גשמי קאסטמיר: המקום אליו חלומות הולכים למות

השבוע שודרה בארה"ב הסצנה שלה חיכו בציפיה קוראי ספרי משחקי הכס – הידועה גם בשם החתונה האדומה. התגובות, כמובן, היו קיצוניות.

לטובת כל מי שטרם צפה, שאר הפוסט בפנים. ******ספויילרים למשחקי הכס 309******

got3

אני לא קראתי את הספרים, אבל על החתונה האדומה אני שומעת כבר חודשים ולגבי מותו של רוב סטארק גם ספויילרתי בטעות. שום דבר רשמי, אבל כמו שגילו השבוע רבים מהצופים שלא הספיקו לראות את הפרק, לא צריך להגיד שום דבר במפורש בשביל להבין שהולך להיות מרחץ דמים. אז במקרה שלי נראה לי שזה היה משהו כמו טוקבק שמישהו כתב, בסגנון "רוב :(". לא צריך יותר מזה בשביל להסיק מסקנות.

הסצנה לא לגמרי נהרסה לי כי לא היה לי מושג לגבי טליסה וקאט, ולא לגבי אריה, שהכי נדפקת בכל הסיפור.כאילו, תמיד. ועם זאת, אני חושבת שאם לא היה לי מושג מה הולך לקרות התגובה שלי הייתה הרבה יותר קיצונית. אז תנחומיי לכל מי שהצליח להתרחק מספויילרים.

צפו בלינק הבא בסצנה המלאה, אם אתם יכולים להתמודד עם זה שוב:

אחרי שנרגעתי קצת, התחלתי לדון בפרק עם ידיד שגם ראה את הפרק וטען שהסצנה הזו רק הדגישה את העובדה שבתכל'ס, משחקי הכס היא לא סדרה כזו טובה. כלומר, הסצנה הייתה טובה, מה שהדגיש כמה כל שאר העונה הייתה ממוצעת. וגם לדעתי, היא הייתה די איטית. אבל זה לא בהכרח מעיד על היותה משעממת.

כך שאני לא בטוחה שאני מסכימה עם זה שיש יותר מדי התלהבות ממשחקי הכס. כן, אני מניחה, יש סדרות טובות יותר. אבל יש גם כאלה שהן הרבה יותר גרועות. זו לא הנקודה. היא לא מעניינת באופן שמד מן לא מעניינת – שום דבר לא באמת קורה שם רוב הזמן. אבל ככל שצופים יותר, כך גם יותר לומדים להכיר את הדמויות ובאיזהשהו שלב רק ההתנהלות היומיומית שלהן הופכת למעניינת בפני עצמה.

GoT1

אבל ישנה גם תיאוריה אחרת ללמה הסדרה הזו כל כך מצליחה, והיא די מתיישבת עם הטענה שמשחקי הכס, בשורה התחתונה, היא לא באמת כל כך טובה. ולא, זה לא כל הציצים. התיאוריה היא שבעצם מה שמחזיק את הסדרה הוא כל אותם הרגעים שמשהו ממש רע ומפתיע קורה. כהוכחה, פחות או יותר כ-ל מי שאני מכירה, באינטרנט ומחוצה לו, רק מדבר על הפרק החדש. ואם כי אני לא צופה במתים המהלכים, מדברים שקראתי פה ושם יש לי הרגשה שגם בה המצב די דומה.

אז מה זה אומר? מבחינתי, זה רק מדגים את מה שכולנו כבר חושבים הרבה זמן. כולנו עוברים תהליך של דסנסיטיזציה, בהרבה תחומים שלאו דווקא קשורים לתכנים הבידוריים שאנחנו צורכים. זה גם יותר מסתם התפקחות, זה סוג של אובדן אמון בהכל. אני מניחה שיש שיגידו שזה מה שקורה כשמתחילים לשחק בעולם של המבוגרים, אבל משום מה נראה לי שכמות האנשים הציניים גדלה משמעותית בעשורים האחרונים. הרבה מזה זה באמת בגלל התקשורת הפופולארית. אנחנו רואים הרבה יותר אלימות, הרבה יותר מין, הרבה יותר מדי דברים שעד התקופה האחרונה היו טאבו עד שהגיעו הטלויזיה והאינטרנט לכל בית.

