תרגיעו: פוסט זועם על הומלנד

טוב, אני אגיד את זה מראש. זה הולך להיות פוסט עם דעה לא פופולארית על הומלנד (Homeland). כל כך לא פופולארית שעצם היותה כזו רק מחזקת אצלי את כל רגשותיי בנוגע לסדרה.

אז ככה – אני לא אוהבת את הומלנד. משיטוטיי ברשת נראה כי אין צורך שאסביר מה זה הומלנד, כי קרוב לוודאי שכל מי שקורא את הפוסט הזה רואה את הסדרה באדיקות ואוהב אותה כמו שאנשים אוהבים את הילדים שלהם, ואף יותר.

למי שתוהה אם באמת נתתי להומלנד הזדמנות, כן, ראיתי את כל העונה הראשונה ואפילו את הפרק הראשון של העונה השניה ששודר בשבוע שעבר. אמרתי לעצמי אוף, דמיאן לואיס, אתה יותר מדי יפה בשביל פשוט להפסיק לראות את הסדרה למרות שיש בה כל כך הרבה דברים שאני לא סובלת. אבל אחרי הפרק של שבוע שעבר החלטתי שדי. חשבתי לעצמי שאני אכתוב על הומלנד כחלק מהמגה-פוסט על טלויזיה שאני מתכננת לעשות בהמשך החודש, ואציין בקצרה למה ויתרתי עליה. ואז פרסם אבנר שביט לא אחת, אלא שתי כתבות שהיללו את הומלנד מפה עד להודעה חדשה ושם נשברתי. אז הנה הומלנד מקבלת פוסט נפרד לעצמה.

למה כולם מתלהבים כל כך מהסדרה הזו? לא, באמת. למה.

אני אודה שהומלנד היא סדרה איכותית, במיוחד בהשוואה להרבה דברים שאנחנו רואים בטלויזיה כיום. כן, יש בה כתיבה טובה, ושחקנים מעולים. וופי דו. אבל להגיד כמה היא מפתיעה וחדשנית, וכמה מגיע לה לזכות בכללללל הפרסים בעולם, וכמה שאו מיי גאד, לא נשמתי כל הפרק!!!1!11!! זה קצת מוגזם, לא? כולה סדרה על מרגלים. יש מלא סדרות על מרגלים. יש מלא סדרות דרמה איכותיות שבסופן הצופים נותרים מול המסך בפה פעור/קוצר נשימה/דמעות. הומלנד לא מחדשת פה שום דבר. מבחינת ~אפקט ההפתעה~, מי שהיה צופה בזהות בדויה (Alias) כל כך חסין מפני הדברים האלה שאני מתקשה להבין איך אנשים שצופים בשתי הסדרות האלה יכולים בכלל להיות מופתעים מכל טוויסט עלילתי שהומלנד זורקת עליהם. זה אפילו קצת….משעמם. הוא מרגל! הוא לא מרגל! רגע, הוא שוב מרגל! אוי לא, הוא הרג את הבחור הזה שלאף אחד לא אמור להיות אכפת ממנו כי לא פגשנו אותו מעולם! Been there, done that.

מעבר לזה לכל ההתלהבות המתישה הזו, בעונה הראשונה היו כמה צירים עלילתיים שהיו לא הגיוניים ולא אמינים בעליל. לפני שמישהו קופץ ואומר דההה, העלילה בסדרת טלויזיה לא חייבת להיות הגיונית בשביל להיות טובה! זה נכון, אני מסכימה. יש כל כך הרבה סדרות שאני רואה שלא היו יכולות להתרחש במציאות. אבל יש הבדל בין זה לבין ליצור דמות ספציפית ואז לגרום לה לעשות משהו לגמרי לא קשור. זה קורה פעמיים בעונה הראשונה.

זה בסדר, כולם ייקנו את זה שאנחנו מאוהבים כי אנחנו כל כך יפים.

