להגנתה של בטי דרייפר

למה בטי דרייפר בעונש?

חזרתי לצפות במד מן לפני חודשיים בערך, ולפני כשבועיים סוף סוף סיימתי את כל הפרקים ששודרו עד כה. כל התקופה שצפיתי, הייתי לי הרגשה שבאיזהשהו שלב ארצה לכתוב על הנשים בסדרה, כי מאז ומעולם הן היו החלק בסדרה שממנו הכי נהניתי. גם בפעם הקודמת, שבה הגעתי רק לסוף העונה השניה לפני שהחלטתי לוותר, הן היו הדבר שהכי זכרתי. לפני כ-3 וחצי שנים, כשעוד היה לי בלוג במקום אחר, עשיתי פוסט יחיד על מד מן ובו כתבתי את הדברים הבאים:

Mad Men is not a show that makes me care very much about its characters. I could easily go on with my life not knowing what will happen next. I started watching it because everyone said it was so fucking pretty, which it is, but that is not the reason why I got through 2 wholes seasons on not really caring very much. What makes Mad Man, while still not very exciting, an AMAZING show nonetheless? For me, it's the female characters – Betty, Joan and Peggy. On Firefly, for instance, you watch it and as a female, you go – wow, I wish I could be a bit more like her – about any of the female characters. With Mad Men it's not wishing, it's what I am. I am Peggy, and Joan, and Betty. All of them, together. As ridiculous as this might sound, it's amazing how much of myself I see in each of those women: Peggy, who might as well have stumbled into finding a career but caught herself and brought herself up to staying on top. Betty, with her neurotic nature no one sees is there, who makes it look like everything is absolutely fine when on the inside she's like a volcano. And Joan, who appears strong and confident to the outside, clever and sexy, which really is a part of who she in on some level, but in the end it's mostly role-playing.

הפעם הייתי רוצה להתרכז יותר בבטי, שנראה שאיכשהו בסופו של דבר תמיד הכי נדפקת. בעונה הרביעית למשל, הפכו אותה היוצרים לכל כך בלתי נסבלת שגם אני בעצמי כמעט התחלתי לפקפק בכל מה שהרגשתי כלפיה במהלך שלושת העונות הראשונות.

למה אנשים שונאים אותה כל כך? אני מבינה למה. היא לא נגישה, היא לא חמה, היא לא כנה, היא אמא לא טובה…היא אגואיסטית. ככה נראה ממבט ראשון. אבל קשה לי עם האבחנה הזאת, והסיבה היא שקשה לי לא לראות את כל אותן הסיבות שבגללן היא כזו. ונראה שלהרבה צופים ממש קל להתעלם מכל הדברים שמסביב כשזה מגיע לבטי כי הם רוצים לשנוא אותה והסדרה נותנת להם תירוצים מעולים בשביל זה. הכל בשביל שהם יוכלו להרגיש טוב עם זה שהם אוהבים את דון.

בטי מקבלת שנאה משני הצדדים. גברים שונאים אותה כי הם אוהבים את דון ורוצים להיות כמוהו. היא הכלבה שהעזה להתגרש ממנו ולזרוק אותו מהבית. ואחרי הכל, מה הוא כבר עשה?? בגד בה עשרות פעמים בלי שום רגש של חרטה? הרי הוא פרנס אותה! נתן לה הכל! ממש, אישה רעה וחסרת לב.

נשים שונאות אותה כי קל להן לחשוב שהמצב שלה נורא פשוט. נו, למה היא לא עושה עם עצמה שום דבר? למה היא לא יוצאת מהבית ומוצאת את עצמה? פגי עשתה את זה, ג'ואן עשתה את זה, אמא של גלן הקריפי עשתה את זה. אז מה הבעיה? נשים רואות אותה כאישה חלשה שמוציאה את כל התסכולים על הילדים שלה. אמא רעה. איך היא מעזה להיות מתוסכלת?

באמת?

בטי בשבילי היא כמו חיה כלואה. חונכה על ידי אמא שנשמע כאילו שהייתה סוג של פאסיב-אגרסיב, שגידלה את בתה להאמין שכל מה שחשוב זה איך שאת נראית, מי בעלך, איך מתנהגים הילדים שלך. בטי גדלה להאמין, כמו נשים רבות מאוד בתקופתה, שכל מהותה של אישה "מכובדת" זה להיות אישה ואם למופת. היא באמת האמינה, ועוד מאמינה לזה. היא לא מכירה שום דבר אחר, ולכן כשהיא מרגישה רע היא לא יודעת למה. היא מרגישה דברים שהיא חושבת שהיא לא אמורה להרגיש ומבטאת רגשות אלה בדרכים שונות שהיא לא יכולה לזהות כדרכי התמודדות. היא אזרה אומץ להעיף את דון לעזאזל רק כשהייתה לה רשת ביטחון. ברור. אין לה קריירה, אין לה קשרים, אין לה רכוש. כל מה שיש לה זה שלושה ילדים שהיא בטח עשתה כי זה מה שהיה נהוג. מה בדיוק מצופה ממנה? היא רק עושה את מה שהיא יודעת, מתוך מבחר אפשרויות מאוד מצומצם.

וכשחושבים על מבחר האפשרויות הזה, הייתי אפילו אומרת שלה, מתוך כל הדמויות האקטיביות בסדרה, יש את מרווח הפעולה הקטן ביותר. אפילו פיט העלוב יכול לעזוב הכל אם הוא רוצה – הרי הוא גבר. הוא יכול להשאיר את משפחתו מאחור ולהמשיך בחייו כרגיל. אז יוצא שדווקא על הדמות בעלת השליטה המועטת יותר בגורלה מוציאים את השנאה.

זאת ועוד, שאנחנו כמובן לא רואים שנאה כזאת כלפי דון. ולא משנה כמה יגידו אחרת, הוא לא פחות גרוע ממנה. כולם מוכנים להפנות רחמים כלפיו כי החיים שלו היו כל כך קשים, אבל כלפי בטי? סתם עוד בלונדינית מהמעמד הגבוה שרק מתלוננת למרות שיש לה *הכל*. אז לא, אין לה הכל. אין לה אפילו את הדבר הבסיסי ביותר – האפשרות לבחור איך היא רוצה שהחיים שלה ייראו. משהו שנראה כל כך טריוויאלי למי שהיום גדל בעולם המערבי וצופה בסדרה.

אני מבינה שאני מזדהה איתה כל כך מתוך חוויה אישית ומתוך אמונות אישיות שלי שאיתן אני עצמי מתמודדת מידי יום. כמו שאני מזדהה עם פגי ועם ג'ואן. אני מאמינה שכולם ברמה כזו או אחרת יכולים למצוא בתוך עצמם את הדמויות של מד מן. אני מרגישה את הצורך להגן על בטי – כי היא ועוד רבות כמוה בתקופה ההיא פשוט פספסו את החיים. אנשים שונאים אותן על זה ולא מגיע להן.

אני בטוחה שאנשים שצופים בימים אלה בעונה החמישית של הסדרה נהניםלפחות קצת מלראות את בטי השמנמנה על המסך. קיבלת את גמולך, הם חושבים, על שהיית כה שטחית ומגעילה. מה שמצחיק הוא שבמחשבה הזו הם דווקא מוכיחים – כל הדברים האלה שהיא אמורה להיות מסוגלת לברוח מהם? השטחיות, התפיסה שאישה שווה משהו רק אם היא יפהפיה…

מסתבר שלא כל כך קל להתחמק מהם.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “להגנתה של בטי דרייפר

  1. פינגבק: רואות עולם « האחות הגדולה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s