got2

אבל נחזור לענייננו. הנקודה היא שהשבוע משחקי הכס סיפקה לנו שילוב קטלני במיוחד של רע+מפתיע. מי היה מאמין שאחרי מותו האכזרי של נד סטארק יגיעו לקיצם באכזריות כזו גם חייהם של בנו הבכור, אשתו ונכדו העתידי? מי היה מאמין שאריה תגיע אליהם בדיוק באותו הרגע שבו הכל כבר אבוד? אפילו את הכלב הם הרגו, וכולנו יודעים שזה באמת בלתי נסלח. ולא רק זה, אלא שבנוסף לא קיימת בעיה של אמינות, שכן התקרית מתקיימת במרחב פנטסטי שבו מבחינתנו רוב מה שייקרה ייראה לנו לגיטימי.

הסצנה כמובן עוררה סערת רגשות יוצאת דופן בקרב רבים מצופי הסדרה. הרבה צרחות ובכי היו מעורבים בעניין. הרבה לחץ עבור מי שכבר ידע פחות או יותר מה הולך לקרות. בשורה התחתונה – עליה משמעותית בקצב הלב אצל רוב הצופים, בשלב כזה או אחר. אתם מבינים, זה גרם לאנשים להרגיש משהו עז, אך במרחב מוגן לחלוטין. במשחקי הכס לא כל שבוע אנו זוכים לצפות בסצנה שגורמת לנו להרגיש ככה, מה שמונע מאלמנט ההפתעה האכזרית מלהישחק ומלאבד את ערכו. להיפך, נותנים לנו מספיק זמו להתכונן ולהתחבר אל הדמויות, או לפחות ללמוד להכיר אותן מספיק, ואז מפילים עלינו סצנה כזו שמפצה על כל אותם הפרקים שלכאורה לא קרה בהם דבר. רגע לפני שאנחנו מכריזים על הסדרה כמשעממת, הם עושים לנו ריסטארט חסר רחמים.

האם יהיו אנשים שאחרי הפרק הזה יוותרו לחלוטין על המשך צפיה בסדרה? יש סיכוי. אני שומעת כאלה טענות לפעמים: "וואו, אם יהרגו את ______ אני מפסיק/ה לצפות". אבל זה לא בגלל האכזריות שבהריגת הדמות עצמה, אלא בגלל שעבור אנשים מסוימים העניין שבסדרה גלום בדמות אחת בלבד. וזה בסדר. אך אלא אם כן היו צופים שעבורם רוב סטארק היה הסיבה היחידה לצפות בסדרה, לדעתי החוויה הטראומטית של החתונה האדומה הגבירה לאין ערוך את המשיכה של הסדרה.

NEVER FORGET

NEVER FORGET

מה הייתה החוויה שלכם מהפרק? האם יש דמות שעם מותה לא תסכימו להשלים? ואיזה צד במלחמה אנחנו אמורים לקחת עכשיו שחצי מה-Good Guys מתים??

תודה לכם ג'.ר.ר מרטין ו-HBO, על סצנה מעולה. וגם לכו להזדיין יא קקות. אפילו את הכלב הרגתם.

קישורים נוספים:

נתראה בשבוע הבא, בפרק סיום העונה!

בונוס: לפוסט הקודם בבלוג על משחקי הכס היה אופי הרבה יותר אופטימי.

מודעות פרסומת

13 מחשבות על “גשמי קאסטמיר: המקום אליו חלומות הולכים למות

    • כן, אני יודעת שזה זאב ולא כלב (אם כי זאב זה סוג של כלב אבל פסדר)
      הנקודה שלי הייתה שזו התגובה שהייתה לי (ולאנשים אחרים) כשזה קרה – no, not the puppy!
      🙂

  1. אני ממש לא מסכים עם זה שהעונה הייתה משעממת. היא הייתה איטית יותר, נכון, וזה נובע מזה שהיא מבוססת רק על חצי ראשון של ספר ולא על ספר שלם, אבל מבחינת איכות הכתיבה, הבימוי ובמיוחד המשחק היא הייתה ברמה מאוד מאוד גבוהה, והפרק הזה שם עליה את החותם בתור אחת העונות הטלוויזיוניות הגדולות שראיתי, ביחד עם העונה הרביעית של שובר שורות והשלישית של הסמויה.

