לכי תחפשי את עצמך.

ב

חצי מהשבוע שעבר ביליתי חולה בבית. פספסתי שני ימי לימודים ויום עבודה אחד, ועדיין לא הבראתי לגמרי. אבל מי סופר. ראשון ושני עברו ביעף כי פשוט ישנתי כל היום ללא כל יכולת או רצון להקים את עצמי מהמיטה, אבל שלישי היה פחות נוראי, אז החלטתי לבלות אותו בצפיה בסדרה חדשה ששמעתי עליה לא מזמן. עדיין בשכיבה, כמובן.

הסדרה, שהתחילה באוקטובר ברשת HBO האהובה על כולנו, נקראת Enlightened (לפי אשפי ההורדות שמה בישראל הוא נאורה) ומשום מה כולם מתלהבים ממנה.

אני לא בטוחה שהיוצרים של הסדרה לגמרי הבינו מה הם רוצים לעשות ממנה ואם כן, אז עצוב לי שזה מה שהם בחרו. הסדרה היא על איימי, אישה בשנות ה40 שלה שעוברת משבר נפשי אחרי רומן ארוך-טווח עם הבוס, יוצאת לסדנת הבראה יוקרתית בהוואי וחוזרת הביתה עם המון אנרגיות ורצון לשפר את החיים שלה ואת העולם.

אז מה הבעיה?

ראשית, הפיילוט היה באמת מעורר השראה. אני, בתור מישהי שלפני שנה וקצת גם התחילה להיות קצת יותר מודעת לסוגיות סביבתיות למיניהן, התרגשתי לראות שיש בטלויזיה ייצוג לדמות כזאת. מישהי שאין לה מושג מהחיים שלה ופתאום היא מגלה דרך חיים אחרת, שגורמת לה לרצות להשתנות. אני רציתי שאנשים ייראו שלא כל מי שדואג לסביבה ומבקר את החברה המערבית, חייב להיות איזה היפי לובש-שרוואלים שלא עושה כלום למחייתו ואוכל גזרים כל היום. הרי זה הסטריאוטיפ, לא? קיוויתי שהסדרה הזאת תראה שיש יותר מזה.

אבל מה? ככל שראיתי יותר פרקים (עד כה שודרו 9 וצפיתי בכולם ביום אחד, כי מה 'כפת לי), איימי התחילה להשתנות. סך הכל, זה משהו די הגיוני שייקרה כי הדמות הזאת עוברת שינוי דרסטי בחיים שלה וזו דרך ארוכה וקשה וצריך המון כח רצון. אבל מה שהם עשו זה משהו אחר. במקביל לכל המעידות הקטנות האלה שלה, מתחילה גם חשיפה של צד שבה שנראה כאילו שהיה שם תמיד – צד מרוכז בעצמו, מלא בחשיבות עצמית, דמות שלא שמה לב ולא לוקחת בחשבון את מה שקורה לאנשים סביבה, כל עוד זה לא משפיע עליה לרעה. היא מנסה להידחף לכל חור אפשרי בחיים של אנשים אחרים ועושה זאת בנחמדות יתירה, וכאילו לא שמה לב שאנשים לא רוצים אותה שם. ממשיכה לדחוף ולדחוף בכוח. ממשיכה לנסות לתקן את כולם בטריפ של "אמא תרזה" מודרנית.

היא מזניחה את העבודה שלה בניסיון למצוא דברים "חשובים יותר" לעשות ואחר כך מתרעמת על כך שמתלוננים עליה.

לא נראה שהיא באמת מפנימה את כל הרעיונות הגדולים האלה שאיתם היא חזרה מהוואי. לא באמת.

אז מה שהסדרה הזו עושה בעיני היא בעצם ליצור דמות שהיא גם מאוד מעצבנת וגם מאוד מודעת סביבתית, בצורה שיוצרת קישור בין שני המאפיינים האלה כאילו שאחד נובע מהשני. וזה פשוט……לא נכון. איימי מעצבנת כי היא מעצבנת, לא כי היא אוהבת אוויר נקי וטופו.

חוץ מזה, כל שאר הדמויות בסדרה לא יותר טובות. מהבעל לשעבר שמבלה את ימיו בצריכת סמים ובכי על מר גורלו, עד העוזרת האישית הצבועה שלמרות שהיא בהריון מתקדם בא לי שפשוט מישהו יבוא ויבעט בה לעזאזל.

הסדרה לא סגורה לגבי הז'אנר אליו היא משתייכת. אני לא רואה בה ולו דבר אחד הומוריסטי, אלא דיכאון אחד צרוף, אבל לא פעם נתקלתי בביקורות שמתארות אותה כקומדיה שחורה. לא. בשבילי זה היה פשוט מורבידי.

ועם כל זאת, הסדרה עצמה עשויה היטב. מבקרים נוטים לתאר אותה כ"סרט אינדי מתמשך" אבל אני בסדר עם זה. זה חדש, זה מקורי. זה לא טראשי. זה HBO. אם אתם מחפשים סדרה חדשה, הייתי ממליצה לפחות לנסות אותה, בהנחה שאתם יודעים שלא כולנו כל כך לא מודעים לעצמנו כמו איימי.

לשיפוטכם:

ובנוסף אני רק אציין שלעומת הסדרה הזו, אמריקן הורור סטורי השבוע היה הורס במיוחד ומי שעדיין לא רואה את זה….פשוט….אל תחשבו על זה. פשוט תראו, למען השם!!! פשוט תעשו את זה.

אוקיי, ביי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s