אולי לנה דל ריי באמת נולדה למות!

החל מהיום ניתן לרכוש את אלבום ה"בכורה" של לנה דל ריי. כמובן שאנשים שמסתובבים קצת באינטרנט ולא יכלו לחכות כבר הצליחו למצוא אותו בדרכים אחרות.

אז הנה אני פה, עם כמה האזנות טובות אחר כך ומה שיש לי להגיד עליו זה……meh.

אני נזכרת בפעם הראשונה ששמעתי את Video Games והאמת היא שאני קצת רוצה לחזור לתקופה ההיא. ממש שניה לפני שהיא התפוצצה, שניה לפני הדיונים הסוערים על כמה היא מזויפת, על כמה הפנים שלה מנותחות, על איך שהשם האמיתי שלה הוא בכלל לא לנה דל ריי…..די! למי אכפת?? לא לי. כל מה שאני יודעת ורוצה לדעת הוא שהיא אחראית לשלמות שהינה Video Games ותו לא. אבל אנחנו כבר לא שם, והנה יצא האלבום שכולם חיכו לו, בין אם בשביל לאהוב או בשביל לשנוא – Born to Die.

אז איך אפשר לסכם את האלבום? ילדה קטנה ויפה שיש לה מלא מאהבים טחונים, אבל אין לה אהבה אמיתית ולא אושר אמיתי. זה, פחות או יותר, כל הסיפור שלה. בין השורות אולי גם משתמע שהנערה המדוברת היא סוג של white trash שרוצה להגיע להוליווד ולהצליח בגדול, או לפחות להיות אחת מעקרות הבית של בוורלי הילס. עכשיו, זה לא שזה סיפור שמפתיע מישהו בהתחשב בעובדה שכל התדמית של דל ריי מבוססת על הרעיון של Old Hollywood (עם טוויסט עכשיוי כמובן). ועם זאת….זה נהיה ישן די מהר. Video Games היה שיר אחד, אבל אחריו באו עוד איזה 12 שמדברים פחות או יותר על אותו הדבר, וגם עושים את זה פחות טוב.

ואולי זה יותר מידי לבקש אבל….מה קרה לנשים עם כוח? שיש להן משהו לעשות בחיים חוץ מלבכות על זה שהבחור הלך והמרטיני נגמר?

אל תקבלו את הרושם הלא נכון. מוזיקלית, האלבום בסדר. הוא לא גרוע. אני מניחה שאפשר אפילו להגדיר אותו כדי טוב. הוא בטח שונה משאר האלבומים ששמעתי לאחרונה. כמו כן, אני חייבת להודות שלא באמת ציפיתי שאפול מהרגליים כשאשמע אותו – אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שזה בכלל קרה לי עם אלבום, אם אי פעם זה קרה. מה כבר הסיכוי שיהיה אלבום שבו כל אחד ואחד מהשירים יהיה ממש טוב? בכל אופן, הוא שווה שמיעה.

כדי להוכיח שאני לא באמת שונאת את האלבום הזה כמו שזה נשמע, הנה כמה שירים שאני באמת ובתמים אוהבת:

Radio – פחות או יותר מסכם במשפט אחד את מה שהולך בתרבות האובססיבית לסלבס שלנו –

"Now my life is sweet like Cinnamon, It's a fucking dream I'm living in

Baby, that's because I'm playing on the radio"

This is What Makes Us Girls – תקיפה מינית waiting to happen –

"This is what makes us girls,

we don't look for heaven and we put love first

Something that we'd die for, it's a curse

Don't cry about it, don't cry about it"

ואחרון חביב הוא שיר בונוס בגרסת ה-Deluxe של האלבום – Lucky ones

ואת השאר תשמעו לבד. ולגבי העתיד? אין לדעת. יכול מאוד להיות שהיא תדהה בשנה הקרובה ואף אחד לא ישמע ממנה יותר. ואם זה מה שייקרה? לא נורא. אתם יודעים מה אומרים – Better to have loved and lost, than never to have loved at all. חוץ מזה, עד כמה כבר יהיה קשה להחליף אותה? ג'יזס.

אגב, אתמול קראתי את ביקורת האלבום של דפנה לוסטיג. בפעם קודמת ההשוואה המגוחכת הייתה בין דל ריי לאדל. הפעם היא החליטה לרדת בדרכים לא כל כך עקיפות על ליידי גאגא, ולטעון כי כמו גאגא, לנה דל ריי היא "מעט כישרון, הרבה בולשיט". עכשיו, את זה שהיא שונאת את לנה דל ריי כבר הבנו, אבל מה הקשר לליידי גאגא? האישה הזאת בכלל ראתה אי פעם הופעה חיה של ליידי גאגא? כי אני כן. ממש כאן בישראל. ליידי גאגא היא בהחלט אקסטרווגנטית ואני מבינה שהרבה אנשים לא אוהבים את המוזיקה שלה (כי זה פופ ופופ זה גרוע!!!111!1111אחד!) אבל להגיד שהיא לא מוכשרת…? קצת מרחיק לכת. כנראה היא פשוט מחפשת תשומת לב. מעניין, אם אני אתחיל לרדת על כולם, גם אני אקבל מלא תגובות ויזכירו את שמי בבלוגים נידחים ברשת? הלוואי!!!

ובנימה זו, היו שלום, חברים…עד לסוף תקופת המבחנים.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s