    • אני חושבת שהיא הייתה קצת משעממת ברגעים. זה לא אומר שהם היו מיותרים בהכרח, אלא שפשוט לא כזה עניין אותי.
      ולגבי ההשוואה לש"ש והסמויה….אני ממש לא מסכימה! אני לא מסוגלת לתאר לעצמי בכלל שום השוואה של משחקי הכס לשתי הסדרות האלה. כן, היא איכותית יחסית להרבה דברים אחרים אבל לדעתי ממש לא באותה סקאלה כמו השתיים האלה. 🙂

      • totally!
        אתם שמים אותה על אותה סקאלה כמו שו"שו והסמויה? הנפל לכם בורג? אם כל הכבוד, היא לא קרובה לדגדג אותם. ואם כבר, יובל- עונה רביעית של שו"שו? באמת? לדעתי היא הכי פחות טובה (לא גרועה חו"ח, היא עדיין חלק מהסדרה המדהימה הזאת- hence, טוב יותר כמעט מכל דבר שקיים. אבל ביחס לעצמה, היא העונה הפחות טובה, מהודקת, אמיצה וזורמת). אפילו מה ששודר בנתיים מעונה 5 עולה עליה עשרות מונים.
        לגבי עונה 3 של הסמויה- מסכימה. אכן העונה הטובה ביותר בה.

  2. הסצנה המטורפת הזו היא הזדמנות מצויינת להגיב לבלוג החמוד הזה שאנלימושג איך הגעתי אליו.
    אהבתי כמעט כל פוסט בחצי שנה האחרונה, במיוחד את הסרטים והטלוויזיה.
    עד כאן בכללי.

    ועכשיו לThrones.
    עונה משעממת? אתם מטורפים? מה שמייחד את הסדרה הזו זה שגם השקט הוא מעניין.
    אתם ממש מריחים את הסערה שאוטוטו מגיעה.
    ועוד משהו. בכל סדרה אתם יודעים בסופו של דבר שהכל יהיה טוב.
    סקופילד יצליח להימלט, קייט וסוייר יצליחו לצאת מהאי וניל קפרי תמיד יקמבן את כולם.
    במשחקי הכס אין כללים. אובווייסלי שלא יהרגו את נד סטארק? בום
    את רוב? טראח
    שוברים את הכלים.
    זה מה שגורם לסדרה להראות אמיתית כל כך.
    סיום החפירה.

    • תודה רבה!

      לגבי משחקי הכס, כל אחד ודעתו. היו חלקים בעונה הזו שלא עניינו אותי בכלל, לא שהם היו מיותרים. פשוט לא היה לי אכפת.
      לגבי אפקט ההפתעה, בדיוק כמו שכתבתי בפוסט זה לדעתי בעיקר מה שמחזיק את הצופים. אם לא היו עושים את הסצנות הקיצוניות האלה קרוב לודאי שלהרבה פחות אנשים היה אכפת מהסדרה הזו. ככה שבעניין זה אנחנו סך הכל די מסכימים 🙂
      אגב, שבירת הכלים הזו לאחרונה היא לא אקסקלוסיבית למשחקי הכס. קח למשל את שובר שורות או הסמויה שכתבתי עליהן, או הסופרנוס. אמנם לא קרה בהן שום דבר שהוא עד כדי כך קיצוני, אבל לא חסרות בסדרות האלה הפתעות לא נעימות.
      הטלויזיה באופן כללי לדעתי הולכת לכיוון יותר אכזרי בעשור האחרון. שוב, מאותה הסיבה שכתבתי בפוסט – כי אנחנו פחות רגישים ממה שהיינו לפני כמה שנים. אף אחד כבר לא בטוח. 🙂

  3. היי נט.. פוסט מעניין. בעיקרון השלמתי את משחקי הכס ממש לא מזמן. וכשיצא הפרק הזה עם כל הבאז מסביב הייתי בפרק 303, וזה שיגע אותי, אז עשיתי צפיית בולמוס, והשלמתי את הפרקים בקצב הרבה יותר מהיר כדי לדעת על מה פאקינג כולם מדברים (שזה קצת חבל לי, כאילו יותר נהניתי לצפות בקצב שלי, אבל הפחד מספויילרים + הסקרנות עשתה את שלה. נו מיילא).

