בת 16 הייתי: בריטית חדשה עם מבט מרענן על גיל ההתבגרות

במקום לתעל את מעט הזמן הפנוי שלי לכיוון צפיה ב"סמויה", שמחכה לי כבר כל כך הרבה זמן, או לכיוון כתיבת פוסט על סדרות אינטרנטיות כפי שהבטחתי, נשאבתי שוב לתוך סדרה חדשה. מדובר בטין-דרמה המשודרת בערוץ E4 המבוססת על אסופה של יומנים שנכתבו בשנות ה-80 על ידי הסופרת והשדרנית הבריטית, ריי ארל. וקוראים לה? My Mad Fat Diary.

mmfd1הסדרה מספרת את סיפורה ריי, של נערה בת 16, שבמקרה גם נמצאת על הצד הלא מקובל חברתית של המשקל וסובלת מהפרעת אכילה. בפרק הפתיחה, אנו פוגשים אותה כאשר היא משתחררת בית חולים פסיכיאטרי בו אושפזה למשך מספר חודשים בעקבות ניסיון התאבדות. אמא שלה מטורפת, אבא שלה לא קיים והחברה היחידה שהייתה לה נשארה בבית החולים. חברת הילדות שלה, לעומת זאת, סופר-פופולארית ונראית כמו דוגמנית.

5 הפרקים של הסדרה ששודרו עד כה הם כנראה אחד הדברים הכייפים ביותר שצפיתי בהם לאחרונה.

אני אגיד את זה חד וחלק – ריי היא לא התגלמות היופי המערבי. כלומר, היא בבירור לא עומדת בסטנדרטים של היופי שהחברה שלנו מציבה. אין ספק שזה עצוב ולא בסדר, אבל אין טעם להכחיש שזה לא הכי קל להיראות כמו ריי בחברה שלנו. כמובן שבתוך זה נכלל גם העניין שלעיתים מאוד רחוקות אנחנו מתוודעים לדמויות ראשיות שנראות כך. עם זאת, אחד הדברים האהובים עלי בסדרה הוא שלמרות שהגיבורה היא כל כך לא קונבנציונלית, ולמרות שתחילה נראה שהמראה החיצוני שלה הוא מוגבלות, הוא מתברר ככלל לא רלוונטי.

mmfd3מה שיפה זה שהסדרה מדברת על נושאים אוניברסליים שכל מתבגר יכול להזדהות איתם, ושזה אף יותר אמין ספציפית בגלל המראה של הדמות הראשית. אהבה נכזבת, הרצון למרוד בסמכות הורית, תחושה של בלבול וחוסר ביטחון כל כך מאפיינים את גיל ההתבגרות, ומוכרים ברמה כזו או אחרת לכולנו. ועם זאת, כשצופים בחבורת הילדים מ"סקינס" מתמודדת עם כל הבעיות האלה לרוב קשה שלא לגלגל עיניים ולחשוב עד כמה שזה לא ריאלי – ספציפית בגלל שהם נראים כל כך יפים ומושלמים, ואיזה בעיות כבר יכולות להיות להם בחיים?

ריי, לעומת זאת, באמת נראית כמו שאנחנו מרגישים. היא נראית אמינה. כשנערה מתבגרת מסתכלת במראה, הרבה פעמים מה שהיא תראה שם היא דמותה של ריי, מפני שהיא נראית כמו מישהי שבאמת נאלצת להתמודד עם ביקורת חיצונית על בסיס קבוע. וככה זה מרגיש, להיות מתבגר, כאילו שכולם מסתכלים רק עליך ושופטים אותך.

מעבר לכך, אנחנו זוכים שוב ושוב להוכחות שבלי קשר לאיך שהיא נראית או אולי אפילו כקריאת תיגר על אלה מבינינו שלא פיתחו רגישות מספקת כלפי בני אדם, אי אפשר שלא לאהוב את ריי. היא שנונה, אמיצה וקורעת מצחוק. היא מעוררת השראה. כמו הדמויות האחרות בסדרה, גם אנחנו הצופים מוצאים את עצמנו מתאהבים בה די מהר. אנחנו מזדהים איתה ורוצים שיהיה לה טוב.

mmfd2לבסוף, אזכיר רק עוד מאפיין נוסף שקשה לפספס. בעוד שספרה המקורי של ארל נכתב על שנות ה-80, בהן גדלה כמתבגרת, סדרת הטלויזיה מתרחשת בשנות ה-90. אולי זה בגלל שקהל היעד שלה הוא המתבגרים של היום, שמתייחסים לשנות ה-90 כפי שהמתבגרים של אז התייחסו לשנות ה-70. אולי קהל היעד הוא אנשים בשנות העשרים לחייהם שדווקא את ילדותם העבירו בשנות ה-90, ועל כן עדיין איכשהו זוכרים אותן לטובה. אני מניחה שזה שילוב של השניים.

המאפיין הבולט ביותר בהצבתה של הסדרה בנקודה זו על ציר הזמן הוא ללא ספק המוזיקה שמלווה את הפרקים. כפי שניתן לראות גם בסקינס ובעברייני על, גם פה בחירת הפסקול המעולה מוסיפה  כל כך הרבה ועושה עבודה נפלאה בעיצוב אותה אווירה ואותה הרגשה נוסטלגית של השנים בהן גדלנו. אז מי אמר אואזיס ולא קיבל?

הסדרה המקסימה הזו חודשה לעונה שניה ממש לפני שעות ספורות, ופרק סיום העונה הראשונה ישודר היום בטלויזיה הבריטית. מה שאומר שממחר ניתן יהיה כבר להשיג את העונה הראשונה במלואה בדרך זו או אחרת. המלצה שלי, איזה מיני-מרתון (רק שישה פרקים!) יעשה רק טוב על הלב.