בפעם הראשונה, זה קורה בהקשר לסיפור האהבה היפיפה שמתפתח בין קארי לברודי. קארי (קלייר דיינס), סוכנת CIA שעובדת בשביל הממשלה כבר שנים, כל כך אוהבת את העבודה שלה וכל כך רוצה לעשות אותה טוב, שהיא מסרבת לקבל טיפול להפרעה נפשית מאוד חמורה (שאגב, זו אחת הסיבות שאני לא מעריכה את הדמות שלה בכלל אבל נעזוב את זה רגע)….מתאהבת נואשות במישהו שהיא מאמינה בכל לבה שהוא טרוריסט ובוגד, בוגד במדינה שהיא משרתת בכזו נאמנות? נו באמת. תעשו לי טובה. לא משנה כמה ספינים יעשו לי על זה (וניסו), סורי, אני לא קונה את זה. את לא מתאהבת מעל הראש במישהו שמייצג את מה שכל החיים נלחמת נגדו, אחרי לילה סוער בבקתה וטיול רגלי ביער. אפילו אם את סובלת מהפרעה נפשית, קארי, וכן, אפילו אם הוא נראה כמו דמיאן לואיס. למעשה, סיפור האהבה הזה כל כך לא התיישב לי עם הדמות שלה שעד הפרק האחרון בעונה אשכרה תהיתי – אני אמורה להאמין לה כשהיא אומרת שהיא אוהבת אותו? ואז כשגיליתי שאני אמורה לקחת את זה ברצינות, בקושי יכלתי להאמין שהיוצרים מצפים שאני אקנה את השטות הזו. מה אני אגיד, אולי זה בגלל שאני פשוט לא רומנטיקנית מספיק. אוך, עצם המחשבה על היחסים ביניהם גורמת לי להתחיל לגלגל עיניים.

חלק נוסף בעלילה שמאוד הציק לי, ופה אני מודה ומוכנה לקבל שיש מקום לויכוח, זה כל העניין עם הרציונל מאחורי הבגידה של ברודי. אוקיי, אז הבחור מבלה שנים בשבי. הוא סוף סוף זוכה ליחס טוב מצד נאזיר, זוכה להכיר את הבן שלו ולפתח עמו יחסים קרובים. כמו אב ובן. אני מאמינה שהוא התכוון לזה כשהוא טען שאהב את נאזיר, כי הוא טיפל בו ולהתייחס אליו יפה. אני מאמינה שהוא היה מאוד קשור לילד שלו ושהוא היה מלא בכאב ובזעם כאשר ראה כיצד הממשל האמריקאי הכחיש את האירועים שהובילו למותו של הילד. אני לגמרי מוכנה לקבל את ההחלטה שלו להתחיל לעבוד עם נאזיר בעקבות מקרה כזה. אבל שהבגידה הזו במדינה שלו תבוא לידי ביטוי בהריגתם של מספר אנשי מפתח בממשלה? פחות. האם באמת מצפים מהצופים להאמין שברודי כל כך טיפש? שהוא לא חושב לטווח הרחוק? איך זה הגיוני בכלל שלהסתנן אל תוך הממשלה ולפעול מבפנים, לשנות מדיניות היא התוכנית החלופית?? תוכנית חלופית להתאבדות, שכן, תגרום להמון פאניקה ומהומות ואלוהים יודע מה עוד, אבל תשאיר את הילדים שלו, שהוא אמור לאהוב יותר מכל, ילדים עם אב בוגד ומת, שעד סוף חייהם יהיו ידועים בתור "הילדים של המחבל הבוגד הזה"? כי תכל'ס, זה כל מה שהתוכנית הזו תעשה. ואז הוא מחליט – אה-הא! במקום לפוצץ את עצמי ולהרוג את סגן הנשיא, אני רק אהפוך לפוליטיקאי ואנסה להשפיע על דברים מבפנים! כאילו, אמנם זה הרבהההההה פחות מועיל, אבל זה מה יש?? ברודי, אני יודעת שאתה לא עד כדי כך מטומטם. מה שמשאיר לי את אופציה ב' – כנראה שהיוצרים חשבו שקו העלילה הזה יישמע הגיוני לכולם. אז הוא לא הגיוני לי. אני כן רוצה לציין שוב שמבחינה פסיכוליגית, אין לי שום בעיה עם זה שברודי מחליט לעבור לצד השני. אבל האופן בו זה בא לידי ביטוי – התוכנית המרושלת והלא מחושבת הזו….זה פשוט לא מתיישב. אפילו נאזיר, מעריץ כה גדול של פיגועים, אני בטוחה, צריך היה לדעת שיש דרך הרבה יותר משתלמת לנצל את ברודי.

קלייר דיינס, במראה של סוכנת CIA שמעולם לא ראינו בטלויזיה. אף פעם.