    אז יש לי הרבה מה להגיד על הסדרה באופן כללי, אבל בגלל המהירות שהשלמתי את הכל קשה לי לעשות סדר בדברים. בקשר לפרק הספציפי הזה- כן היה אלמנט שוק קצת (אם כי מתון בהרבה, ידעתי שהולך להיות משהו דרמטי). אבל מעבר לזה גם כי אני לא כזה אוהבת את הדמויות שמתו, וברצינות לא כזה אכפת לי שהם מתו.
    בגדול הגעתי למסקנה שיש 3 קבוצות של דמויות/ קווי עלילה בשבילי בתכנית-
    1. דמויות שאם הם ימותו אני ארד על ברכי ואצעק nooooooooooo!!!, בקבוצה הזאת- ולפי סדר החשיבות הזה: 1. דאנירס. 2. טיריון ומקום שלישי תיקו בין אריה לג'יימי, תלוי בעונה/בפרק/בסצנה.
    2. דמויות שאני מחבבת לפעמים, לפעמים לא. שכנראה אני אתבאס אם הם ימותו, אבל זה לא יכניס אותי לטראומה (כמו למשל האח הצעיר ההומו של סטאניס שמת, היה קצת חבל לי, חיבבתי אותו).בין היתר בקבוצה הזאת- בריאן, ג'ון שלג וייגריט, הממזר הזה מה שמו (החבר של אריה), סאם ועוד כל מיני שאני לא זוכרת כרגע.
    3. אנשים שממש מעצבנים אותי, ואני אפילו רוצה שימותו, כי נמאס לי כבר מהעלילה שלהם. (ולא- אני רוצה שימותו בקטע שאני שונאת אותם כי הם חארות כמו ג'ופרי- זה אפילו מוזר, אני לא חושבת שיעשה טוב לסדרה אם ג'ופרי ימות, כי הוא משמש כלי כ"כ חשוב- מישהו שהצופים יכולים כ"כ לשנוא שאנחנו כ"כ רוצים שמישהו ינצח אותו. ברגע שהוא ימות זה יהיה כזה- meh.. מה זה משנה כבר מי שולט. אני מדברת על דמויות שנראה לי שאני אמורה לאהוב.. או לסמפט או להתעניין בהם או משהו, אבל הם פשוט מעצבנים אותי). בינם בראן (הילד הנכה שחולם אותו חלום כבר פאקינג 3 עונות. תודה שנזכרתם להגיד לנו שזה אומר שיש לו יכולות להיכנס לתוך מוח של אנשים/חיות. אבל למה פאקינג להראות אותה סצנה של החלום 3 פאקינג עונות, בלי לתת רמז על משמעות של הדבר הזה?!), וכל החבורה שלו. סטאניס- וכל מי שקשור אליו.. בלע… המכשפה שיולדים שדים, האישה המוזרה שלו עם האינקובאטורים של הוולדים, אביר הבצל המשעמם והטיפש הזה. רק הילדה שלו חמודה ומכמירת לב. אבל למה חוץ ממנה כל הדמויות שקשורות אליו כאלה משעממות או מוזרות, או מעצבנות? אין לי בעיה שיהרגו את כל קו העלילה שלו. ת'יאון וקו עלילת העינויים שלו. אוף שיהרגו אותו כבר. הייתי בטוחה שהוא מת בסוף עונה שעברה, התבאסתי שלא. וכאלה.

    רוב, אישתו והאמא היו איפשהו בין הקבוצה ה-2 ל-3. לא יודעת. פשוט לא היה לי כ"כ אכפת מהם. לכן באמת לא לקחתי קשה את המוות שלהם (חוץ מהרחמים על אריה המסכנה. פאק, כמה טראומות ילדה אחת יכולה לסבול?)

