתי מוותרת על כל הסצנות שהעם מרעיף עליה את אהבתו. זה מעצבן. הם לא צריכים להודות לה ששיחררה אותם.
        אבל אני לא מסכימה שהכל בא לה בקלות, או שאין לה מכשולים, או שהיא לא עושה החלטות קשות, או שהיא לא משלמת לפעמים על ההחלטות שלה (במקרה דרוגו והילד למשל).
        סוף חפירה.

        1. נטש הגיב:

          לגבי עומאר – כן זה מה שהתכוונתי. שתיהן דמויות שדברים באים להן בקלות אבל אותה אני לא אוהבת ואותו אני ממש כן. אז זה מעניין למה אותו ולא אותה. כאילו אני יכולה להסביר לעצמי למה פחות או יותר אבל ממבט ראשון זה לא כזה אינטואיטיבי להבין במה הם בדיוק שונים.

          הקטע הוא שבסופו של דבר את יודעת שהיא תצליח איכשהו. ההשוואה לסטאניס מעניינת אבל לדעתי לא ממש מתאימה כי הוא, ביחס אליה, בחור ממש עלוב וחסר עמוד שדרה שנשלט בכלל על ידי מישהי אחרת. ואנשים די יודעים שהוא כזה. דאני לעומת זאת נאהבת על ידי כל.

  3. נדב הגיב:

    כל הקטע האחרון של שחרור העבדים היווה פשוט העתק נוסחתי של הסצנה הקודמת מאסטאפור, וההשוואה בין דאינריז לעומאר מהסמויה אכן במקומה. שתיהן דמויות שהכול הולך להן בקלות: הן טובות לב, חכמות, מוסריות, יפות ומצליחות. וזה כמובן כשכל הסיכויים הם לכאורה נגדיהן. בדיוק מהסיבה הזו הן הדמויות הפחות מעניינות בשתי הסדרות האלו. החוליה החלשה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s