ואז, כל הדברים האלה – הטוויסטים הלא מעניינים, שתי העלילות המופרכות האלה שכולם אוכלים בכפית, בשילוב עם קריאת פוסטים על הסדרה שכל התגובות בהם, ללא יוצא מן הכלל, הן חיוביות, הורידו לי מלא מהערכתי לסדרה. עד לרמה כזו שכל פעם שהייתי נכנסת לפוסט כזה הייתי מתעצבנת כי איך זה הגיוני שכל העולם ואחותו כל כך מתלהבים מהבולשיט הזה? עכשיו אני כבר לא נכנסת לפוסטים האלה.

ואגב, קארי? בעוד שהיא כתובה היטב (כאמור, חוץ מהפרט השולי ההוא עם אהבתה העזה לטרוריסט), היא לא דמות טובה. היא ילדותית (כן כן), מעצבנת ואגואיסטית. המרדנות שלה לא מקסימה בשום צורה. היא חסרת אחריות, והיא מסכנת בחוסר היציבות שלה את כל מי שהיא מכירה, ורבים שהיא לא מכירה. אני לא מאמינה עד כמה שהיא דמות אנוכית וזה מכעיס אותי. וכמובן שכולם אוהבים אותה. לעומת זאת, כל כך לא יפתיע אותי לגלות שאף אחד לא אוהב את אשתו של ברודי, ג'סיקה (מורנה בקארין). כלומר, איך אפשר לאהוב מישהי שהעיזה לנסות ולהמשיך הלאה כאשר חשבה שבעלה מת? איך אפשר להזדהות איתה כשהיא מייללת ומייללת על כך שבעלה עכשיו שונה, אגרסיבי יותר, מוזר, ולא טרח לספר לה שהוא מקיים טקסים דתיים במוסך בשעות הקטנות של הלילה? הזונה הזו!

יש לי חולשה לג'ינג'ים שנראים כמו דמיאן לואיס

ועכשיו שהוצאתי את כל זעמי על סדרה שלא תשפיע על החיים שלי בשום צורה (כי זה סוג של תחביב), ברצוני להדגיש ולומר – אני הבן אדם האחרון שיגיד למישהו ממה להנות וממה לא. הרבה מהסדרות שאני רואה הן מגוחכות ואני בטוחה שגם שנואות על ידי רבים. ואני צופה במשפחת קרדשיאן להנאתי אז כאילו, באמת, אין לי מקום לדבר. ובאמת קיוויתי שאוהב את הסדרה, כי לאהוב משהו שכולם אוהבים זה בדרך כלל הרבה יותר כיף מלסלוד ממנו. מה שעצבן אותי זה בעיקר ההייפ שעשו סביב הומלנד. יש הבדל בין צופה שאומר עד כמה שהוא נהנה מהסדרה לבין כזה שאומר שהיא מושלמת ואין בה פגם. וכמובן שזה מתעצם כשזה 300 תגובות שאומרות בדיוק את אותו הדבר, כשאני בקושי יכולתי לסיים לצפות בפרק האחרון כי הוא פשוט כל כך לא עניין אותי.

אז זה היה הפוסט היחיד שאעשה אי פעם על הומלנד, כנראה. הדבר היחיד שאתגעגע אליו זה לראות את פרצופו המושלם של דמיאן לואיס על מסך הטלויזיה שלי בכל שבוע. איך אפשר לא לאהוב ג'ינג'ים? ברצינות! הו, דמיאן.

אגב, עם העובדה שהסדרה זכתה בכל פרסי האמי האלה? אני בסדר. שנה הבאה לגמרי תהיה השנה של שובר שורות, וכל מה שהומלנד תהיה הוא רק עוד חלום רע.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “תרגיעו: פוסט זועם על הומלנד

  1. למען האמת מעולם לא יצא לי לראות את הסדרה הזאת.
    לפי התיאורים הלא מרנינים שלך אני לא חושב שיש טעם לצפות בסדרה המאכזבת(?) הזו, חטופים בכלל לא אהבתי מכיוון שזה יצא בזמן גלעד שליט.
    הומלנד אם היא כפילה שלה, אני אפסול מראש.

    • לא ראיתי חטופים אבל שמעתי שזה לא ממש דומה.
      הרבה אנשים אוהבים אותה, אני הייתי מציעה לנסות ולהחליט בעצמך.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s