    אבל מעניין אותי דווקא הסוג של דיון שפתחת (בפוסט, והמשכת בתגובות עם אזכורי סדרות) לגבי עניין דיסנסיטיזציה, אז באמת חשבתי על זה וניסיתי לגבש מה אני חושבת לגבי כל העניין הזה. אני לא בטוחה שיש לי מסקנה- אבל כמה תובנות שהגעתי אליהן בעקבות המחשבה הזאת וגם בעקבות זה שלא היה לי כזה אכפת שהסטארקים מתו.
    אז ראשית- נכון שסדרות היום הרבה יותר אמיצות בקטע של להרוג דמויות, לשבור מוסכמות וכו'. אבל תחשבו שניה. הרי אלימות והרג היו בקולנוע שנים- אבל תשימו לב לשוני בתגובה שלנו ל-2 סצנות של טבח- שניהם מאותו פרק! האחת שהלוחמים של דאני כובשים את העיר ואנחנו רואים אותם שוחטים את הלוחמים של העיר הזאת, אבל אנחנו בקושי מזדעזעים כי אני לא מכירים את האנשים האלה. מצד שני- הרצח של רוב, אשתו והאמא מזעזע את רוב הצופים הרבה יותר- רק כי אנחנו מכירים אותם. אבל בעצם מראשית ימי הקולנוע היו סצנות מלחמה אפיות שבהם נטבחו אלפי אנשים, ואנחנו נהנינו לראות. זה רק כשאנחנו "מכירים" את הדמויות אנחנו מזדעזעים.

    מחשבה נוספת- קודם כל, אחרי פרק 9 בעונה 1- כשראיתי שכולם מתפעלים מהתעוזה של היוצרים להרוג את נד- הדמות הכביכול ראשית וזה שכולם אמרו שאף סדרת טלוויזיה לא עשתה דבר כזה עד עכשיו. באתי להגיד- הלו- הסמויה כאילו?? נכון, בסמויה אולי לא ממש הייתה דמות ראשית לגמרי- אבל גם פה לא! כי יש מליון קווי עלילה. אבל הסמויה הרגה בלי למצמץ דמויות אהובות עלי ביותר, דמויות שכ"כ נקשרתי אליהם. בכזו אכזריות. והרגה גם דמויות שהיו בין הדמויות הראשיות בעונה שלהם ולא חיכתה לסוף הסדרה כדי לטבוח בדמויות חשובות ומרכזיות. ושם באמת הייתה לי את התחושה שאף אחד לא חסין, ושאסור להיקשר לאף דמות- ובכל זאת נקשרתי ובכל זאת כאבתי- ושם תחושת האימה שלי הייתה הרבה יותר גדולה כי היו בה הרבה יותר דמויות שאהבתי/היו חשובות לי מאשר ב"משחקי הכס".
    וכן כמו שציינת- הסופרנוס, שובר שורות, הסמויה- כולם שוברים עוד ועוד מוסכמות טלוויזיוניות שהרבה יותר קשות/אמיצות בעיני מאשר "להרוג את הדמות הטובה/ראשית". למשל- לגרום לדמות הראשית לסבול, או להפוך אותה לרעה או שהיא תעשה משהו מזעזע נתפס בעיני כ-הרבה יותר אמיץ מאשר להרוג אותה.
    שלא לדבר על אוז- שהיא הסדרה הכי אמיצה שראיתי. לגמרי הכי אמיצה. שלא רק הרגה דמויות על ימין ועל שמאל (למרות שהייתה טיפה פחות אמיצה מהסמויה לטעמי בקטע הזה. לא משנה לא רוצה לספלייר). אבל האומץ הכ"כ גדול שלה מתבטא בכ"כ הרבה דברים וגובר בכ"כ הרבה אספקטים לדעתי על משחקי הכס- ראשית- לצלם סדרה שלמה בפאקינג כותלי כלא. זה קשה. זה מדכא (היו מעט מאוד סצנות שצולמו מחוץ לכלא, והם תמיד לא היו חלק מהעלילה, או שהיו פלשבקים, ואחת מהם כזכור לי הייתה חלום). יותר מזה, נראה לי שאף דמות בסדרה לא הייתה "טובה". לעשות סדרה מדמויות שנעות בין אפורות למפלצות *זה* פאקינג אמיץ! ועוד יותר.. הייתה לסדרה את יכולת העינוי הכ"כ גדולה הזאת כל פעם לפתח לנו תקוות לגבי שיקום של דמות מסוימת, לגבי זה שהוא מוצא קצת יותר אנושיות שבהם רק כדי לרסק לנו אותה בפרצוף. ואפרופו עינוי, אם כבר מדברים, אני חושבת שהיו שם סצנות עינוי שלא היו מביישות את משחקי הכס, כך שגם באספקט הזה היא לא חלוצה (אונס, ברוטאליות, אלימות, והרבה הרבה). וזו הפאקינג הסדרה היחידה נראה לי בתולדות האנושות שהייתה בה יותר עירום גברי מנשי (הלל-פאקינג-לויה).
    ולכן זה ממש נשגב מבינתי איך בוגרי הסופרנוס/הסמויה/אוז/שובר שורות כ"כ הזדעזעו מהמהלך הספציפי בפרק הזה, וגם מהריגת נד שהוציאה ממני תגובה של meh (וגם קצת צפיתי אותה כי דושבגים ספליירו לי שדמות חשובה עומדת למות בסוף עונה 1. מעניין מאוד מי). אבל זה אחד ממסתרי העולם כנראה

