פוסט כיפור: 12 הרגעים הטובים של דוקטור הו

לפני כשלושה שבועות החלה העונה החדשה של דוקטור הו (Doctor Who), סדרת הקאלט הבריטית שעם חידושה בשנת 2005 לקחה את העולם (שלי) בסערה. למי שלא מכיר, קלאסיקה זו מתחקה אחר עלילותיו של חייזר (ליתר דיוק Time Lord, האחרון מסוגו) בשם הדוקטור שמטייל בזמן ובמרחב בתוך קופסא כחולה, כשלצידו תמיד בת לוויה שעוזרת לו להילחם בכל האוייבים שהוא נתקל בהם בדרך. האמת, אני אישית אף פעם לא צפיתי בסדרה בשביל העלילה. מה שהכי נהניתי ממנו הוא מערכות היחסים בין הדוקטור עם כל אחת מבנות הלוויה שלו. רוז טיילר, הראשונה מביניהן, היא אחת מהדמויות הפיקטיביות האהובות עלי ביותר עד היום. מבחינתי זה סוג של הישג, בהתחשב בעובדה שלאורך הסדרה היו כמה רגעים מגוחכים שגרמו לי לתהות למה אני צופה בה עדיין. ועם זאת, המשכתי לצפות.

כלומר, עד היום.

האמת היא שאת שלושת הפרקים החדשים של העונה השביעית עדיין לא ראיתי, וכנראה שגם לא אראה עד לרגע עזיבתה של בת הלוויה הנוכחית. האמת היא שנמאס לי. נמאס לי מאיך שמאז שסטיבן מופאט נכנס לנעלי המפיק פתאום הכל נהיה יותר בוהק וזוהר ונוצץ. לא אכחיש שיש כמה פרקים די טובים בעונות חמש ושש אבל משהו נהיה שונה ובהחלט מותאם יותר לקהל האמריקאי. את הפוסט הזה החלטתי לעשות בשביל להזכיר לעצמי מה כל כך אהבתי עד כה, אז עשיתי לי רשימה של הפרקים האהובים עלי בסדרה. מי יודע, אולי במקום לוותר על הסדרה עכשיו (תרגום: לחכות שהעונה תיגמר ובלית ברירה לראות את כולה ביום אחד) אני אחליט לתת לה עוד צ'אנס.

אז הנה זה! רשימה של הפרקים הטובים ביותר בסדרה עד כה (לדעתי), ואפילו בלי ספויילרים! אינג'וי.

רק אני והקופסא הכחולה שלי