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “בת 16 הייתי: בריטית חדשה עם מבט מרענן על גיל ההתבגרות

  1. מעניין שלא יכולתי להסיר מהראש את "אלה הם חיי" לאורך הקריאה, ובמיוחד לאור העובדה שגם זו מתרחשת בשנות התשעים. מסמן לי לצפות, אני מקווה שזה יגיע ל'כן' כי אין לי כוח להוריד.

    • אכן, שמעתי את ההשוואה הזו כבר מספר פעמים. והיא נעשית בקטע טוב, ככה שיש לך למה לצפות.
      כל הכבוד על הסבלנות, לא נראה לי שהייתי מסוגלת לחכות עד שזה יגיע לטלויזיה. סקינס ועברייני על היו בהוט, הם היו גם ב-יס? כי אם לא….יש סיכוי שלהוט יש זכויות קניין בלעדיות על E4 או משהו.

      • "סקינס" דווקא הייתה ביס, וגם העונה הראשונה של "מיספיטס" שודרה שם אבל לא המשיכה (אם אני לא טועה, עקב ענייני מחירים וזכויות). לאחר מכן הועלו בהוט שלוש העונות הראשונות של "מיספיטס" ב-VOD.

        • אה-הא, מעניין. אז גם סקינס היה בVOD בסופו של דבר. אני זוכרת שצפיתי העונה הראשונה שוב לא מזמן.
          אם כך, יש סיכוי. אבל עדיין, יותר מדי זמן לחכות!

          • לא יודע לגבי "סקינס", אני חושב שכשהייתי מחובר להוט (עברתי ליס בינואר 2012) זה לא היה. באשר לזמן – לא מאוד דחוף לי, למעשה לא ידעתי על קיומה של הסדרה עד לפוסט שלך (לבושתי?).

            עכשיו בא לי לראות "אלה הם חיי".

            • גם אני לא ידעתי על קיומה עד לפני איזה שבוע בחצי, ככה שהכל בסדר.
              היא בעיקר פופולארית בטאמבלר לדעתי.

  2. אין ספק שכמו שאינביטווינרס נתפסה בתור התגובה האמינה לסקינס, גם my mad fat diary היא מענה הולם. (בכלל מרתק איך סקינס בו זמנית נחשבת גם לשיקוף שחשף הרבה אמת, וגם הפכה למושא לצחוק בשל חוסר האמינות וההגזמות שלה)

    אולי אני נתפסת לגימיקים, אבל אהבתי שהסדרה שומרת על אווירה של יומן נעורים, עם חלוקת מחשבות פרטיות עם הצופים, תוספת ציורים וקשקושים על המסך, ושילוב יפה ונוגע ללב של הזיות וחלומות של ריי. וכמובן אין על פס הקול שלה, זאת הייתה החלטה נפלאה לשנות את העשור.

    ושירות קטן לציבור- נפתח מחדש פורום טלווזיה בריטית בתפוז. מצטערת אם זה נחשב ספאם, חשבתי שכמה כאן ישמחו לדעת כולל בעלת הבלוג:)
    http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumpage.aspx?forumid=574

    • מסכימה איתך! סקינס נחשבה ליותר ריאליסטית מסדרות נעורים אמריקאיות מלוטשות. לדעתי זה בגלל שהיא גם באמת הייתה יותר gritty אבל גם באותו זמן שמרה על רמה מסוימת של גלאמור אמריקאי. אבל היא הייתה הראשונה (נראה לי) ולא היה ממש למה להשוות. מאז אנחנו מתקדמים יותר ויותר לכיוון הריאליסטי ומתרחקים מהפנטזיה האמריקאית. זה נחמד! מעניין אם (או מתי) תגיע תשובה גם ל-MMFD במובנים האלה. כלומר, מישהו שיתפוס אותה כלא מציאותית ויעשה משהו אפילו יותר נאמן למציאות.

      אהבתי את הכנות בדברים שריי כותבת/מספרת לצופים. במיוחד הדברים שהיא אומרת על בנים. זה הרס אותי כי זו גרסה יותר שנונה למה שעובר להרבה בחורות בראש!

  3. היי:)

    אני מאלה שנותנות לסקינס יותר קרדיט דווקא, נראה לי זה לא רק העדר חלופות. מתחת לכל ההעלילות והסצנות המוגזמות, יש בה חוט מקשר ששופך אור על התבגרות בתקופה הזאת- וויב עצוב, נורא מבולבל וטיפה מתוק-מריר.

    יכלו להיות שהציפיה שלי מריאליזם ומאמינות שונה משל אחרים-כצופה יותר חשוב לי מהייפר-ריאליזם זה שטלווזיה תחשוף את האמת לגבי המציאות. נגיד משפחת רויאל לגמרי מרגישה כאילו התקינו מצלמות נסתרות בדירה, וזה מרתק- הידיעה שכל מחווה קטנה שם מתוסרטת פשוט מדהימה אותי… אבל אני מעדיפה משהו ערוך וישיר יותר. נראה לי שטיפה הגזמה יכולה ללמד יותר על החיים שלנו מאשר חיקוי אחד לאחד שלהם.

    אוי, הדברים שרצים לריי בראש לגבי בנים…איך שמחתי שנכון לעכשיו עדיין לא קם המאנייק שיצביע על זה כצביעות פמיניסטית.

    אני גם אכתוב עליה המלצה קצרה בפורום בקרוב, זאת סדרה נפלאה בעיני (שעושה את כמעט הקשה מכל- מצליחה להיות נורא חשובה ומאוד מהנת בו זמנית!)

    • לול!
      אל חשש – אני גם נותנת לסקינס מלא קרדיט. אני מתה עליה. טוב, על שתי העונות הראשונות בכל מקרה….

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s