    אבל מחשבה אחרונה ונראה לי הכי חשוב שהגעתי אליה. חשבתי על העניין הזה- מתי סדרה/סרט גורמים לי לבכות, באיזה קטעים? ומה שובר לי את הלב? ובמבט לאחור כשאני זכרת בכל הרגעים שגרמו לי לבכות בסדרות/סרטים, כמעט אף אחד מהם לא הייתה במוות של דמות. אפילו בפוסט שכתבת על הסמויה והגבתי אליו- כשפירטתי את רגעי הבכי שלי בסמויה, אף אחד מהם לא היה במוות של דמות. וכשחשבתי על זה יותר לעומק גיליתי שזה ככה איתי בד"כ. אני כמעט ולא בוכה או יותר מדי מרגישה טראומה ממוות של דמות. אבל זה לא שהלב שלי לא יכול להישבר לרסיסים. ואני חושבת שפשוט שהגעתי למסקנה שאני לא חושבת שמוות זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לבן אדם.
    למשל, כשדמות שאני מאוד אוהבת סובלת, כשמשהו נלקח ממנה, כשאני פתאום תופסת איזה חיים חרא יש לה- זה כואב לי. זה מרגיש לי הרבה יותר גרוע ממוות.
    ואם כבר אני בוכה בסצנת מוות, נראה לי שזה בד"כ לא בגלל המוות עצמו, אלא בגלל איך שזה משפיע על האנשים מסביב (למשל- סצנה שבה תינוק ימות לאמא בידיים- אולי אני אבכה- בגלל האמא, לא בגלל התינוק). וכאמור בפרק הזה הרבה יותר כאב לי על אריה, והיא פאקינג גם ראתה את אותם הורגים את הזאב! את הפאקינג זאב!! והשוט הזה שהוא מתמוטט והיא רואה את הראש שלו מונח כזה על הרצפה דרך החריץ. אלוהים ישמור. כמה אפשר להתעלל בילדה תגידו לי!!
    אז לא יודעת אם עברתי תהליך דסנסיטיזציה. ואולי בכלל אני מראש רגישה פחות מרוב האנשים, או רגישה לדברים אחרים מרוב האנשים (וזה מתבטא אצלי בהרבה תחומים בחיים). אבל אני עדיין מרגישה שאני יכולה מאוד לכאוב על מה שאני רואה בטלוויזיה/סרטים.
    ואולי אף להיפך, אולי העובדה שאני לא הזדעזעתי אומרת שאני עברתי כבר מחוסנת לדברים כאלה, אבל העובדה שרוב הצופים כן, דווקא סותרת את הפיכתנו לפחות רגישים.
    ואגב, אני מסכימה איתך, אני לא מעריצה אובססיבית של משחקי הכס. מבחינתי זו סדרה כייפית מאוד, אני נהנית מאוד לצפות בה. יש בה דברים מדהימים- בעיקר הויזואליות, יש קווי עלילה ודמויות מעניינות מאוד, יש גם הרבה מגרעות – כמו מריחות, דמויות משעממות, ציצים (בעיקר מה שמעצבן אותי זה היחס של 1000:1 שוטים של ציצים וכוס לזין) וכו' וכו'. זו עדיין סדרה מאוד כייפית שאני נהנית לראות. אני לא חושבת שהיא פורצת דרך בשום תחום (אולי רק בקטע הויזואלי), והיא גם לא נכנסה לי ללב כמו סדרות אחרות. הכי חשוב, היא באמת לא עשתה שום דבר אחר שלא ראיתי שסדרה אחרת עושה. ולכן היא לא פורצת דרך מבחינתי בשום אספקט (למרות שאולי, בעצם רק בקז'ואליות של גילוי האריות שיש בה. אולי רק בזה).

