נאמן למקור: על הרדידות הפנטסטית של 'גטסבי הגדול'

בשבוע שעבר סיימתי לקרוא את הספר הראשון שקראתי מזה חודשים. כסטודנטית שמאמרים אקדמיים כבר יוצאים לה מכל החורים, אין ספק שיש לי תירוץ לא רע ללמה אני לא קוראת במידה שהייתי רוצה, אבל הפעם החלטתי לעשות מאמץ ולקרוא את גטסבי הגדול הקלאסי רגעים לפני שהסרט יוצא לקולנוע.

THE GREAT GATSBY

הגעתי מוכנה, ועם ציפיות נמוכות. מהספר נהניתי יותר משציפיתי, למרות שהוא הרבה יותר אפל ממה שמציעה השפה הקלילה בה הוא נכתב, ולמרות שרוב הדמויות בלתי נסבלות. מצפיה בטריילר לפני מספר חודשים, מהתוודעות לקאסט ומקריאה של ביקורות פחות ממלבבות, ידעתי שאין טעם להיכנס לכל העניין הזה עם תחושה כזו או אחרת של אופטימיות. ומסתבר שזו הייתה החלטה נבונה.


הסרט פותח בסצנה שמזכירה באופן מובהק את סצנת הפתיחה של מולאן רוז' המופתי (גם הוא של באז לורמן), רק שאני כבר לא בת 15, וטובי מקגווייר עם קולו הצורם והמעצבן והסנטר החלש שלו בהחלט אינו יואן מק'גרגור. אבל אני מניחה שהייתה זו הקדמה די טובה לטירוף הויזואלי שהינו השעתיים הנותרות.

גטסבי הגדול הוא בהחלט חגיגה מתמשכת. חגיגה של צבעים בוהקים, מעברים חדים, מוזיקה רועשת – המסיבה שכולם היו חולמים להיות בה. בצורה זו, לורמן לכאורה מעביר חלק מאוד מרכזי בספר – את שטחיותה המנוונת של תקופת השפע, את חוסר המשמעות של מסיבות בלתי פוסקות, את חוסר היכולת להתחייב ולהתמסר ולוותר על משהו שלשם שינוי לא ניתן לכמת. ובצורה הזו, הוא כמעט ומצליח להסיח את הדעת מהבעייתיות שבו. הדרך הקלה היא לתת ללורמן את הקרדיט ולטעון שהסרט הנו שטחי בצורה כה בלתי נסבלת מפני שזוהי בעצם מהותו של הספר. אבל זה פשוט לא נכון.

מה שהיה כל כך נפלא בספר הוא שמתחת להררי הנצנצים והנוצות וחולצות המשי הייתה  אותה בדידות טראגית של אלה שיש להם הכל, זו שלא ניתן להתחמק ממנה, ושכל כך כל כך מורגשת בכתיבתו של פ. סקוט פיצג'רלד. בסרטו של לורמן היא נעלמת וכמעט בכל פעם שישנו ניסיון להכניס קצת מאותו הרגש ליצירה הקולנועית, מה שמתקבל הינו קריקטורה של רגש שברוב המקרים רק מעלה גיחוך קל ודי מפספסת את הנקודה.

gatsby2אולי קל להתעלם מהעובדה הזו לאורך רוב הצפיה, אם מתמסרים להנאה שבויזואלים. אבל זה לא מחזיק מעמד. הרגע המכונן שבו אמור להיפתר הקונפליקט, הנכתב באופן כה מושלם בספר ובאופן שבאמת מאפשר להרגיש את כובדו של כל מה שהתרחש על לאותה נקודה, אצל לורמן למרבה הצער פשוט נטמע בתוך האקסטרווגנטיות השאפתנית של כל מה שמסביב. למעשה, יצירתו של לורמן אינה מכילה עליות ומורדות אלא רק קליימקס אחד גדול באורך של שעתיים שכל מה שיש בסופו הוא הרגשה של….כלום. בעיקר של כלום.

למרות כל זאת, ועל אף הבעייתיות עם ליהוקם של ניק ודייזי (קארי מאליגן), בחירה אחת הייתה לגמרי מושלמת – ליאונרדו דיקפריו בתפקיד ג'יי גטסבי. אני לא יודעת למה. אולי כי כשהייתי בת 10 וראיתי טיטאניק בוידאו, הוא היה אהבתי הראשונה. כנראה שאני מאוהבת בו עד היום, כי בכל פעם שאני רואה אותו על המסך לבי מחסיר פעימה והמבט שלי שוב מזדגג. ליאו היה גטסבי המושלם, עם החליפות הוורודות שלו והמבט הזה שגורם לבנות לחשוב על גורי לברדור ועל קשת בענן. אפילו למרות השימוש המוגזם בביטוי old sport שאיכשהו הצליח להידחף לכל שורה ושורה שהוא הוציא מהפה, ליאו היה מהמם.

???????????????????????????????????????????????????????????????????וכמובן, איך אפשר שלא להזכיר את המוזיקה. עוד לפני צאת הסרט ידעתי שלפחות חצי מהשירים בפסקול יהיו כאלה שאאזין להם שוב ושוב, החל בתרומותיהן הנפלאות של לנה דל ריי ופלורנס וולש וכלה ביצירות מהנות לא פחות של ג'יי זי ופרגי. גם הפעם, כמו במולאן רוז', בוחר לורמן לשלב בסיפור מוזיקה עכשיוית הרחוקה מלהתאים לתקופת הזמן בה הוא מתרחש, ושוב מצליח לעשות זאת באופן שרק מעשיר את החוויה. הפסקול בהחלט היה עבורי אחד האלמנטים שהצילו את הסרט מכישלון טוטאלי.

בשורה התחתונה, למרות שיש הרבה מה לבקר, אני לא יכולה להגיד בלב שלם שאין בגטסבי הגדול שום דבר מהנה. מבחינת התוכן לפחות, הוא יחסית נאמן לספר, אם כי חסר בו קצת רגש. ולמרות  שהאסתטיקה השאפתנית אינה לחלוטין מכפרת על הרדידות העלילתית, לדעתי היא שווה את הצפיה ולו רק בשביל להתרשם מהחוויה הויזואלית.

גטסבי הגדול – תקראו את הספר, תנמיכו ציפיות ותהנו. בידור טהור.

וכמובן, תקשיבו לדבר המדהים הזה:

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s