    ואולי בגלל הסיבה הזאת, אצלי אישיתי ספציפית, סצנת החתונה והפרק הזה ספציפית לא היו סף ההתרגשות שלי מהעונה הזאת. הסצנות הכי חזקות שלה לדעתי בסדר עולה:

    3. חותכים לג'יימי את היד- גם בגלל ההפתעה, ואפקט ה- fucking A, אבל לא רק. כי הראו דברים יותר מזעזעים רק לשם זעזוע שכבר התחילו לשעמם אותי (ייסורי ת'יאן הצעיר המפהיקים). זה היה בעיקר כי זה לא רק לשם הזעזוע, כי ידעתי שחייב להיות לאקט הזה אימפקט משמעותי על הדמות של ג'יימי. וצדקתי, זה באמת היה ההתחלה של תהליך השיקום היפייפה שעברה הדמות שלו העונה הזאת ושדירגה אותו מבחינתי לבין הדמויות האהובות עלי בסדרה כולה.
    2. הדוב. כי פאקינג ג'יימי מזנק לבור בשביל בריאן – איך זה יכול לא להיות אדיר? והדוב בכלל… זה היה רמות awesomeness ברמה של דרקונים של דאני.
    1. פאקינג דאני משחררת את צבא העבדים וה- "דרקון הוא לא עבד". אלוהים זאת הייתה סצנה פשוט מושלמת ברמות אורגזמיות. גם בגלל הויזואליות, גם בגלל האפיות וגם בגלל המשמעות. והיא קיבעה את דאני סופית כדמות האהובה עלי – ולגמרי זאת שצריכה לשלוט. יש לה את השילוב האופטימאלי בין כוח, אומץ לב, ונדיבות- שהופך אותה גם לראוייה לשלוט, וגם לכזאת שאשכרה לעולם לגמרי ייטב אם היא תשלוט עליו- כי היא היחידה מבין כל המתמודדים שיכולה לעשות טוב, ולא רוצה לשלוט רק כדי לשלוט.

    וזה מביא אותי לשאלה האחרונה שלך- איזה דמות, אם תמות, אני בטח אגיד – זהו אני מפסיקה לראות (אבל בטח לא אפסיק, אבל ברצינות זה יכאב)- ללא ספק דאני, אבל לא בעיקר בגלל שיכאב לי המוות שלה (כאילו כן, גם יכאב לי על זה מן הסתם). אלא כי כמו שאמרתי- בלעדיה, לא אכפת לי כבר מי שולט, כולם דושים, אף אחד לא יותר טוב מהשני. אף אחד לא ינצל את המלכות כדי לעשות טוב כמוה. ואם היא לא זו שתשלוט בסוף, אין טעם לכל המלחמות האלה מבחינתי. כמו שג'ורה אמר לה- "אני מסכל עליך ולא מאמין שאת אמיתית". אני לגמרי מבינה למה הוא מאוהב בה, גם אני מאוד קרובה להתאהב בה 🙂

    טוב אז חפרתי הרבה, ואני יכולה לחפור עוד. אבל נראה לי מספיק להפעם.

    • אין מעיין את הורסת אותי עם התגובות שלך!!!!! בקטע טוב כמובן, תמשיכי כך :))
      להגיב לך על הכל יהיה כמו לכתוב פוסט בפני עצמו מה שאני חוששת שאין לי כל כך זמן לעשות כרגע אבל הנה כמה נקודות קצרות שצצו לי במהלך הקריאה.
      – לגבי הדמויות האהובות, מבחינתי דאני וטיריון יהיו כנראה בקבוצה השניה, אני מאוד מחבבת אותם והם יהיו חסרים לי אבל יש איזה חלק בהם שאני לא לגמרי מצליחה להתחבר אליו משום מה. אני גם לא יכולה עדיין להשתחרר מזה שדאני נהיתה מה שהיא בגלל איזה שטוקהולם סינדרום. בסוף העונה הזו אני מתכננת לעשות פוסט על הנשים בסדרה, והיא תופיע אבל יהיו כמה אחרות שיתפסו אצלי את המקומות הראשונים.
      – רוב היה די מעצבן העונה, אחרי שהוא נהיה עם טליסה. אבל היה לי ממש עצוב לראות אותו מת פשוט כי…..הוא היה כה יפה!! כאילו כל הסצנה הייתי כזה ארגגגג אתה כל כך יפה ואני לא אראה אותך כל שבוע יותר!!!! (כן, יש לי רגשות עמוקים כלפי הדמויות בסדרה הזו :-P) את קאט דווקא ממש אהבתי והיה לי מבאס לראות אותה מתה למרות שכל מה שהיא עשתה בתכלס זה להיות אמהית.
      – כמובן שגם אני הכי ריחמתי על אריה, המסכנה הזו ראתה עכשיו איזה 2/3 מהמשפחה שלה מתה, כולל נד. רק היא נדפקת כל כך כל הזמן. היא המועמדת העיקרית שלי ל-iron throne. מגיע לה!!!
      – כשקראתי את התגובה שלך ניסיתי להיזכר מתי ממש בכיתי בהיסטריה מסדרה. אני מצליחה להיזכר רק בסצנה שמייקל נפרד מאחיו ומדוקי, שבה בכיתי אבל זה היה בקטנה יחסית לכל מני סדרות אחרות שגרמו לי לבכות. ובאמת גם כשאני חושבת על זה זה לא היו סצנות מוות, חוץ ממייק בשובר שורות שהרססססס אותי ובאמת בכיתי בגללו ולא בגלל המסביב כי כל כך אהבתי אותו. מסכימה איתך לגבי כל החלק שכתבת על סצנות שהן לא כאלה שיכולות להיות הרבה יותר חזקות. באמת בא לי עכשיו לראות איזה סדרה חדשה שאבכה ממנה בהיסטריה. זה עושה רק טוב 🙂 את אוז לא ראיתי עדיין אבל זה בהחלט ברשימת הצפיה שלי לחודשים הקרובים.
      – איך אפשר לא לאהוב את אביר הבצל?? אני אוהבת אותו כל כך, ולא רק בגלל שהוא נראה בדיוק כמו רון סוונסון!
      – גם אני ניסיתי לחשוב עם עצמי איזה דמות מספיק חשובה לי במשחקי הכס ואני לא מצליחה. נראה לי שהדמות הכי אהובה עלי היא אריה אבל קשה לי להאמין שייקרה לה משהו. אולי גנדרי. תכלס אני לא חושבת שיש שם דמות שאם היא תמות אני אהיה ממש שבורה.
      – עכשיו השגעתי לסוף התגובה הבנתי. אני חושבת האנשים בעיקר לקחו את הפרק קשה בגלל שבאמת רוב וקאט היו דמויות עם כוונות טובות. כאילו, רוב סוג של סימל בשביל רבים את הישועה, והרגשנו כאילו שהיה לו סיכוי. דאני גם כזו, אבל את יודעת מה, נראה לי שההרגשה לגביו שונה בגלל שהוא גבר. אולי זה יישמע קצת מופרך אבל רוב היה יותר "לוחם" ממנה. כולנו מכירים הרי חיילים שיוצאים לקרב. נראה לי שהוא היה ייצוג של כזה, ובגלל זה היה ממש קשה לאנשים לראות אותו נהרג. זה הרבה יותר קרוב למציאות שלנו מהסיפור של דאני. מעניין, חשבתי על זה רק עכשיו אבל פתאום זה באמת נשמע לי ממש הגיוני 🙂
      נראה לי שזהו בינתיים!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s